את מילות הסינגל הראשון שלה "מה שלא צריך" כתבה נילי פינק (28) בתקופת מבצע "עופרת יצוקה בעזה. השורות אומרות: "בחוץ יש מלחמה, הבית חם / העולם דופק בדלת לא נפתח / את האוזן השנייה / הלב ירווח / מה שלא צריך לקחת לא ניקח". "בתקופה האחרונה השיר קיבל משמעות נוספת שלא הייתה לו בכלל, ואפילו אותי זה הפתיע לגלות כמה מילים יכולות לקום על יוצרן, ולחשוף פנים חדשות", היא אומרת.
"הוא נכתב ממקום מאוד אישי של רצון להרגיע את הפחד ואי הוודאות של מה שקרה באותם ימים. רציתי רק להתכנס בתוך המיטה בלי לדעת כלום, וזה הזכיר לי ימי תום של ילדות. לצערי, המצב הביטחוני מוליד לנו כל כמה זמן משבר אחר, שהפך את השיר שלי לרלוונטי בצורה שונה".
"אין כאן קול מחאה וזעקה אמנותית שמביעה הסתייגות"
-אפשר לומר שזה שיר מחאה?
"הוא יותר תגובה רגשית מאשר מחאה. זה מצחיק שדווקא השיר הזה התאים את עצמו הרמטית למה שקורה היום וגרם לי לקלוט שאין אמנים שקמים, זועקים ומשתמשים באמנות שלהם. יש גל של אמנים שביטלו הופעות ואין כאן קול מחאה וזעקה אמנותית שמביעה הסתייגות. זה עורר בי היום טקסטים פוליטיים. גם השיר הזה וגם 'לתפוס מחסה', דנכתב במלחמת לבנון, ולמרות שאין בשירים קול מחאתי יש שם את החוויה האישית שלי כאמנית וכאזרחית".
-איך את מסבירה את זה שהאמנים לא מביעים מחאה?
"יש עייפות וסוג של הצטנפות לתוך עצמינו. הייתי פעם בן אדם פוליטי והתרחקתי מזה מאוד ואני יודעת לומר על עצמי שיש תחושה מנומנמת, אבל יש גם התעוררות ונחצה כאן איזה גבול שגרם לאנשים להתעורר. אמנם לא המפץ הגדול, אבל יש תחושה של משהו שמתחיל לקרות. הייתה גם איזו התבטאות של גבע אלון שהופיע במקום דבנדרה בנהארט שביטל. אמנם זה לא משהו פוליטי חריף, אבל זה ברמת עשייה ולא רק ברמה של לקרוא עיתון. זה גרם לי לכתוב ולחשוב על לקום ולעשות. קלטתי שנמאס לי להתעסק באני הפרטי והבנתי שלאמנים יש אחריות להקים קול צעקה. אני לא מתכונת לצאת לרחוב לשרוף חזיות, אבל את האמירה שלי אני לא אשמור לעצמי".
פינק הספיקה בין היתר לחמם את רוקפור בהשקת אלבומם בבארבי לפני כחודשיים, הופיעה עם טליה אליאב וב-26 ביולי תופיע עם ג'נגו בערב דואטים לט"ו באב שנקרא "שלו- שלה". את האלבום שיוצא בקרוב מפיק לה אור בהיר, חבר להקת "אטליז".
"חיפשתי מפיק לאלבום ושאלתי והתייעצתי עם לא מעט אנשים מהתחום שמכירים אותי ושיכלו לעזור לי למצוא את הבנאדם המתאים", מספרת פינק. "נפגשתי בזמנו עם רונן רוט, שהקליט את האלבום והשמיע לי פרוייקט שעשה עם אור, והבנתי שמצאתי את האיש. באותו הזמן אור עבד על האלבום האחרון של עמית ארז, והשמיע לי כל מיני סקיצות מתוכו ואז כבר לא היה לי ספק".
-תני דוגמה לעבודה איתו.
"למשל השיר 'קר כקרח' עבר המון גלגולים מאז שיצא ועד לתוצר הסופי. זה שיר קינה ללב שלי, מהשירים הוותיקים שיש באלבום, שיר בדידות ותחושה שהלב שלי נשאר שלי ולא הולך לאף אחד אחר. הוא התחיל כבלדה גיטרות אקוסטיות ואיכשהו הגיע להיות משהו חזק הרבה, הודות לעבודה של אור. מבחינתי הוא הגיע למקום שלו וקל לי לבצע אותו ולהתחבר אליו".
-איך התחלת?
"בגיל 7 התחלתי ללמוד כינור והפסקתי אחרי חמש שנים, ואז מיד אחרי זה התחלתי לנגן לבד על גיטרה, מה שהפך להיות הכלי המרכזי שלי היום, בדרך ניגנתי כמה שנים על תופים וכלי הקשה, אבל זה כבר לא משהו שאני עושה היום. אז, בשנות התיכון, זה היה מקום מפלט שלי, מאד פרטי, לא ניגנתי בלהקות או עם אנשים ומעט מאד אנשים ידעו שאני מנגנת. היום לשמחתי זה כבר לא ככה".
ת.ז נילי פינק
מגורים: תל אביב
פרנסה: "מלמדת גיטרה, סגנית מנהלת חנות של בלוקסבטר, ועד לא מזמן מפיקת הרכבים מוזיקלים לאירועים".
השפעות מוזיקליות: "רדיוהד, בלונד רדהד, פיג'י הארווי, ארקייד פייר, סוניק יות'".
לנצח את השיטה: "להופיע הרבה, בכל הזדמנות, לא לחכות שמשהו יעשה עבורך, ולהבין שמוזיקה נגישה וזמינה היום יותר מתמיד לכולם ברשת, ולהפוך את זה ליתרון ולא לצרה".
מהיום בעוד 10 שנים: "מופיעה, אחרי שלושה תקליטים, עם אולפן פרטי וכמה פרויקטים שהפקתי מוזיקלית".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "מה שקורה בתחנות הרדיו של בתי ספר לתקשורת שמשדרות בתדר 106 אזורי, שהן ללא ספק תופעה ראויה לציון ולהערכה".
דיסק אחרון שקנית: "אמנם באיחור, אבל 'שכול וכשלון' של 'הבילויים'".
למי בא לך לתת סטירה: "לנהגים שלא מתחשבים ברוכבי טוסטוס כמוני".
נילי פינק תופיע ב-21.7 בפסטיבל סמילנסקי בבאר שבע וב-31.8 ב"רוטשילד12" בתל אביב