"מה שפיטה אומרת? מה הסאבטקסט? שמצחיק להיות ערביה/מזרחית? דודו אומר - תראו את הגיבורים שלכם, נרקומנים עבריינים, פסיכופתים, מלאים בלינג בלינג אבל אפסים, אכזרים, תוקפניים. לזה אתם מוחאים כפיים? אז הנה קבלו אחד כזה בהגזמה שתבינו כמה אידיוטית התרבות הפופולרית שלכם". אלו המילים שבהם השתמשו טיפקס, או קובי אוז בשם עמוד הפייסבוק של הלהקה, אם לדייק, כדי להצדיק את שיתוף הפעולה של הלהקה עם דודו פארוק, שיתוף פעולה עליו בישרו בפייסבוק שלהם ועוררו לא מעט תגובות מתפלאות עד זועמות בנושא.
שלא תבינו אותי לא נכון, זהו לא טקסט ניגוח בטיפקס, אחת מסמלי התרבות החשובים בישראל בכלל ובעיני במיוחד. זו לגמרי זכותם של טיפקס להעריך את המוזיקה של פארוק, זכותם אפילו למתוח קו ישיר בינו לבינם. בכך הם נותנים לו חותמת תרבותית חשובה שספק שפארוק, שיצא מהיוטיוב אל המיינסטרים תוך פחות משנה (חיקוי ב"ארץ נהדרת", ראיון אצל אופירה וברקו - המעבר אל הבמה המרכזית של החברה הישראלית הושלם), הרוויח בכלל.
אפשר לדון מחדש בכך שהדמות של דודו פארוק היא גזענית, עצלנית ולא מפותחת מספיק, על כמה שאתם מוכנים לאכול, שלא לומר לבלוע, תוכן מזרחי רק כשהוא מגיע באריזה אשכנזית, לבנה ויפה-יפה. הוא הרי הגבר הסקסי של השנה. אבל השאלה שאני רוצה לשאול היא לא דודו פארוק כן או לא - כי זו שאלה מיותרת, הציבור כבר ענה שכן. השאלה היא - למה דודו פארוק כן ושפיטה לא?
אני לא מצדיקה את השטיק של שפיטה. כבר שנים ששפיטה לא עושה דבר מלבד לאמץ הגייה וסממנים מזרחיים כדי להצחיק אתכם. כי מזרחי זה מצחיק, חה חה חה. אבל גם דודו פארוק לא עושה הרבה יותר מזה - כן, הוא הוציא אמנם שירים מקוריים (לא משהו שקשה לעשות כשאתה מגובה בערימות של כסף מהבית, נולד בעיר הנכונה ויוצר את הקשרים המתאימים), אבל הוא בעיקר מקלל. מה שהצחיק בני 12 לפני עשור, מצחיק בני 12 גם היום. וגם בני 17, ו-23, וגם בני ה-25-40 שחשוב להם להגיד שהם אוהבים את דודו פארוק. הם עושים את זה כי זה יוצק לדמותם הרגילה לגמרי מגניבות חתרנית, ביכולת לזהות את הדבר הלוהט עכשיו וללכת איתו, לא חלילה לשאול שאלות, לאתגר את השיח ולנסות לרדת לעומק של תופעה. זה מצחיק אז זה עובד. גם פלוצים מצחיקים ואני לא רואה אף אחד מכם קונה כרטיס להופעה שכולה פלוצים על הבמה. אלא אם זה הצעד הבא של דודו ואז זה יהיה משהו כמו "גאוני איך שהוא שם מראה מול כולנו, משקף בכך את הנפיחות המטאפורית אל מול הנחיתות הפיזית".
הרבה מזה נובע מרוח התקופה המכעיסה שהיא צקצוק על תרבות הפופ והשחרתה (בואו נעשה לייק לביצה ולא לקיילי ג'נר כי המשקל הסגולי שלהם זהה. מי עומד מאחורי הביצה, בנקסי?). תרבות פופ היא לא האויב, היא דבר שנוצר וקיים ומשקף תהליכים חברתיים, בעיקר בזכות הפעולות והמעשים של כולנו. קיילי ג'נר לא נהיית קיילי ג'נר בגלל קריס, אלא בגלל הציבור. והציבור בחר עכשיו בדודו ובביצה ולא בשפיטה ובקיילי.
לתומכים דחוף להצדיק את דודו פארוק, ליצוק לדמות הפשטנית שלו מסרים חברתיים בועטיים, להשתמש בביקורת על המעמד הסוציו-אקונומי שלו כדי להגיד שהוא בעצם דווקא חותר מהמרכז אל השוליים כדי להביע ביקורת. איזו ביקורת? מי לעזאזל יודע מה הוא רוצה להגיד? ממש לא בטוח שהוא בעצמו יודע. לאנשים יותר חשוב להצדיק את הקיום של דודו פארוק מאשר לדודו פארוק בעצמו, כפי שראינו אצל אופירה וברקו. אז למה אנשים לא עושים את המעשה האצילי הזה בשביל שפיטה? כי היא עושה רק קאברים? לא, כי הם מספרים לעצמם שדודו חתרני ושפיטה זה גימיק.
אבל אין הבדל בין דודו לבין שפיטה מלבד כמה דברים ברורים: הוא צעיר, הוא חתיך, הוא פריבילג והיא אישה צעירה פחות ממה שהיא מספרת (כן, אנחנו יודעים שאת בת 35), שמנסה כבר שנים לחדור אל התודעה ועכשיו מצליחה לגרד אותה רק בקושי. אל "הכוכב הבא" היא הגיעה כמתמודדת, והוא ככוכב אורח. באור שאני רואה, הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות במחנה שפיטה, אני אעדיף להתחבק עם שושקה אנגלמאייר באוגוסט לפני. אני לא מסכימה עם שפיטה, אבל אלחם על זכותה להתגזען לפחות כמו דודו פארוק. כי אם אתם אוהבים את הפרפורמנס שלכם פשטני, דל, גזעני, כזה שצוחק על הקורבן ולא על החברה, או על המקרבן רחמנא ליצלן, אז תאהבו אותו כשהוא מגיע משני המגדרים. אל תהיו צבועים. דודו לא היה רוצה שתהיו כאלה.