"עמוס עוז מאד אהב את התוצאה ואת האינטרפרטציה שנתתי לדברים שכתב. הוא אפילו הופיע איתנו כמה פעמים. נראה לי שמרגש אותו שקהל צעיר בא להופעות וצורך את המוזיקה ואת הטקסטים שלו בצורה שהיא אחרת. ההיענות שלו להגיע ולהעלות איתנו לבמה מרגשת אותי".
את הדברים האלו אומר שאול בסר (29) שמשיק השבוע (שישי, 14:00, זאפה תל אביב) את אלבום הבכורה "הים לקח הים נתן", המבוסס על ספרו של עמוס עוז "אותו הים", שרובו מורכב משירים. החיבור הראשוני עם עוז התרחש דרך סדרת המופעים "שירה פלוס" בעריכת ד"ר נסים קלדרון, המפגישה משורר ומוזיקאי.
ותודה לניסים קלדרון
"כשחזרתי לארץ חילקתי דיסקים עם קטעים אינסטרומנטאליים שלי כדי לכתוב מוזיקה לסרטים ותיאטרון", נזכר בסר. "נסים מאד אהב את מה ששמע וחשב שחיבור שלי עם הספר של עוז יכול להיות מעניין. זה משהו שהתפתח עם ההופעות. ההופעה הראשונה הייתה עם שישה שירים ואחר כך הלחנתי עוד כמה והפכתי את הערב למשהו שלם, כשהסיפור עובר דרך השירים והמוזיקה. בהמשך הייתה עוד הופעה וכתבתי עוד שירים ונכנסתי להקליט".
-איך מתנהלת ההופעה?
"אנחנו להקה של 4 נגנים, ובין היתר מופיעים איתי אמא שלי, שחקן בשם שמעון מימרן, הזמרת חן קליין, יהלי סובול ודודי לוי. הלהקה נשארת קבועה יחד עם זמר אחד עד ארבעה. אגב כולם אנשים מאד עסוקים, עובדים ומוערכים בעולם המוזיקה והתיאטרון וזה ריגש אותי. היה לי מזל היסטרי. אני גרוע בניהול זמנים וכל מה שקשור לזה, ואיכשהו כולם יכלו להגיע לחזרות ורוב הפעמים הם באו רק בשביל המוזיקה והטקסטים. הבעיה היחידה היא שזה לא רווחי".
בסר הוא בנם של השחקנית לאורה ריבלין והשחקן גדליה בסר, מה שמיד מעלה את השאלה איך זה לגדול בבית של אמנים. "אני מתאר לעצמי שהאהבה והרצון להיות על הבמה הם משהו שראיתי אצל הוריי ורציתי גם", אומר בסר-הבן. "אני מתייעץ איתם המון והם עזרו לי גם בפרויקט. נתתי להם לקרוא את 'אותו הים' ודיברנו על הטקסטים שבחרתי להלחין. עניין אותי לשמוע מה האינטרפרטציות שלהם לטקסטים שבחרתי. אני מרגיש שכשזה מגיע למילה הכתובה אז אני יודע מה אני אוהב, אבל אני פחות גמיש עם זה. אף פעם לא התעסקתי עם טקסטים לפני זה כי אני בא ממוזיקה אינסטרומנטאלית אז כל העניין הזה היה חדש לי קצת".
-מה העצה הכי טובה שהם נתנו לך?
"אני לא יודע אם זו עצה אבל עם כל הניסיון והידע שלהם הם הצליחו לא לכפות עלי שום ידע או ניסיון ובעצם לתת לי לגדול לבד בתוך העולם הזה. זה משהו שהוא לא פשוט לעשות ואני לומד להעריך אותו. למרות שהם יודעים המון על במה ועל להופיע מול קהל ועל אמנות הם לא התערבו לי בדרך".
-איך התחלת?
"התחלתי לנגן על פסנתר בגיל 9. למדתי במגמת המוזיקה של תיכון אלון ברמת השרון. בגיל 18 התגייסתי ללהקה צבאית בתור פסנתרן ומעבד, בגיל 21 נסעתי לניו יורק, שם למדתי ב'ניו סקול יוניברסיטי'".
-אבי לייבוביץ הפיק יחד איתך את האלבום.
"אבי היה בניו יורק באותן שנים שאני הייתי. הבאתי לו כמה סקיצות לא מוגמרות אבל עם בסיס חזק. השמעתי לו אותן והוא נדלק על הפרויקט. פניתי אליו כי הוא בא מהעולם שלי והרגשתי שהוא יכול להבין למה אני לא קורא לזה ג'אז".
לא בדיוק ג'אז
-אז אתה לא מגדיר את הסגנון שלך כג'אז?
"אני בא מג'אז וזה הסגנון שלי, אבל מאוד התאהבתי בגיטרות כשעבדתי על האלבום, ומבחינת הגרובים של התופים הם לא ממש ג'אזיים, אבל יש השפעות של ג'אז כי יש אלתורים. גם ההרמוניות והמלודיות באות קצת מעולם הג'אז אבל הג'אז היום מושפע מהמון דברים כך שההגדרה שלו מעורפלת".
-אתה מפיק בימים אלה אלבום לאהובה עוזרי. איך הגעת אליה?
"ליוויתי לפני שנתיים את נתן סלור בפסטיבל הפסנתר ושם הכרתי אותה. היא שאלה אם אני מוכן להפיק לה את האלבום. היה חיבור שאי אפשר להסביר אותו. היינו מאלתרים יחד ומנגנים והולכים לאותם מקומות מתוך אלתור שהוא לגמרי חופשי. היא כתבה את הלחן והמילים של כל השירים, היא גם מנגנת ואפילו שרה שיר אחד, אבל בכל שיר יהיה זמר אחר".
ת.ז. שאול בסר
מגורים: תל אביב
השפעות: "בראד מלדאו, טין האט טריו, ניק דרייק, קית’ ג’ארט, רדיו הד, ניק קייב, בק, הביטלס".
פרנסה: "רק מוזיקה".
לנצח את השיטה: "עוד מוקדם מדי לדעת".
הצלחה מבחינתך: "לא להתפשר בדרך".
מהיום בעוד 10 שנים: "להקים משפחה עם אשתי, לירון. להגיע לכמה שיותר אנשים עם מוזיקה שאני גאה בה".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית: "בגלל כל התרבויות השונות שקיימות כאן, שמביאות איתן מוזיקה מהמון אזורים בעולם, מוזיקאים ישראלים מצליחים להשתלב טוב בעולם ומביאים איתם עוד השפעות".
אלבום אחרון שקנית: "האחרון של מריאן פיית’פול 'Easy Come Easy Go'. זה אלבום שמכיל בתוכו הרבה הפתעות, אי אפשר להישאר אדישים אליו.
למי בא לך לתת סטירה: "לכל מי שאי פעם שהחנה לי בחניה של הבניין".
שאול בסר יופיע בשישי 15 בינואר בזאפה תל אביב ב-14:00. וב-23.2 בלבונטין 7 בתל אביב.