10. Eminem – Fall
אמינם תמיד היה בחור זועם, ואנחנו תמיד אהבנו לכעוס ביחד איתו. הוא אמר מה שלנו לא היה אומץ לומר, והוא אמר את זה בבהירות ובדיוק כמו שאנחנו לעולם לא נצליח לנסח. הבעיה היא שהזעם בקטע החדש, מתוך האלבום בהפתעה שיצא שבוע שעבר, מכוון לאנשים הלא הנכונים. אפילו ג'סטין ורנון (בון איבר) שמתארח בקטע מנסה להתנער מהשיר. במקום להישמע כמו המבוגר עם הפרספקטיבה, הוא מופיע בקרב תרנגולים של בני עשרה ומתנשא עליהם. הוא עדיין בליגה של האלים, אז לא ברור בשביל מה הוא צריך לרדת למטה מההר.
9. האולטראס מארחים את נועה קירל – סינדרלה
אם חשבתם שהגל הלטיני יחלוף על פני השוק המקומי, האולטראס באו השבוע להעמיד אתכם על טעותכם. הם אפילו הביאו את נועה קירל לתפקיד הזמרת הענוגה-סקסית. הבעיה הראשונה היא כל הפתיחה המזיעה ברמות בקטע לא טוב. משם זה ממשיך גם לאולטראס שמרחפים מעל הביט במקום לאחוז בו. לא שיש גם הרבה במה לאחוז, ההפקה מתנחמדת מדי, וקירל פשוט לא מצליחה לשכנע בתפקיד שהצמידו לה. לא מדובר בשיר רע, הוא פשוט פושר מדי בשביל הז'אנר שהוא מנסה להשתייך אליו.
8. Passenger – Survivors
בפתיחת השיר פסנג'ר שר את הביטוי "oh life" בצורה שמאזכרת את ההתחלה של Losing My Religion של REM. בעצם הדמיון בהתחלה, בהאזנה לשיר החדש של פסנג'ר יש מעבר לפאזה של משהו משמעותי יותר, ופסנג'ר באמת ניסה להגיד להעביר מסר גדול בשיר. בשילוב עם הקליפ הטיפוסי שבו הוא מטייל לבד בעיר גדולה, השיר מעלה את ההתפלספות על הקיום האנושי כבודד בסופו של דבר. קיימת יומרנות בלעלות שאלה גדולה שכזו על שיר פופ באופן כה ישיר, שכן הוא כורע תחת העומס. כמו רוב השירים של פסנג'ר, גם Survivors הוא יפה ומנחם, אבל הפעם קצת כבד לנו.
7. איתי לוי – כמעט שנתיים
איתי לוי הוא מספר סיפורים מוכשר. עם הטקסט הנכון הוא מסוגל להכניס את המאזין לסצנה ולהציג אותה מהזווית שלו. ב-"כמעט שנתיים" המכשול שלו לעשות זאת היטב הוא משפטים שכתובים בתמציתיות יתר ("שנינו קולדפליי שקיעה") ועוד כמה משפטים שנלקחו מאיזה מילון לביטויים יפים אך חסרי פשר ("הסתכלנו על הנצח"). הבית השני של השיר מדגיש עד כמה השיר היה יכול לעלות גבוה מאוד בזכות הכישרון של לוי. משום מה גם ההפקה לא מנסה להעיף אותו למעלה ונדמה כאילו יש חסם עוצמה. לאיתי לוי מגיע יותר.
6. Lauren Sanderson - The Only One
נכון לרגעי הכתיבה אין ללורן אנדרסון, ראפרית בת 22 מאינדיאנה, ערך בויקיפדיה. כל זה בטח ישתנה אחרי עם השיר החדש בו אנדרסון נשמעת כמו גרסת הקארדי בי לאן-מארי. לורן אנדרסון היא מזן היוצרות החדש שמתאימות גם למסיבת פיג'מות וגם למצבים קשוחים יותר. השיר עצמו נשמע כמו כל כך הרבה שירים אחרים שהוא נתקע בראש כבר אחרי חצי שמיעה. שווה לעקוב.
5. Andrew W.K. - You're Not Alone
בעיני רבים המוזיקה של אנדרו וו.קיי נחשבת מגוחכת. היא פומפוזית, חסרת כל סאבטקסט ונשמעת לרוב כמו קטע סיום של אופרת רוק. אבל ברגע שמעיפים את כל הציניות הצידה, כל אלה דווקא גורמים לנו להתמסר אליו טוטאלית. הוא לא נבוך להיות כזה, אנחנו לא נבוכים להאזין לו. שיר הנושא של האלבום האחרון קיבל השבוע קליפ וזו הזדמנות מעולה להיזכר בפלא הזה שכבר כמעט ולא קיים – אנשים שעושים אייר גיטאר.
4. Metric – Now or Never Now
גם מטריק הלכו על פומפוזיות השבוע. בצעד לא אופייני כיום, הרכב הרוק הקנדי הוציא קטע באורך של יותר מ-6 דקות ומשתמש בכל שניה בשביל להראות שהם לא מתביישים גם לכוון לאצטדיונים. עם כל הטון העצוב שהפופ המסחרי הלך אליו, האלטרנטיב מצדיק את שמו ומספק אלטרנטיבה מרימה יותר.
3. Thom Yorke – Suspirium
אם להסתכל על התגובה של התקשורת, תום יורק הוא בעצם ביונסה – העולם רועד כשהוא מוציא חומרים חדשים. סולן רדיוהד הוציא השבוע קטע ראשון מתוך פסקול שהוא יצר עבור Suspiria, גרסה מחודשת ומדוברת לסרט אימה איטלקי משנות השבעים. השיר עצמו לא מנסה להבהיל, הוא מתפקד כשיר ערש מטריד. מקצב הוואלס של הפסנתר הרפטטיבי מכניס לספק מדיטציה מרגיעה ספק היפנוזה לגרום לנו לעשות דברים לרעתנו. יורק כבר מזמן נמצא בשלב בו לא מעניין האם השיר יצליח מסחרית או לא, הוא חי עכשיו בשביל האמנות שלו בלבד, וכשזה חודר לנקודה הנכונה, כמו הקטע הזה, אין לנו תלונות.
2. LSD - Thunderclouds
טריק ידוע הוא להוציא שיר חביב עם קליפ וואו. טריק פחות בשימוש הוא לדעת שיש לך שיר וואו, רק שצריך קצת זמן להבין זאת אז מוציאים לו קליפ מושך עין. עוד מאז "שנדליר" סיה מכירה היטב את הטריק השני, ולכן מין הראוי שהיא לימדה גם את הטריו הנוכחי בו היא משתתפת. Thunderclouds היה שיר יפה אבל עם יכולת מועטה להתחרות אל מול הסינגל הראשון Genius. השבוע הקליפ החדש הוכיח שהשירים כמעט שווי כוחות. למעשה קליפ זו מילה קטנה לויז'ואל היוצא דופן. נדמה כי מדובר בכלל בחתיכה מתוך סרט באורך מלא, כזה שהיינו רוצים מאוד לצפות בו. מלבד העובדה שמדובר באחד הקליפים היפים ויזואלית של העשור האחרון (באחריות), הוא העניק לשיר נרטיב להדגיש את הנפלאות שבו, כמו הקולות המופלאים של סיה ולברינת', ובסיס הפופ-סול הסיקסטזי שדיפלו העביר שלב אחד קדימה. גם הנוכחות של מאדי עוזרת.
1. Childish Gambino – Feels Like Summer
אם כבר מדברים על קליפים שמשדרגים שירים, אי אפשר שלא לתת את הפרס לצ'יילדיש גמבינו. בזמנו הוא הוציא שני שירי אווירה שנשמעים טוב ברקע אבל לא עושים דבר מעבר לזה. השבוע הוא הוציא קליפ שמראה על איזה אווירה הוא דיבר. בקליפ המצויר הוא נתקל במיטב כוכבי ההיפ הופ והארנ'בי עם רמיזות ביקורתיות קלות, כמו ניקי מינאז' וטראוויס סקוט שרבים על מגדל קוביות כרפרנס על הריב ביניהן לגבי מי נמצא בצמרת מצעד האלבומים. אבל עם כל הפאן של הקליפ, קיימים שני רגעים בהם הדמות של צ'יילדיש גמבינו עוצרת ומהרהרת, כאשר התמונה שקיבלה הכי הרבה רעש זה קניה ווסט בכובע "Make America Great Again" (ממסע הבחירות של טראמפ) בוכה ומישל אובמה מנסה לנחם אותו. הטון ההפכפך של הקליפ עוזר לשיר להבליט את הטקסט החוצה. עם כל הוייב של לשכב על הדשא, גמבינו רוצה דווקא להזהיר – מההתחממות הגלובלית, מהקדמה הטכנולוגית המהירה מדי, צפיפות האוכלוסין, והכימיקלים שהורגים את הטבע. ברגע האחרון בקליפ, הוא עוצר לפני הכניסה לבית, השמש כבר לא נראית נעימה אלא קופחת, והוא מסתכל אחורה, כמעין אדם שרוצה לתפוס את הכל בעין כי מפחד שיאבד את זה למחרת.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: