הרבה להקות מנסות לפרוץ מתוך ביצת הרוק התל אביבית. אחת מהן היא להקת האלקטרו-רוק "נערות בבל", שמוציאה כעת את השיר וקליפ הבכורה "סקיני", מתוך אלבום בכורה העונה לשם "האלבום השני". את הלהקה מובילים שניים - הסולן והגיטריסט איתי בורג, סגן מפקד טייסת בחיל האוויר לשעבר, כיום טייס מילואים פעיל וקברניט ב"ארקיע". בורג הוא בנו של יו"ר הכנסת והשר לשעבר אברהם (אברום) בורג ונכדו של יוסף בורג ז"ל המיתולוגי. השנייה היא גל רודיטי, בסיסטית וזמרת, שדרנית ועורכת ברדיו "קול הקמפוס", תקליטנית שלמדה תקשורת חזותית, הפיקה מופעי רחוב והייתה חלק מצמד "צ'יקיטיטס". השניים הכירו במסגרת לימודיהם בבית הספר "מיוזיק", הקימו את ההרכב, כתבו, הלחינו והפיקו את כל שירי האלבום.
את "נערות בבל" משלימים המתופף יהונתן גיטלמן, בוגר "תלמה ילין" שהתמחה בג'אז, והראל בן נון, אמן Visual Art, טייס במילואים גם הוא, בוגר "בצלאל", שאחראי ליצירת החוויה הויזואלית על הבמה, שמהווה חלק מהמופע של "נערות בבל". בן-נון הוא בנו של אביהו בן-נון, מפקד חיל האויר לשעבר. שניים נוספים שלוקחים חלק בפרויקט הם המוזיקאי אבי אלבז והגיטריסט אמיר בן עמי (הדג נחש, צ'קלקה), שמלווה את ההרכב בחזרות, הופעות ואף לקח חלק בהקלטת הסינגל "סקיני".
את "סקיני" כתב הסולן איתי בורג בהשראת כתבה על נשים במידות גדולות המביעות תסכול על תרבות הדיאטות והאופנה. "היום שם משפטים גאוניים שתפסו לי את העיניים", הוא אומר. "לקחתי אותם מהכתבה וערכתי אותם לשיר שהוא מעין ביקורת צינית והומוריסטית על הנושא. נוצר טקסט חזק שנטעף ברוקנ'רול עם כמה קלישאות כדי לרכך את הטקסט. זה השיר הכי רוקנ'רולי שלנו ואולי לכן בחרנו להוציא אותו ראשון".
-ואיך שאר האלבום?
"רוק ואלקטרוניקה על גבול האקספרימנט. יש קטעים על גבול המאסיב אטאק ופס-קול של אלמודובר והתכתבות עם רדיוהד. זה אלבום מאוד מגוון, אנחנו נוגעים בהרבה ז'אנרים ואלמנטים ומנסים לייצר מוצר אחד שתהיה לו חתימת סאונד מאופיינת. יחד עם זאת אנחנו יורים להרבה כיוונים. מי שמחפש רק סטייל אחד לא בטוח שימצא אצלנו את זה. כרגע אנחנו עדיין להקת שוליים ובכלל מתלבטים אם להוציא אלבום כאלבום פיזי. אולי ניתן אותו להורדה ברשת ויש גם אפליקציה מוכנה. אולי נוציא 3-4 שירים ואת השאר נחלק לחבר'ה".
-על מה כתבתם אותו?
"יש שירים שכתבתי במעלה הדרך, שירים של גל וכמה שכתבנו יחד. אין נושא אחד. יש כמה טקסטים שהם 'סו קולד' מחאתיים. אנחנו לא מנסים לחולל מהפכה אבל יש דברים שמעוררים אותנו, שאנחנו מתעסקים בהם בצורה אינטואיטיבית, ומשפחה שניה של שירים יותר חוויתית. בכל מקרה אנחנו שמים דגש על הטקסטים, אבל אנחנו לא להקה עם אג'נדה חברתית. יש לנו שיר בשם 'יונה ובולבול', שיר גראנג' פאנק עם סאונד של בין 'נירוונה' ל'גרין דיי', שמעביר ביקורת על מה שקורה בפוליטיקה ומה שקורה בארץ. השיר 'אוירונים', כנראה הסינגל הבא, מדבר על הקונפליקט שבין צבא ומפקד ואיש צבא מול צלילים ומוזיקה. יש שירים על התבגרות בתל אביב או בירושלים ויש אחד באנגלית, 'two faces', שמדבר על הקונפליקט שלנו בין העולמות".
-איפה אתה בפוליטיקה?
"אני שמאלני שממצביע לשמאל אבל אני לא מעורב פוליטית. אין לי מה להגיד על פוליטיקה כמו שאין לי משהו להגיד על אבא שלי. בלהקה יש דעות שונות".
-איך התחלתם?
"גל רודיטי ואני נפגשנו ב'מיוזיק'. האלבום שלנו נולד הפוך. במקום להופיע קודם נכנסנו לאולפן וחפרנו בתהליך ארוך, מצאנו את המוזיקה שלנו ואז התחלנו להופיע. אחרי חצי שנה של הופעות בכל המקומות הקטנים בתל אביב החלטנו להוציא שיר ראשון ולהתחיל להופיע במקומות כמו מצפה רמון ו'הפטריה' בקיבוץ דן. בהופעות אנחנו מנגנים ללא מגברים. כל כלי הנגינה מחוברים למחשב, והצלילים שנכנסים אליו עוברים עיבוד מיוחד תוך כדי ההופעה באמצעות אייפונים, אייפדים ולוחות שליטה שאנחנו מתפעלים".
-יש רקע מוזיקלי אצלך במשפחה?
"אבא שלי אוהב לשיר חזנות בבית כנסת ומבחינה מוזיקלית על זה גדלנו. אח שלי אחד הוא דיג'יי, אח שני הוא סקסופוניסט, בן זוגה לחיים של אחותי, יונתן קרצ'מר, הוא סקסופוניסט ג'אז שמצליח בניו יורק. כולם באוריינטציה של מוזיקה, ספגנו את זה בבית".
-מה המשמעות של היותכם אתה והראל "בנים של"?
"זה יכול להקל עלי לייצר איטמים כמו הכתבה הזו ולא אכפת לי להשתמש בזה, אבל לא מעבר. אבא שלי חיכה שסבא שלי ימות כדי לפרסם ספר ראשון. אני לא חיכיתי שהוא ימות בשביל אלבום ראשון. כל הורה משפיע על הילד, אבל אין לזה משמעות. אבא שלי גם לא מאוד אוהב את הסטייל הזה של המוזיקה. אנחנו כרגע קטנים מאוד וההורים גדולים מאוד, אבל זה אלמנט שולי. למרות שאביהו מככב בקליפ 'אוירונים', שזה יהיה כנראה הסינגל הבא. אביהו נראה כמו קלינט איסטווד, משדר וייב של איש מבוגר ומנוסה שראה הכל בחיים".
-כאמן שמביע אמירות, אתה מושפע מאבא שלך?
"כמו שכל אחד מושפע מהבית שלו, אני מביא מהשפה שספגתי בבית. קשה לי להגיד איך השפיעו עלי ההורים שלי כי לא ניסיתי אופציה אחרת. בנוגע לאמירות אז כן יש לי רצון שהטקסטים שלי יישמעו. חשוב לנו מאוד שהשירים לא יהיו בעלי אמירה נבובה אלא ילכו לכיוון של אג'נדה או אג'נדית נישתית, חברתית, פוליטית ומוזיקלית, או לכיוון של ביטוי ציורי, מרגש ואסטתי. זה מתחיל אצלנו מהטקסטים בדרך כלל. הצד החזק שלי הוא טקסטים. יש כמה לחנים שכתבתי, אבל זה לא הצד החזק. הראש המלודי וההרמוני והטוויסטים זה גל, שהיא בסיסטית מדהימה שחושבת אחרת. אני שר ומתראיין אבל ההרכב הזה שייך לה באותה המידה. כשאנחנו עולים לבמה, חוץ ממשפחה וחברים, לא יודעים שאני הבן של אברום בורג והראל הוא הבן של אביהו בן-נון, אז מסתכלים על גל, על הבחורה עם הגיטרה בס".
-אתה עובד כטייס, מוזיקה עבורך היא קריירה או תחביב?
"הייתי בראיון עבודה לא מזמן ושאלו אם אני טייס או מוזיקאי וזו חתיכת דילמה. אני היום קודם מוזיקאי. אני עובד כטייס כי זה נוח לי וזו דרך להתפרנס. במוזיקה אם אתה לא עידן רייכל, אייל גולן או שלמה ארצי אתה לא מתפרנס ולכולנו יש משפחה ומשכנתא או שכר דירה וצריך כסף. אני מקווה שמה שאני אעשה בחיים יהיה מוזיקה כאישיו מרכזי שלי - לכתוב לעשות חזרות ואלבומים ולהופיע. אגב, אנחנו עושים את הכל בבית. הפקה, הקלטה מיקסים, מאסטרינג - את הרוב עשינו בבית. גם קליפים - צילום, עריכה, הוצאה, הכל קורה בבית, למעט דברים מעטים. אנחנו המפעל שמייצר".
-אתה עדיין טס במילואים?
"פעם בשבוע לפחות, לפעמים יותר מזה. זה חלק מהחיים. זה תחביב שאני עושה אותו בצורה הכי מקצועית, חלק ממני ולא רחוק מהמוזיקה, לפעמים מעל, לפעמים מתחת".
-מאיפה השם "נערות בבל"?
"הוא בא לנו מאינטואיציה ונשמע ממש טוב. במגדל בבל הוא שלל שפות, תרבויות ואמונות, אולי זה מייצג את היצירה שלנו שפונה לכמה כיוונים ורבדים, רק שלא נתמוטט כמו המגדל".
* "נערות בבל" ישיקו את הסינגל "סקיני" ב"אוזן בר" בתל אביב ב-18.11 ב 22:30.