את להקת "מצוירים בסלון" מייחצנים כתקוות הרוק התל-אביבי הבאה, מין סוג של "מוניקה סקס", שכבר הספיקה לחמם את יהודית רביץ. סינגל הבכורה שלהם "שיכורות", הוא מתוך אלבום הבכורה, שהופק על ידי דן תורן, שיר מחזיר לרוקנ'רול את שמו הטוב. יונתן אברהמי, סולן הלהקה, מודע לסופרלטיבים ומשועשע מההשוואה ללהקות הניינטיז. "מאד אהבנו את הלהקות האלו כך שנרצה או לא זה השפיע עלינו", הוא טוען. "אנחנו עושים משהו אחר, לאו דווקא יותר טוב או רע, אלא אחר. יש לנו שיר שהסאונד שלו נשמע ניינטיז ויש שיר שיישמע סבנטיז ויש שירים שישמעו כמו להקות שפועלות היום. אנחנו שילוב של הרבה ז'אנרים והשפעות".
ה'קליפ של "שיכורות" מציג שלל דמויות נשיות זועמות אליהן הגיע אברהמי דרך מסיבת בנות. "נקלעתי למסיבת צהרים והיו שם מלא בנות שיכורות ואוירה מטורללת. חזרתי הביתה וכתבתי את השיר שהוא מין משאלת לב. לא יצאנו עם בנות מאותה מסיבה אז לפחות יצאנו עם השיר. אני חושב שאסור לקחת אותו ברצינות גדולה מדי. נקודת המבט בו היא של לוזר, לא בקטע סקסיסטי. מוסיקה בלי הומור היא בעיתית. בארץ יש עודף של מוסיקאים שהם נורא כבדים ורציניים וכמעט בכל שיר ישראלי אתה שומע משהו דכאוני עם מועקה. היה חשוב לנו לצאת בהתחלה עם משהו קליל".
"כבר שאלו אותנו אם השם 'מצוירים בסלון' זה בגלל הסמים"
-למה "מצוירים בסלון"?
"השם לקוח מתוך אחד השירים באלבום שמדבר על זיכרונות מהילדות. כשהייתי ילד קראתי הרבה קומיקסים. כבר שאלו אותנו אם התכוונו לערוץ הילדים, סרטים מצוירים בטלוויזיה וסמים. אגב, אני לא היחיד בלהקה שאוהב לקרוא קומיקס".
-איך התחלתם?
"ההרכב קיים כשלוש שנים אבל למעשה הכרנו בגן. היו לנו מאז שני הרכבים בתיכון. עד גיל 19 ניגנו יחד ואז כל אחד הלך לכיוונים שלו. בגיל 24-25 חזרנו לנגן יחד. כשסיימתי ללמוד תסריטאות אמי נפטרה ולא הצלחתי לכתוב. אני ואורי התחלנו לג'מג'ם יחד ולאט לאט זה נתן לי נחמה ונכנסתי לזה יותר ויותר. חברים שליוו אותנו וראו אותנו מנגנים כבר לפני שנים אמרו שיש תחושה של להקה שמתאחדת".
-למה דווקא דן תורן?
"דן הפיק את ההופעה שלנו ונתן לנו את החדר חזרות. הוא חבר של המשפחה ומבחינתי הוא כמו סוג של דוד. כשקנו לי את הגיטרה הראשונה הוא עזר לי לבחור אותה ו כשהתחלתי לנגן הוא לימד אותי לא מעט שירים. הוא זה ששכנע אותנו לעשות תקליט. אנחנו מתייחסים אליו כאל מעין סנדק. הוא עזר לנו לכוון את האנרגיות נכון ולהבין מי נגד מי".
"דן תורן הוא הסנדק שלנו, יהודית רביץ פרגנה חימום"
-איך היה לחמם את יהודית רביץ?
"יהודית באה להופעה שלנו ואהבה. שאלתי אותה אם יש מצב שנחמם אותה והיא אמרה שהיות וקר אז זה רעיון מצוין. היא שלחה תאריך וזה היה הכי מקסים ומרגש כי זו הייתה ההופעה השמינית שלנו. עברנו מקפה ביאליק לזאפה מול הרבה אנשים. היה כייף להכריז 'ועכשיו תעלה יהודית רביץ'. אני חייב לומר שהארץ היא מקום קטן ומוזיקאים הם אנשים טובי לב וכל מי שפנינו אליו לעזרה הייתה נכונות".
-אתם באים מתוככי הביצה התל אביבית. זה יתרון?
"אם היו בזמנו את 'זקני צפת' ו'מוניקה סקס' היום לא יצא לי לשמוע על להקות שגדלו בתל-אביב. אני מכיר מוסיקאים מתל-אביב בעיקר בסצנה האלקטרונית. היתרון העיקרי בלגדול ולפעול פה הוא שהמקומות נגישים, כולם חברים של כולם ואם רצינו להופיע ידענו איך להגיע לבן אדם מסוים. אני לא חושב שזה מתכון להצלחה, אבל אם אתה מאמין במה שאתה עושה אז זה יכול לעזור לך, לעומת מישהו שמגיע מבחוץ וצריך לעשות את זה בלי היכרות עם העיר. מעבר לזה הופענו כמעט בכל חור בארץ ולמדנו להבין שהמוסיקה מדברת ולא משנה אם אתה מופיע מול קהל מהדרום או הצפון".
ת.ז. מצוירים בסלון
חברי ההרכב: יונתן אברהמי, 27, (שירה וגיטרה), אדם אבולעפיה 27 (בס), אורי מוהילבר 27(גיטרה) ואורן נחום 28 (תופים).
פרנסה חוץ ממוזיקה: "תסריטאות, מבקר קולנוע, ריקוד ואורי מורה לגיטרה ומגדל חתולים סדרתי".
השפעות: "מג'וני קאש ועד חווה אלברשטיין. גדלנו לתוך מוסיקת הגראנג' אבל אחרי זה שמענו הרבה מוסיקה שחורה כמו היפ הופ וfאנק".
לנצח את השיטה: "מבחינתנו הופעה ראשונה הייתה ניצחון וכל מה שאחרי זה היה הדובדבן שבקצפת. אנחנו רוצים להמשיך לנגן עד שנזדקן".
הצלחה מבחינתכם: "קהל קבוע של מאה איש. שכל חודש יבוא הקהל הקבוע שלנו".
10 שנים מהיום: "בערך אותו דבר רק עם לחץ דם יותר גבוה".
הדבר הכי טוב שקרה למוסיקה הישראלית: "האינטרנט והאופציה לקבל מלא פלטפרומות".
אלבום אחרון שקניתם: "רונה קינן- 'לנשום בספירה לאחור'".
למי בא לכם לתת סטירה: "למורה לפיתוח קול שהיה לי בתיכון כשאמר לי לעשות עם השפתיים כי אני מפריע לכיתה לשיר. אדם היה רוצה לתת סטירה לתום יורק מרדיוהד".
"מצוירים בסלון" יופיעו במוצ"ש 28/2 בפטריה בקיבוץ דן בהופעת חינם ובחמישי 5/3 בדאבל פיצ'ר עם "זבוב עם גרוב" בלבונטין 7 בתל אביב.