10. DJ Khaled ft. Justin Bieber, Chance the Rapper, Quavo – No Brainer
תחושת דז'ה-וו קלה בשיר של דיג'יי קאלד עם ג'סטין ביבר, קואבו וצ'אנס הראפר. לא, זו לא הקריאה של קאלד בתחילת השיר, לזה כבר התרגלנו, אלא שותפיו שכבר הוזמנו למסיבת בית ענקית ב-I’m the One. בעצם יש משהו שהשתנה – ביבר הפך למכונאי משנות השבעים עם שפם בר מצווה. אנחנו מבינים שהמצב קשה, ולפעמים צריך לשחזר טריקים, אבל להשתמש באותם האנשים? זו כבר עצלות. מה גם שמדובר בשיר פחות מוצלח, פחות סוחף, פחות הכל. איך קאלד תמיד אומר: "עוד אחד".
9. David Guetta ft. Anne-Marie – Don’t Leave Me Alone
כולם רוצים מכישרון הזהב של אן-מארי. היוצרת הבריטית ששולפת להיט אחרי להיט נחטפה על ידי גואטה, מעשה שהיה צריך להתרחש מזמן. למרות הציפיות הגדולות משיתוף פעולה כזה, זה לא הפיצוץ הגדול של הקיץ. השיר עונה על כל הדרישות של שיר להצטרף לפלייליסט להיטים מבלי ללחוץ עליו סקיפ, אבל הוא לא מצליח לבלוט ולייצר ייחודיות משלו.
8. Charli XCX – Girls Night Out
צ'ארלי היא אמנית מתעתעת. היא עטופה תמידית באשליית האיכות הפוסט-מודרנית – פופ מודע לעצמו שלא מפחד להתכתב עם רגעי הטראש בהיסטוריה כי כיום כל רפרנס הוא זיכרון של עבר טוב יותר. לפעמים כשמקלפים את השירים שלה מקבלים פנינים נדירות, ולפעמים, כמו בשיר החדש, מקבלים חצי פרסומת רדיופונית חצי פסקול של סדרה מצוירת לגילאי 12-14. זה קליט ומקפיץ ומזיע כל הדרך לשם. בעשר הדקות הראשונות זה עובד, אחר כך זה כבר מעצבן - אבל הדקות הראשונות הן זהב אמיתי.
7. אביאור מלסה – כמה כמה
במירוץ לעבר שיר הקיץ המושלם הצטרף השבוע אביאור מלסה. רק שבמקום לגרום לנו לעצור במקום, השיר נשמע יותר כמו תחנת ביניים. "כמה כמה" נשמע כאילו לקחו את "Work" של ריהאנה והוציאו ממנו את כל הסקס רק בשביל שיתאים לקו מיינסטרים כמה שיותר רחב. אי אפשר להישאר לעד בעמדת הנער הביישן כי בואו נודה באמת, לנחמדים זה אף פעם לא מצליח.
6. Zhavia – Candlelight
יש כיום לא מעט תכניות ריאליטי שירה, והן רק מתרבות אז לסווג מי פליט של מה זו משימה כמעט בלתי אפשרית. היופי הוא באלה שמסוגלים להתעלות מעל הפלטפורמה שבה התגלו ולייצר אישיות לא תלויה. כל ההקדמה הזאת נועדה להגיד שזאביה היא מאותם הבודדים שמצליחים לא רק להתנתק מהתכנית אלא גם לעשות זאת במהירות. אחרי שהתארחה אצל דיפלו ב-Welcome to the Party היא שחררה השבוע את שיר הבכורה. עדיין לא נקייה מכל מניירות הקישוט שנדבקות אצל זמרים שנאלצים לשיר שבוע אחרי שבוע בטלוויזיה, זאביה הביאה טיזר משכנע מאוד שיש לה תכניות ארוכות טווח – לא שיר נוסחתי או בלדת אמצע המנונית, אלא שיר סול בניחוח וינטג' לחשוף את הצרידות המחמיאה. יש למה לחכות.
5. Neneh Cherry – Kong
היופי בהתגלמותו הופיע השבוע בשיר ובקליפ החדשים של ננה צ'רי. היוצרת הוותיקה לא מפסיקה לצעוד צעד אחד לפני כולם וחוזרת אל שורשי הטריפ הופ בקטע טעון שרק כאילו זורם על מי מנוחות. תוך כדי ליטוף צ'רי זורקת על המאזין מחטים דקות בשיר שמרפרר למשבר הפליטים של אירופה. גם הקליפ בבימויה של ג'ן נקירי, מי שאחראית לויז'ואל האחרון של ביונסה וג'יי-זי Apeshit, נע בין המהפנט למטריד. לדור הצעיר יש הרבה מה ללמוד.
4. RL Grime ft. Miguel, Julia Michaels – Light Me Up
גריים נמצא בסביבה עוד מתחילת העשור אבל עוד לא היה לו את הבום שיביא אותו קדימה. היתרון שלו הוא גם החיסרון – הוא מאוד ורסטילי ויודע לעבוד בכל הז'אנרים, באופן הזה הוא גם לא הצליח להשאיר את חותמו אצל אף קהל, לא זה האלקטרוני ולא זה של ההיפ הופ. בקטע החדש עם מיגל וג'וליה מייקלס הוא כנראה פיצח את השיטה - זמרי ארנ'בי ששרים במבנה של אלקטרו-פופ עם ביט שבור, וכמובן הוק מקהלה. אולי עכשיו כבר ישימו לב אליו.
3. Blood Orange – Charcoal Baby
דב היינס הוא מהיוצרים האהובים בעולם המוזיקה ומסיבה מוצדקת, בכל הפרויקטים השונים שלו, ושיתופי הפעולה עם האחרים, הוא תמיד התעקש להביא משהו אחר, עם אמירה משלו, בלי להתגמש. השבוע שוחררה הצצה ראשונה לאלבום הבא בפרויקט העיקרי שלו – בלאד אורנג'. השיר אולי מדבר על עניין אישי אבל זו חוויה אוניברסלית, הפחד מלהיות שונה מהשאר ולהישאר בודד. ריף הגיטרה בולט בהפקת הסינת'ים ומתפקד כברבור השחור – חריג אך ייחודי ויפה במיוחד.
2. King Princess – Holy
קינג פרינסס היא זמרת מהזן החדש. היא מנצלת את החופש בלהיות מי שהיא מבלי לקבוע הגדרות, גם מבחינה מוזיקלית. בשיר החדש היא כבר הולכת בעקבותיו של טרוי סיוון באווירה החלומית עם האחיזה האיתנה בקרקע. Holy הוא מהשירים הקטנים-גדולים שנשמעים כאילו הם נלחשים לך באוזן כשלמעשה הם מתפשטים בכל רחבי הגוף וממלאים כל נים. צומח פה אייקון ולא כדאי לפספס.
1. Robyn – Missing U
מאמרים שלמים אפשר לכתוב על החשיבות של Dancing On My Own, שיר פופ שהפך לאבן דרך בשיח ובאבולוציה של הז'אנר בעשור הנוכחי. מאז לא הייתה פעילות משמעותית והגעגוע הוא חזק. השיר החדש הוא כמעט המשך ישיר. האלקטרו הרך, המילים שיודעות לנסח בכזה דיוק את שברון הלב והנפש, והקול שמנסה לנחם גם אם הוא בעצמו מתמוטט. כאילו אף פעם לא עזבה, רובין מושיטה ידיים לכל הרקדנים הבודדים ברחבה, כמו להגיד "אני מחזיקה אתכם ולא אעזוב".
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: