מאז חודש מרץ האחרון, מגפת הקורונה שינתה ומשנה את כללי המשחק העולמיים כמעט בכל תחום אפשרי. כמובן שהיא לא פסחה גם על תעשיית המוזיקה, שפועלת תחת תנאים חדשים שמאלצים את המוזיקאים האהובים עלינו, החל מעברי לידר ועד בילי אייליש, להסתגל למציאות לא מוכרת שגם משתנה כל הזמן. 

תקופה כמו זו שכולנו חיים בה עכשיו, שבה הכל משתנה מהרגע להרגע, היא כנראה קשה במיוחד למדיום כמו רדיו, שחייב לתפקד מסביב לשעון, בשידור רציף 24/7, ודוגמאות להסתגלות המהירה של תחנות הרדיו הישראליות למציאות תחת הקורונה כוללות תכנית חדשה של גלעד כהנא בכאן 88 בשם "COVID 88", והחלטה די משמעותית של גלגלצ לשדר בימי רביעי אך ורק מוזיקה ישראלית, מתוך רצון לחזק את המוזיקאים הישראליים שמצויים בתקופה של משבר.

גם ההאזנה לרדיו, מן הסתם, משתנה בתקופה של סגר, מאחר ורוב האנשים מאזינים לרדיו בעיקר בנהיגה, פעולה שהפכה לפופולרית הרבה פחות כשנאסר עלינו לצאת מהבית, או כשאנחנו בשבועיים של בידוד. "גלגלצ נמצאת במקום טוב ביחס למשבר הזה, וגם הרדיו באופן כללי", מספר נדב רביד, מנהל גלגלצ, בשיחה עם mako. "ראינו שמצד אחד יש ירידה בהאזנה לרדיו בתקופת הסגר כי אנשים פחות באוטו, אבל היו לא מעט אנשים שהיו בבית וחיפשו להתחבר לרדיו כי זה נותן להם תחושה של ביחד וקהילתיות שאין להם בשירותי הסטרימינג. הייתה עליה גדולה בהאזנה לרדיו בכלל וגם לגלגלצ באמצעות הדיגיטל".

שאלה נוספת שנשאלת היא איך ביקוש המאזינים לתחושה של קהילתיות משפיע על הקו המוזיקלי של התחנות? ב"מקור ראשון" פורסם שתחנות רדיו רבות בארץ הולכות על קו מוזיקלי חם ומשפחתי יותר בתקופה הזו, שאחראי על הרמת המורל הלאומי. "אנחנו תמיד מתכווננים למצב הרוח של המאזינים שלנו, אז הקו של השידורים והבחירה של השירים מושפע ממצב הרוח העולמי", מספר רביד.

נדב רביד
"תחנות רדיו רבות בארץ הולכות על קו מוזיקלי חם ומשפחתי יותר". נדב רביד | צילום: אורי סוכרי

גם שירותי הסטרימינג - אפליקציות המוזיקה בסמארטפון שלנו שהפכו בעשור האחרון לכלי צריכת המוזיקה הפופולרי ביותר - מרגישות היטב את השינויים שמביאה איתה התקופה. "מה שאנחנו חווים בחודשים האחרונים הוא חסר תקדים", מספר יואב בנאי, סמנכ"ל שיווק וקשרי לקוחות בשירות הסטרימינג דיזר. "כבר מהימים הראשונים של התפרצות המגפה ראינו שינוי מהותי באופן צריכת המוזיקה; דרכי האזנה וזמני האזנה השתנו".

ובאמת, בחודשים ארוכים של חל"ת או של אבטלה, לוח הזמנים של כולנו הופך די אמורפי, ונדמה שכבר אין משמעות לאיזה יום היום או באיזו שעה נקום. גם החבר'ה מספוטיפיי, אולי מעצמת הסטרימינג הגדולה מכולן, הודיעו שההאזנה בשעות הבוקר ירדה משמעותית, כי בדיוק כמו עם הרדיו, כבר אין כל כך את הקטע של לשמוע מוזיקה בדרך לעבודה - כשאין כל כך עבודה.

באופן מתבקש, גם התוכן שאנשים מאזינים לו משתנה. בספוטיפיי יש עליה בחיפושים של 'מוזיקה רגועה' ו'מוזיקה אינסטרומנטלית', שנובעים מביקוש המוני להפחתת החרדה הכללית בתקופה המבלבלת הזאת. "יש עליה חדה בתכנים ספציפיים כמו פודקאסטים, תכנים לילדים, ופלייליסטים שמיועדים לחיים בבידוד כמו עבודה מהבית או ספורט בסלון", מספר בנאי.

בכלל, נראה שלא רק ספורט בסלון היא פעילות נפוצה בימי סגר, אלא גם יצירת מוזיקה. אפל למשל, הודיעו על עליה חדה במספר ההורדות של האפליקציה שלהם 'גראז' בנד', שמאפשרת למשתמשים ליצור מוזיקה במכשירי האפל שלהם. גם רשתות חנויות כלי נגינה אמריקאיות דיווחו על עליה חריגה בהזמנות בחודשים האחרונים, וחברות הפצה אמריקאיות למוזיקה עצמאית, כאלו שמחברות בין אמני אינדי עצמאיים לבין שירותי הסטרימינג בלי התיווך של חברת תקליטים, הודיעו על עליה חדה ביצירה של מוזיקאים עצמאיים, שבתקופת הקורונה חוו גל של יצירה עם שחרור מוגבר של סינגלים ואלבומים.

 

שמות גדולים, לעומת זאת, שיציאת אלבום שלהם חייבת ללכת יד ביד עם קידום מאסיבי, מעדיפים לדחות את מועד יציאת האלבום שלהם בתקופה כזאת, שבה אי אפשר להתקהל כדי לצלם קליפ מושקע, אי אפשר לעבור מתחנת רדיו לתחנת רדיו כדי להתראיין, וגם תכניות אירוח טלוויזיוניות לא מתקיימות במתכונת הרגילה שלהן. מבון ג'ובי וליאם גלאגר ועד אדל וליידי גאגא, עשרות אמנים גדולים בחרו לדחות השנה את מועד יציאת האלבום החדש המתוכנן שלהם לתקופה שתאפשר יותר שיווק. 

אבל, וזה אבל חשוב, יש גם כמה שמות גדולים שהפכו את הלימון ללימונדה וניצלו את רוח התקופה כדי לשחרר שירים שמרפררים לימי המגיפה. כך למשל ג'סטין ביבר ואריאנה גרנדה שיתפו פעולה ב"Stuck With U", שיר הלל לבידוד משותף בבית עם בן או בת הזוג, וגם הרולינג סטונס הוציאו שיר מקורי חדש וראשון מזה שמונה שנים בשם "Living In A Ghost Town", שמדבר גם הוא על תקופת הסגר.

ופה בארץ? "רצינו לצלם קליפ אחר לגמרי ל'תל אביב זה אני ואת'", אומרת לנו דורון טלמון, מוזיקאית וסולנית להקת ג'יין בורדו, על שיתוף הפעולה החדש של בורדו עם הצמד אמיר ובן, "אבל אז הגיעו ההגבלות והסגר. השיר כבר היה מוכן, לא ויתרנו, ואמרנו - ננצל את המגבלה למצוא פתרון יצירתי. אי אפשר עכשיו להשקיע בלוקיישן ובצוות גדול אז נעשה משהו מצומצם וחכם, נתמקד בכוריאוגרפיה ובבגדים, ושהשיר ידבר בעד עצמו. בסוף צילמנו בגג מול הבניין שלנו בדיוק כשפתחו את הסגר. יצא בסוף הכי פשוט והכי טוב, הכי תל אביב זה אני ואת. זו היתה הברקה של הבמאית תמר גורן שהפכה את זה למבצע גרילה, וזה הפך את זה לעוד יותר מרגש".

ולא רק ג'יין בורדו. גם אמנים ישראליים אחרים מצאו פתרונות יצירתיים לשעת משבר, כמו עברי לידר, שאת השיר האחרון שלו "המזרח התיכון" (שגם מרפרר במילים שלו לסגר, לבידוד וללימוד מרחוק), הוא יצר בשיתוף פעולה עם המפיק סם חלבי בלי שהשניים נפגשו פעם אחת. הכל דרך הזום והוואטסאפ, פינג פונג מהסטודיו של עברי לסטודיו של סם. נדמה שבכלל, בניגוד לאמריקה, פה בארץ הקורונה פחות שמה ברקס ליציאות שירים, כשבחודשיים האחרונים יצאו פה להיטים של השמות הכי גדולים בפופ הישראלי - נועה קירל, סטטיק ובן אל, עדן בן זקן ועומר אדם.

"מצד שני הקורונה כן נתנה מרווח חיובי ליצירה", מספרת דורון טלמון, "אמנם כלכלית ומעשית הכל יותר קשה, אבל זמן זה גם דבר יקר ופתאום יש לי הרבה ממנו. התחלתי לעבוד על פרויקט מגירה של שירים באנגלית שמוציאים ממני משהו אחר, השתתפתי בפרויקט מוזיקלי בשם 'הגל השני' בו נוצרו שירים בשיתופי פעולה עם אמנים אחרים (יצירת קשר שצמחה מתוך מצוקת הבידוד בקורונה), וכתבתי כמה שירים לג׳יין שמתוכם התחלנו לברור ולאסוף את הטובים יותר. בעצם מפה לשם בלי שתיכננו אנחנו כבר בתוך העשייה של האלבום הרביעי".

וכך, כנראה התחום בתעשיית המוזיקה שנפגע הכי הרבה, או לפחות באופן הכי ישיר, הוא עולם ההופעות. מעבר לצער של צרכני מוזיקה נלהבים שלא יכולים לראות את האמן האהוב עליהם בלייב, מדובר על פגיעה קשה בכיס של מוזיקאים ושל כל הצוות שעובד סביבם. לא רק פסטיבלי מוזיקה שנתיים גדולים בחו"ל כמו קואצ'לה וטומורולנד התבטלו השנה - אלא גם סיבובי הופעות בכל העולם, ממדונה ומארון 5 ועד שרית חדד ורמי וריטה.

ובכן, זמנים נואשים דורשים פתרונות יצירתיים, ובטח יצא לכם לראות את אחת מההופעות בזאפה ששודרו בכאן אצלנו בקשת 12, ואולי גם שמעתם על פסטיבל המוזיקה המקוון שרקחה ליידי גאגא בשיתוף ארגון הבריאות העולמי, ששודר כולו ביוטיוב ונדמה שלקח בו חלק כל מוזיקאי חי פחות או יותר, מסטיבי וונדר, פול מקרטני ואלטון ג'ון ועד ליזו, טיילור סוויפט ובילי אייליש. גם רדיו הקצה הרימו פה פסטיבל מוזיקה מקוון ביום העצמאות האחרון, בהשתתפות למעלה מ-50 אמני אינדי, ביניהם תומר ישעיהו, המסך הלבן ודניאל סאן קריאף.

אבל אלו היו פתרונות של גל ראשון, כאלו שבעיקר שמו דגש על הרמת המורל הלאומי, בלי להכניס כסף לכיס. ככל שעובר הזמן והקורונה מסרבת לעזוב אותנו, נדרשים המוזיקאים לפתרונות יצירתיים עוד יותר, כאלו שגם יביאו כסף הביתה. כך למשל הודיע רן דנקר בעמוד הפייסבוק שלו שעד שישובו לפעילות אולמות המוזיקה בארץ, הוא יוצא לסיבוב הופעות אקוסטי ביתי, בכל בית שיזמין אותו להופיע. מהלך מבורך שמאפשר מפגש קרוב עם המעריצים, גם כי דה שואו מאסט גו און, וגם כי פשוט יש חשבונות לשלם. בנוסף, השבוע החלו לרוץ ידיעות שבקרוב צפויים להיפתח מתחמי הופעות דרייב אין שיכילו עד 200 מכוניות. סוג של אורות פנסים בקצה המנהרה.

כל השינויים האלה ברדיו, בסטרימינג, ביצירה ובהופעות, הם ברובם אילתורים להסתגלות מהירה למצב, פתרונות מהרגע להרגע. אי אפשר לדעת כמה זמן הקורונה עוד עתידה ללוות אותנו, וכמה חודשים או שנים עוד צפויים לנו תחת התנאים החדשים והמגבילים שהיא הביאה איתה, וכמו כולם, גם תעשיית המוזיקה תצטרך לשנות הרגלים ולבוא עם תכניות לטווח הארוך. אם כולנו נעבור סופית לעבודה מהבית והופעות חיות יהפכו לזיכרון ישן, תעשיה שלמה תצטרך לעשות חושבים ולהמציא את עצמה מחדש. איך זה ייגמר בסוף? רק האדם שיביא את החיסון לנגיף המקולל הזה יודע.