10. עומר אדם – רחוק מכולם
האם זה משנה מה יכתבו על עומר אדם? גם ככה הוא ימכור הופעות וירביץ מיליונים ביוטיוב. אבל האמת היא שהניסיון המתמשך שלו להפוך לסוג של שלמה ארצי פינת אד שירן עכשווי באמצעות שירי אמצע הדרך חצי אקוסטיים מתחיל לעצבן. להראות סימן שהתבגרת לא אומר שאתה צריך להוריד הילוך. הפריטה של הגיטרה מרגישה כבר כמו עצלנות, והטקסטים אפילו לא מתאמצים לצאת מהשבלוניות הסיפורית. אפילו בדקנו לכל מקרה שאנשים שונים כתבו את השירים שיצאו בחצי שנה האחרונה (מאז "שני משוגעים") כי התחושה היא שמדובר בעצם באותו השיר. ואפשר גם היה לוותר על הקליפ, סליחה סרטון האווירה, שכבר נראה פשוט מגוחך עם החוף בשקיעה והדולפינים המקפצים.
9. MØ - Imaginary Friend
האובססיה שיש לעיתונות שמקדשת את ז'אנר האינדי/אלטרנטיב עם מו הוא לא מובן. ברגע שמקלפים את התדמית של הזמרת הדנית מקבלים עוד זמרת פופ, עם כמה הברקות פה ושם, אבל לא מישהי שראויה להתייחסויות המידיות שהיא מקבלת עם כל שחרור שיר. החדש למשל לא עושה דבר שלא כבר קרה. מעבר לזה, אין פה שום ניסיון אפילו לעדכן את התוצר כך שהוא בעיקר נשען על הדמות של מו בתור פופ קליל אך עם טוויסט כביכול איכותי. איפה הטוויסט לא ברור, כי גם אחרי כמה וכמה שמיעות הקטע נשמע כמו ניסיון של לנה דל ריי לעשות פופ דאנס עם נוסטלגיה ניינטיז לא מאופקת. מעייף נורא.
8. Noah Cyrus & LP – Punches
גם לנואה סיירוס וגם ל-LP יש קולות מאוד מובחנים. החיבור ביניהן נשמע מרתיע על הנייר. בפועל, הקולות שלהן כמעט ולא נפגשים, כנראה שהבינו את גודל הפיצוץ הלא חיובי שיכול להיווצר. לא מדובר בדואט השגרתי של מלחמת קולות, כפי שלרוב מצופה משילוב של שתי זמרות, יש תמיכה אחת של השנייה. המוזר הוא דווקא התחושה העקבית מהשיר עצמו שיש בו משהו אבל לא ברור מה. אחרי שמבינים שהלחן נשמע כמו שירי התקווה שנפתחים לרווחה ונועדו לסצינת סיום בפרק של סדרת דרמה, מגלים למה גם קלישאות מעוסות עדיין מצליחות לרגש פה ושם, קצת כמו העלילה הבלתי נגמרת של האנטומיה של גריי.
7. Yaeji - One More
בעוד BTS כובשים את עולם הפופ, Yaeji משתלטת על הצד האלטרנטיבי יותר של המפה. ילידת קווינס למשפחה קוריאנית, המפיקה הצעירה מומחית בלייצר מוזיקת האוס מעוררת כמיהה. כמו הקטעים הקודמים שלה, One More נשאר בתדר נמוך. אין שם התפוצצות ומכוון לרווח שבין האוזניות. העניין הוא שדרך הרווח הזה היא חודרת לכל חתיכה בגוף והופכת מסיבת אוזניות לעניין לגיטימי.
6. Rita Ora – Let Me Love You
ריטה אורה צריכה להיות יותר יציבה בבחירות השירים שלה. הזיגזג בין Anywhere המעולה, ל-Girls המאכזב, ושוב לשיר החדש שמחזיר אותה לדרך הנכונה, מונע ממנה לייצר סטטוס כוכבת מובהק. Let Me Love You הוא מסוג השירים הפשוטים שלא ברור איך לא נכתבו כבר. הוא מכיל בו זמנית את כל ההוקים הידועים בשביל לפגוע במקומות הנכונים במוח שנרצה להאזין לו שוב ושוב, וגם מכיל מספיק מהלכים שלא נעשו פה לאחרונה (כמו הגשר לפזמון) בשביל לגרות מחדש כל פעם את אותם האזורים במוח. התאהבנו מחדש.
5. ’Quincy Jones & Mark Ronson ft. Chaka Khan – Keep Reachin
בשקט מופתי שוחרר השבוע אחד משיתופי הפעולה הדי מטמטמים של השנים האחרונות. קווינסי ג'ונס, מגדולי המפיקים והמוזיקאים בעת המוזיקה הפופולרית (תציצו בדיסקוגרפיה של מייקל ג'קסון בשביל להתחיל להבין) חוגג את פועלו בסרט דוקו חדש על חייו ותוך כדי מביא את מארק רונסון וצ'אקה קאן לשיר חדש שיעטר את פסקול הסרט. זה לא הולך להיות שיר שיפרק את הרדיו או את המצעדים. זאת הבריזה שמזכירה לך דברים, גם כאלה שמעולם לא ידעת. הגרוב בלתי מתאמץ, הבס דופק בלי להתנצל וצ'אקה במגרש המשחקים שלה. לא מדובר ברחמים כלפי מוזיקאים שעברו את השיא שלהם, זו התלהבות כלפי כאלה שתמיד נמצאים בשיא שלהם.
4. BROCKHAMPTON – San Marcos
להקת הבנים החביבה עלינו ברוקהאמפטון החליטה לשים את הצחוק והזעם בצד לטובת פריקת נוסטלגיה כלפי התחלת הדרך שלהם. הקטע החדש הוא הקטע הכי רוק שלהם, למעשה הכי רוק-ניינטיז שלהם. זה כמו ההכרה של האנשים שהכי סבלו בתיכון שאולי זו לא הייתה החוויה הכי נוראית, ואולי למעשה היא הייתה התקופה המעצבת ביותר. אבל מה הקטע של לשיר על עיירה בטקסס ולצלם את הקליפ במלבורן, אוסטרליה? הבנו כבר שהם פועלים על פי החוקים של עצמם, והקולקטיב כבר הבריק בקליפים מושקעים בתקציב נמוך, רק שפה הלוקיישן צילום תמוה ביותר.
3. Chris Cornell – When Bad Does Good
בתחילת השנה מיררנו בבכי עם שיר ראשון של כריס קורנל שיצא לאחר מותו - גרסת כיסוי של קורנל לג'וני קאש. עכשיו הגיע רגע האמת – אלבום אוסף ענק לזכרו של קורנל עומד לצאת כאשר בתוכו 11 שירים שלא שוחררו (משלל הפרויקטים שלו לאורך הקריירה). ההצצה הראשונית היא בדיוק הנחמה שאנחנו צריכים – הצרידות מלאת הפאתוס מכווצת ושואבת את כולך, ואז פתיחה תוך כדי השארת סימנים כמו נייר שהרגע התקמט בכוונה תחילה. לא בטוח שנעמוד בשאר העשר.
2.Gallant ft. Sufjan Stevens & Rebecca Sugar - TOOGOODTOBETRUE
יש שירים שמגלמים את היופי הטהור, השיר החדש של גאלאנט הוא אחד כזה. השיר מתקיים בספירה משלו – הוא בוהק חזק גם אם הוא עטוף בערפל סמיך. הבתים מסמנים את הקצב של השיר, וככה מייצר דרך באווירה המהפנטת. בפנים, בסוף המסע, מתחבא טקסט שמנסה לעשות סדר במערבולת רגשות שנוצרה מסיבה לא ידועה.
1. Mumford & Sons – Guiding Light
המשבר הגדול ביותר בקורות חייה של להקת אינדי היא הפריצה המפתיעה לשוק המסחרי. לא רבים צפו את ההצלחה המטורפת שהרכב הפולק הבריטי צבר עם I Will Wait מתוך אלבומם השני. ואז כמו הקלישאה הכי ידועה בהיסטוריה, האלבום שהגיע לאחר מכן היה ניסיון מאכזב להפוך ללהקת אצטדיונים תוך כדי מחיקת כל רמז לסאונד שאפיין אותם בהתחלה. עם צאת הסינגל החדש, ראשון מאלבום רביעי, המאמפורדים הבינו שאפשר להסתכל קדימה גם בלי להתכחש לעבר. Guiding Light הוא מה שחברי הלהקה היו צריכים לעשות כבר באלבום הקודם – לקחת את הבנג'ו ולהכניס אותו למסגרת החדשה. בתוך כל הספרינגסטין-יו2-קולדפליי שומעים גם את מאמפורד, ורק ככה אפשר לתקוע יתד.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: