לפני הכל אני חייב לפתוח בגילוי נאות: לא הייתי מעולם בעבר בהופעה של אנריקה איגלסיאס – לא בפעמיים שהוא הופיע כאן בארץ וגם לא באירופה או ארה"ב. אני מכיר את אנריקה דרך ערוץ 9 בתבל, ימי MTV אירופה עם עדן הראל והקליפים ביוטיוב שהם באמת כבר עולם אחר. בכל זאת – לא מדובר באמן מתחיל, ואל המטוס עמוס הנגנים והמלווים שהוא הגיע איתו עלו גם יותר מ-20 שנות קריירה עמוסה בלהיטים, היסטריה, סקס אפיל לטיני וטאץ' אמריקאי. הגעתי אליו נקי וחלק במטרה לראות את אחת ההופעות הלטיניות הגדולות של השנה.
זה לא קרה. לצערי הרב ולצערם של עוד עשרות אלפי אנשים ההופעה אמש בפארק הירקון הייתה ההופעה הכי פחות לטינית שנחתה כאן בישראל בשנתיים האחרונות; שנתיים רוויות באמנים מאמריקה הלטינית, חלקם טובים יותר, חלקם מרימים פחות, אבל כולם שמרו על הקו הלטיני – הם פנו לקהל בספרדית, רוב השירים שלהם היו בשפה בה המורדים השתלטו על ישראל, והאווירה הכללית ברוב אותן הופעות הייתה של טיסה קצרה לקולומביה או מיאמי. אתמול, בהופעה שמותגה מראש כהופעה לטינית – זה לא קרה, ומשלל סיבות. העיקרית לטעמי הייתה שמתוך אותן 20 שנות קריירה, רק תחילת דרכו אנריקה וכל הלהיטים מהשנתיים האחרונות באמת יושבים תחת ההגדרה של "מוזיקה לטינית" – את רוב הקריירה שלו העביר אנריקה בתור אמן מיינסטרים גלובלי עם מבטא שהזכיר לכולם איפה הוא נולד.
ראשונים לעלות בשעה 20:00 בדיוק היו איתי לוי ורותם כהן. ראשון עלה לוי הצעיר שהרים את הקהל שהלך והצטבר בפארק עם המסיבה מחיפה שהגיעה לתל אביב, רמיקס מקסים של Mi Gente עם "פרח בשממה" וגם דאג לפנק עם "אח שלנו מתחתן". התחלנו טוב. אחריו עלה רותם כהן – אולי האדם הכי שמח של הערב, שהרים טמפרטורה עם "כל כך יפה לך", "אל העולם שלך" ו"פלאברה". חיפשתם לטינו ישראלי? מצאתם. אנריקה לא יכול היה לקבל במה יותר מחוממת מזו. עכשיו נשאר רק להגביר את הרדיו ולזרז עניינים, כי בכל זאת אנחנו בפארק הירקון ושעה לפני חצות מורידים כאן את השאלטר.
ב-21:30, מול קהל שהיה מורכב לדעתי מ-70% נשים מכל הגילאים, קצת סלבס, ולא מעט לטינים, איגלסיאס עלה על הבמה באחד הערבים הכי נעימים של השנה. אם הקלישאה המקסימה "מזג האוויר מושלם לכדורגל" לא מתקיימת כרגע כי רוב בליגות בעולם כבר נגמרו וכולם סופרים דקות עד למונדיאל – אנריקה קיבל "מזג האוויר מושלם להופעות" עם מינימום אחוזי לחות, בריזה נעימה, וכל התנאים כדי להביא את המופע הלטיני הכי גדול של השנתיים האחרונות. שוב, לצערי, זה לא ממש קרה.
אין לי מילה רעה אחת להגיד על ההפקה הנהדרת – שני מסכי ענק, להבות, עשן, קונפטי, לייזרים- כל השואו כולו. אבל משהו היה חסר – וקוראים לו אנריקה. הוא פתח עם Freak, אחריו הגיע I Like How It Feels ואז הוא קפץ ל-Heartbeat. המשותף לשלושתם? לא שירים לטיניים. וחבל, אנריקה. כל כך חבל. הרי הסיבה העיקרית שהוא הגיע שוב ארצה, אחרי שמילא ב-2015 פעמיים את היכל נוקיה היא הגל הלטיני ששוטף את ישראל כמו לבה בהוואי; המצב בישראל 2018 לוהט ולא רק בגלל איראן וסוריה. המוזיקה הלטינית כאן ובגדול – ובגלל זה אנריקה חזר. אז לפתוח הופעה כזאת, מול למעלה מ-30 אלף איש עם שלושה שירים כאלה? חבל. בעיקר למי שקנה כרטיס בספרדית.
ואז הגיע Duele El Corazon, הלהיט הענק שלו עם וויסין שיצא לפני כשנתיים והקהל התחיל להתעורר, הוא סוף סוף הרגיש שהוא מקבל את מה שהוא בא בשבילו. כי אם להיות כנים – להוציא את המעריצות שמלוות אותו מאז ימי וויטני יוסטון – רוב הקהל הגיע כנראה בגלל השירים שלו עם ניקי ג'אם, באד באני וחנטה דה סונה. רוב הקהל הגיע לראות שואו לטיני. הוא חשב שהוא יקבל את זה מיד אחרי Duele עם אחד הלהיטים הכי גדולים של אנריקה, Bailamos, אבל דווקא הרגע הזה היה הרגע הכי חלש של הערב; לפרקים זה נראה שהוא כלל לא שר, הוא ירד אל הקהל, התחבק, עלה על הגדרות ונתן לזמרי הליווי (המעולים) שלו לעשות את רוב העבודה. יודעים מה, אנריקה, סמל סקס ותיק, השקיע יותר בפלרטוט עם הקהל מבהופעה עצמה. זה הורגש לכל אורך הערב, וההסתודדויות סביבי רק חיזקו זאת.
הפסקה. בעצם לא הייתה כזאת – שעון החול של פארק הירקון המשיך לתקתק ואנריקה המשיך לירות את הסט ליסט שפשוט לא הורכב נכון לערב כמו אתמול. 18 שירים הוא שר אמש בסך הכל, מתוכם רק 7 (!) להיטים לטיניים בטוחים. כל השאר נעו בין כל שנות הקריירה שלו, ובחלקים מסוימים של ההופעה חלק מהקהל התיישב וחיכה להרמה הבאה. לקח לה זמן להגיע. בזמן הזה אנריקה החליט לעשות מחווה קצת תלושה משלו לאקסל רוז והחליט לשיר, כך פתאום ("קוז איי לייק דיס סונג") את Knockin' On Heaven’s Door של בוב דילן בגרסת הגאנס רוזס. האנרגיה בכל אופן, הייתה לגמרי של דילן.
אחרי עוד סט שלם של שירים באנגלית, חלקם להיטים גדולים כמו Escape ו-Tonight, הגיע הרגע הגדול של הערב: Subeme La Radio, הרגע לו חיכה רותם כהן וכל מי שהגיע לצפות בהופעה הזאת. הרגע הכי לטינו-ישראל שקיבלנו כאן אי פעם. ראשון עלה דסמר בואנו הקובני, ואחריו עלה כהן לגרסה רוקיסטית משהו של הלהיט העצום הזה – השלושה הבינו את גודל השמחה שפשטה בקהל ונהנו מכל רגע. זה היה אחד מרגעי השיא הבודדים של הערב, וניכר היה על כהן שהוא מתרגש מגודל המעמד. אפשר להבין אותו. חוץ מזה שאנריקה בעצמו נראה אתמול די מבולבל, תלוש לעיתים, ובעיקר עייף מההורות הטרייה או הג'ט לג הקשוח. כך או כך - רותם כהן הגשים אתמול חלום והיה כיף גדול לראות את זה מהצד.
מיד אחר כך הגיע רגע חביב נוסף, הרגע של Hero. רומנטיקה במיטבה שהתנקזה כולה לנערה בת 16 מנתיבות שאנריקה בחר להעלות לבמה ולא ידעה את נפשה מרוב אושר. היא לא הפסיקה לבכות ולחבק אותו, אבל ברגע שאנריקה לקח לה את הסלולרי כדי לצלם סלפי היסטורי (מבחינתה) של שניהם היא לא שכחה את הדאק פייס המחייב. ומה עם Hero? אחד משירי האהבה הכי גדולים של שנות ה-2000? התחושה הייתה שהוא לא קיבל את הכבוד שמגיע לו. "אתם איתי?", שאל אנריקה הנרגש את הקהל – ומישהו מאחורי צעק לו חזרה "ואתה? אתה איתנו?".
בסופו של דבר, כולם חיכו ל-Bailando. הלהיט הכי גדול שלו מאז ומעולם. כן כן, למרות שהוא יצא רק לפני שלוש שנים. והיה שווה לחכות. יודעים מה? הלוואי וכל ההופעה הזו הייתה עשויה מהחומר של באיילנדו. הפארק הפך ברגע אחד ל"פייסטה" לטינית שמחה ומשוגעת, וזה היה די מבאס לקבל את בוסט האנרגיה הזה רגע לפני סיום. גילמר גומז, זמר הליווי של אנריקה היה בשיאו, אולי ההפתעה הכי גדולה של הערב מבחינתי, וגם זמרות הליווי עשו את שלהן. נשארו שני שירים – אחד בספרדית ואחד באנגלית - רוצים לנחש עם איזה שיר הוא בחר לסיים?
הוא סיים כמובן באנגלית, עם I like It, ועם נחיל אנשים שעשה את דרכו חזרה הביתה כדי להימנע מהפקקים ובטח רץ לחבר את המערכת באוטו ליוטיוב כדי לשים שירים של אנריקה - כי זה אולי הדבר שהכי בלט בהופעה שלו אתמול – עדיין מדובר בסמל סקס ענק שיודע לפלרטט עם הקהל, לשחק ולעשות לו טיזינג – אבל ההבדל בין ההרמות של שירי האולפן שלו לביצועים על הבמה הוא כמו ההבדל בין המוזיקה שהוא עשה בתחילת הקריירה שלו לזו שהוא עושה היום. קיץ ארוך עוד לפנינו, עם מאלומה, שאקירה, וקרלוס ויווס. קיץ עמוס לטינים שבתקווה יספקו את הסחורה שבגללה ישראל הפכה בשלוש שנים האחרונות לעוד מדינה בלטינו אמריקה. ואנריקה? היה כיף, באמת, אבל לא מספיק.
