"לא משנה איזה חינוך קבלתי בבית ועל אילו ערכים גדלתי, כשאת עושה מוזיקה, ואת מרגישה עצב, זה המקום ממנו יצאו השירים הכי טובים שלך. אני לא חושבת שאני יוצרת שירים דיכאוניים, אבל עם ההגדרה 'נוגים' אני חיה בשלום", אומרת הזמרת-יוצרת טליה אליאב, שאלבום הבכורה שלה, "התנועה", יצא השבוע וכולל את הסינגל "אני בזרועות", שקוצר בשבועות האחרונים שבחים מקיר לקיר.
במופע ההשקה החגיגי שלה, שהתקיים לאחרונה חשפה אליאב בת ה 23 בנוסף לשירה שכבר מתנגן ברדיו מקבץ מרשים של שירים משובחים נוספים, שהמאפיין העיקרי שלהם הוא התרחקות מהמנוני הפלייליסט, בועה פרטית, שמעט ההשפעות שכן חלחלו לתוכה הן הכל חוץ ממיינסטרים, בין אם ג'אז סטנדרטים מורכב או בלדות פסנתר אפלוליות.
אולי העובדה שאליאב גדלה בשדות הגליל, וזכתה למה שמכונה "חינוך אנתרופוסופי", אחראית גם לסאונד יוצא הדופן של שיריה. "חינוך אנתרופוסופי הוא דרך חשיבה מורכבת, אבל על קצה המזלג מדובר בדגש מיוחד לאהבת האדמה, הטבע והיצירה, כולל כמובן מוזיקה", היא אומרת. "אחת מאבני היסוד של החינוך הזה היא שמירה על נפש הילדים. לדחות כמה שניתן את המפגש שלהם עם עולם המבוגרים, מתוך אמונה שנפש האדם היא דבר מתפתח וצריך לתת לו את הספייס לגדול. ניגוד מוחלט לחינוך המקובל בחברה המודרנית, בה ילדים מגלים כבר מגיל רך שהחיים הם תחרות, מלחמה על מעמד ורכוש, ואי אפשר להשיג כלום בלי מרפקים. בבית הספר בו למדתי, לדוגמה, לא נתנו לנו ציונים. רצו שנלמד מתוך אהבת הידע, ולא מתוך רצון לגלות מי יהיה הכי טוב בכיתה".
-אבל במוקדם או במאוחר יוצאים אל העולם האמיתי, ומה קורה אז?
"זה בדיוק מה שקרובי משפחה שאלו תמיד את הורי, אבל האמת שאותי החינוך הזה רק חיזק. נתן לי ערכים אחרים, יציבים, שלווים. המפגש הקשה עם מציאות שונה היה בתקופת השירות הצבאי. חוויתי תקופה אפלה, ואחד השירים הבודדים שכתבתי אז היה 'רמזורים', שנכלל באלבום החדש. זה שיר על מפגש עם חושך, ואני לא מדברת על חושך במובן הלא מואר של המילה".
את האלבום "התנועה" הקליטה אליאב עם שני שותפיה למה שהיא מכנה "הטריו", יונתן לויטל בבס ובגיטרה חשמלית וטל רונן בתופים, חולקים איתה קרדיט משותף על העיבודים וההפקה המוזיקלית. ההקלטות נמשכו יומיים, כאשר כל השירים מבוצעים חי כמעט ללא שיפוצי אולפן.
"זה לא אלבום מושלם", מצהירה אליאב, "אלבום בכורה לא צריך, לדעתי, להיות כזה. יש לי חברים מוזיקאים, חלקם עובדים באובססיה על אלבום הבכורה שלהם בטענה ש'זה חייב לצאת מושלם', ומשקיעים חסכונות של שנים בניסיון להשיג את השלמות הזו. אני לא מבינה את זה. דווקא חוסר הניסיון והבוסריות יוצרים, בעיני, סוג אחר של חוויה. בשביל מה יש אלבום שני, אם לא כדי לשפר ולהתקדם? האלבום שלי נשמע בדיוק מה שהוא: שלושה חברים המנגנים ביחד, עם כל הזיופים הקטנים וחוסר הדיוק פה ושם. רוב השירים הם מילים ולחנים שלי, אבל ליונתן וטל הייתה מילה שווה בתהליך היצירה".
-הטקסטים שלך נשמעים כמו שירה מודרנית ופחות פזמונאות. אין אצלך, למשל, מבנה מסודר של בית ופזמון.
"הפן הג'אזי, המאלתר, בלט תמיד בהתפתחות שלי כמוזיקאית. רוב השירים נולדו מבסיס מנגינה שהתרוצצה לי בראש, ועליה נוספו המילים והלחן המוגמר. אבל זה נכון שאני לא מנסה להתחנף לאוזן. אני לא יודעת מה זה להלחין להיט. תמיד הייתי ככה, ואני מלחינה כבר מגיל 13. בבית הספר החברים תמיד צחקו עלי, כי סיפרתי כל הזמן שאני הולכת להוציא אלבום".
-התגובות הנלהבות לשיר "אני בזרועות" הפתיעו אותך?
"מאוד. ידעתי שזה שיר שדורש הסתגלות, אז בטח שלא ציפיתי שכל כך הרבה אנשים יתחברו אליו בצורה כזו".
-מה השלב הבא?
"אני מקווה שכמה שיותר הופעות, כי יונתן וטל עסוקים כרגע בפרויקטים מוזיקליים נוספים וקשה לתאם איתם לוח שיתאים לשלושתנו. כמובן שיהיה האלבום השני. הייתי רוצה להוציא אותו בתוך שנה מהיום".
ת.ז. אליה אליאב
גיל: 23
מגורים: הישוב שכניה בגליל.
השפעות מוזיקליות: "ג'וני מיטשל, ביורק, טורי איימוס, מיילס דייויס".
הצלחה מבחינתך: "להמשיך לעשות מוזיקה מבוקר ועד ערב".
היום בעוד עשר שנים: "להיות אחרי חמישה אלבומים, הבעלים של אולפן הקלטות ביתי ולהמשיך לכתוב ולהופיע ללא הפוגה".
האלבום האחרון שקנית: "The Pill sessions" של פי.ג'יי הארווי.
למי בא לך לתת סטירה: אהוד אולמרט ו/או רון חולדאי.
הדבר הכי טוב שקרה השנה במוזיקה הישראלית: "עלמה זהר. היא הצליחה להגיע ללב הקונצנזוס, בלי לאבד את הקטע האישי והייחודי שלה כיוצרת וכמבצעת. מבורך בעיני שיש בתחום המוזיקה בארץ תופעות כמותה".