אני לא מאמין, אבל זוהי המהדורה השמינית של ג'אז חורף בים האדום, וכשאני מקליד את השורות הללו ממש חם לי בלב, בעוד שבחוץ משתוללת סופה אדירה. גשם אולי לא מומטר לנו בכמויות הרצויות, אבל סופה של מוזיקאים נפלאים עומדת להתקיף אותנו בין ה-22 ל-24 בפברואר באילת הקסומה. אני די שונא להמליץ על האמנים של הפסטיבל. הרי ברור שאם בחרתי בהם הרי ש"כולם היו בניי", אז בואו נעבור עליהם מופע מופע.
אדמר קסטנדה וגבריאל מיראבאסי
שני מוזיקאי ענק ששוחים בנהרות המוזיקה העממית, הג'אז והמוזיקה הקלאסית בשילוב נדיר של נבל וקלרינט. האנרגיה המתפרצת של אדמר הקולומביאני יחד עם הטירוף העצור משהו של גבריאל מבטיחים להביא אל הבמה מטען מוזיקלי שרק אהבת הקהל תוכל לנטרל. אבל, בעצם, למה לנטרל כשאפשר לשקוע ולהתמסר?
איליאן קאניזארס
האם זה בזכות האורישאס (אלי הסנטרייה הקובנית) אליהם מתפללת הכנרת והזמרת הקובנית הזו שנפלו בחלקה מעלות כל כך רבות כשהיא מופיעה? היא שרה ומנגנת בו זמנית וגם יודעת להניע את גופה במקצב הסלסה (ייתכן ותצליחו לתפוס ריקוד איתה בין ההופעות, מניסיון). קשה לי להבין כיצד משתלב הדם הלטיני הגועש שלה עם אורח החיים בשווייץ, לאלוהים הפתרונות ואולי גם לאורישאס.
רום-שרר-אברלה
מסתבר ששלושה מופעים בינלאומיים בפסטיבל השנה קשורים לשווייץ - מדינה קרירה ומאופקת שמתחברת בתודעה שלנו לשעונים ולשוקולד, אבל הנה - גם הטירלול הקולי של אנדריאס שרר מגיע ממקום שאמור להיות מאופק. חוש ההומור של אנדריאס עם היכולות הקוליות הפנומנליות שלו, משירה בפלצט גבוה עד לביט בוקס, כל זאת עם העומק המוזיקלי של שני מלוויו האוסטריים, גיטריסט וחצוצרן, מביאים לנו מופע מרתק, יוצא דופן, מטורף שעבורי הוא מתוק יותר משוקולד.
שלישיית וויין מארחים את עמית פרידמן
סוף סוף הגענו לאיפוק השווייצרי - שלישיית ג'אז קלאסית (פסנתר, קונטרבס, תופים) שבעורקיה זורמים הג'אז המסורתי לצד המוזיקה הקלאסית. מוריס ראוול הוא אחד המלחינים הקלאסיים האהובים עלי, ובמיוחד הבולרו הגאוני שכתב - מלחין שהיה מחובר אל שורשי הג'אז ולכן רבים מאמני הז'אנר מעריצים אותו. אבל וויין הם היחידים שמקדישים מופע שלם ליצירות הגאון הצרפתי, ולהרכב שלהם הם מצרפים בכל מקום בעולם את טובי נגני הסקסופון, כך שבארץ הם בחרו לשתף את עמית פרידמן הנהדר.
שלישיית רנו גארסיה פונס
רנו הופיע בפסטיבל לפני שלוש שנים במופע ג'אז פלמנקו שגרם לקהל להרים את הגג מרוב התלהבות. אומרים עליו שהוא הפגניני של הקונטרבס, שאין נגן בעולם שמנגן כמוהו על הבאס המיוחד שלו בן חמשת המיתרים, או כמו שהתבטא אחד המבקרים בארץ - רנו הגיע כנראה מהחלל החיצון. כיליד צרפת בן למשפחה קטלונית הוא הפליא בסגנון הפלמנקו ג'אז הספרדי, כפי שהוא יפליא השנה בביצועי אהבתו לצרפת, מלווה באקורדיון, תופים וויברפון. יש על מה להתענג.
שלישיית ירון הרמן
מפריז מגיע אלינו גם הפסנתרן הישראלי המאד מאד מאד מוכשר הזה. ירון משקיע את כל כשרונו בחיבור יצירות מקוריות, אך גם אוהב להתמודד עם קטעים מוכרים ולהעניק להם את האינטרפרטציה המאד מיוחדת שלו. גם אם הכל מתוכנן הוא אוהב להתפרע ולאלתר ולזרום יחד עם מלוויו זיו רביץ וחגי כהן מילוא לאזורים בלתי מתוכננים שמפתיעים את הקהל וגם אותו עצמו. על המופעים שלו ניתן לומר שאין מופע אחד דומה למשנהו, לכן, אני לפחות, מתעתד להיות בשניהם.
גבריאל גרוסי
את גבריאל גרוסי שמעתי לראשונה כאן בארץ במופע של פאולו מורה - הסקסופוניסט הברזילאי המנוח. הצצתי ונפגעתי, לאחר מכן ראיתי אותו בניו יורק ובגרמניה והבטחתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה אביא אותו לאילת. והנה זה קורה, הודות לשני ברזילאים-ישראליים (שלא ברור מה הם יותר - טוב, אולי בעצם די ברור) - נגן כלי ההקשה הנפלא ז'וקה פרפיניאן והגיטריסט המעולה מרסלו נאמי. יחד הם מזמנים לנו חגיגה ברזילאית במיטבה.
חמישיית ליהיא חרובי
אין הרבה נשים שמנגנות בסקסופון כפי שליהיא מנגנת. כשאני שומע אותה אני נזכר בדברים שאמר לי פעם מי שעומד בראש בית הספר למוזיקה ברקלי שבבוסטון - "לא ברור לי מה הופך את מוזיקאי הג'אז בישראל לכאלה נפלאים - מעניין מה הם שמים אצלכם במים". ליהיא, בוגרת ברקלי וכיום גם מרצה במוסד מוציאה בימים אלה את אלבומה הראשון וזו הזדמנות מצוינת לחגוג איתה את המאורע בשיתוף נגנים שניגנו איתה שם ושמחים לנגן איתה גם כאן.
שלישיית יוגב שטרית
הדרך מלהקת ההיפ הופ קולולוש אל עולם הג'אז הייתה טבעית עבור המתופף יוגב שטרית. עבורו זה רק טבעי להכניס אל קדירת המוזיקה שמבעבעת אצלו על אש קטנה תבלינים רבים מהעולם הגדול - מוזיקה שורשית ומסורתית, מקצבים ים תיכוניים ודרום אמריקאים, ג'אז מסורתי ועכשווי, וכל מה שעובר לו ליד האוזן וכובש אותו. וזו ההזדמנות שלו לכבוש גם אותנו.
TheAngelcy
מלאכים אינם זקוקים לתוויות, הם גם לא עומדים בתור בקופת חולים, והדרך לפסטיבל ג'אז פתוחה בפניהם גם אם הם לא בדיוק ג'אז. אם הם מעולים - אז למה לא? אני כבר מזמן טוען שהייתי מעדיף להיות מנהל אמנותי של פסטיבל למוזיקה טובה ללא תוויות מיותרות, ולערב בפסטיבל שכזה את כל סוגי המוזיקה המשובחת, ולהקת האינדי פולק הזו עונה על כל הדרישות. כששמעתי לראשונה את רותם בר אור שר, נדהמתי עד כמה הקול שלו מזכיר לי את נינה סימון, ומזה כמה שנים אני רודף אחריו שיופיע באילת בערב שלם שכולו מוקדש לאמנית האלוהית הזו, אז בינתיים אני מסתפק באלבום החדש של הלהקה ואולי בקטע או שניים של נינה. מלאכים בשמי אילת.
שני אמנים ישראלים השארתי לתחתית הרשימה. את שניהם אני מעריץ וכבוד גדול הוא לי שהם מופיעים השנה באילת. שניהם לא נקשרים בתודעה לעולם הג'אז אבל כדאי לבוא ולשמוע איך הם מסוגלים לתבל את המוזיקה שלהם בתבליני הג'אז.
ברי סחרוף
ברי עומד בפסגת הרוק הישראלי וכל פרויקט חדש שלו מעורר סקרנות והתלהבות. כך עתיד להיות גם שיתוף הפעולה שלו עם שניים מהבולטים במוזיקאי הג'אז שגולש למוזיקת העולם בארצנו. עמרי מור הפסנתרן הגאוני (שהחבר'ה קראו לו בתחילת דרכו "אומרים אור") שנע בין הג'אז למוזיקה האנדלוסית, ואיתמר דוארי שמפליא בכלי ההקשה שלו לזרום אל תרבויות רחוקות כמו אלה בדרום אמריקה ותרבויות. גם אני סקרן לדעת מה טומן בחובו השילוב המדהים הזה.
שלומי שבן
הפעם הראשונה ששלומי הופיע בפסטיבל הג'אז באילת היתה בקיץ 2011, כשהוא נקרא לדגל ברגע האחרון בגלל ביטולי אמני חו"ל. קהל חובבי הג'אז זכה להיכרות עם אחד מאמני המוזיקה הגדולים של ישראל ומאז הוא הגיע לגדולות והפעם הוא אפילו נוגע יותר בג'אז בזכות הפרויקט המתמשך "לא סטנדרטיים" של "הצוללת הצהובה" הירושלמית. הפסנתרן הצעיר והמאד מוכשר תומר בר מאבד ומעבד שירים של אמני רוק ופופ ומביא אותם אל עולם הג'אז והתוצאה תמיד מרתקת. אם שלומי לא מוציא כמעט הגה מפיו במופע המשותף שלו עם חוה אלברשטיין, הרי שהפעם הוא שר ושר ושר וכמעט לא נוגע בפסנתר. סיום נהדר לפסטיבל נהדר.