10. Benny Blanco & Juice World ft. Brendon Urie – Roses

בני בלאנקו ממשיך במסורת שיתופי הפעולה הלא צפויים. אחרי שבשבוע שעבר הוא הפגיש בין סוויי לי לג'סי מלהקת דה נייבורהוד, הפעם על תפקיד הראפר הוא הביא את ג'וס ועל תקן הזמר את הסולן של פאניק אט דה דיסקו. כל הניים דרופינג הזה עובד חצי לטובתו – הווייב מדליק אבל הטקסט נותר ילדותי מדי, ולא רק בגלל השימוש ב"שושנים הן אדומות, סיגליות הן כחולות...". השיר הוא כמו הילד שמסתגר בחדר בלי להסביר לאף אחד למה, כל מה שאפשר לעשות זה לחכות שהעניין יעבור.

9. Natalie Portman – Wrapped Up

בנוסף לתואר שחקנית, נטלי פורטמן יכולה גם להוסיף את התואר "זמרת". אם בעבר היא הפגינה יכולות ראפ מרשימות במסגרת תכנית המערכונים SNL, השבוע היא נדרשה גם להפגין יכולות שירה במסגרת הסרט החדש בו היא מגלמת כוכבת פופ. את השיר כתבה סיה, מה שאוטומטית מבטיח אמוציות שפורטמן מעצימה בזכות כישרון המשחק שלה. פורטמן חששה מכל הסיפור אבל אחרי שנכנסה לאולפן ההקלטות הבינה כמה טריקים מתחבאים מאחורי הקונסולה. השימוש המאסיבי במתקני שירה הוא כביקורת לעולם המוזיקה הנוכחי בו הכל צריך להיות כל כך מדוייק, לפעמים מעבר ליכולת האנושית, שאין ברירה אלא להשתמש במחשב שמיישר את הזמרת או הזמר. פנטזיה מזייפת.

8. ים רפאלי – מילים שהייתי אומר רק לך

ים רפאלי עבר את המשוכה הראשונה הרצינית בקריירה שלו – סינגל הבכורה שלו בתור "פליט" תכנית שירה היה הצהרת כוונות חזקה שעבדה היטב. הסינגל השני לעומת זאת, משדר חוסר יציבות. מהלך הבלדה בתור שיר שני הוא קלאסי. רק שלרוב מדובר באיזה שיר מונומנטלי. השיר החדש של רפאלי נופל לכל הבורות הצפויים – הוא מסתמך יותר מדי על צרידות של הקול שלו כדי לייצר רגש, והתפרצות הגיטרות בסוף מרגישה יותר מדי כמו ניסיון שחזור לא מוצלח של My Immortal (המונומנטלי) של אוונסנס. מודים, ציפינו ליותר.

7. עדן בן זקן – מילה של גבר

צריך להעניק לעדן בן זקן ולכותב השיר אופיר כהן פרס מיוחד על האומץ בלכתוב ולשיר את המשפט "לא תפגע בי עוד ever". הזריקה של המילה באנגלית ועוד בחריזה לשורה הקודמת אולי תצרום ללא מעט מאזינים (שעברו גיל מסוים) אבל היא נעשתה בכזה נונשלאנט שהיא נותנת תחושה של דיבור רגיל מפתיע ומבורך. הטקסט כולו מחזיק את השיר שלא מביא את עדן בן זקן לעולמות חדשים ונשען על תבניות מוכרות בז'אנר. דרך המילים היא מייצגת אישיות חזקה שלא מתפרקת בגלל הגבר שהלך, באופן הזה היא ממשיכה את המסורת של שרית חדד מימי "אשליות מתוקות".

6. Eden – Better

כל זוכה תכנית שירה יודע שהחיים אחרי הזכייה אינם פשוטים. נכון שהאינפלציה הנוכחית בתכניות מסוג זה כבר לא מייצרות פוקוס ענק על כל זוכה, שכן יש לא מעט מהם, במקרה של עדן אלנה הציפיות בשמיים. סינגל הבכורה מרשים וצועק בקול רם חו"ל. החל מההחלטה לשיר באנגלית, דרך השיר עצמו שכתוב ומופק כמו פופ הכי אמריקאי שיש, ועד לשימוש בשם פרטי בלבד והקליפ המעוצב. העניין הוא שמרוב שהכל נעשה כלפי חוץ, הוא נבלע בתוך שאר הדברים שכבר נמצאים בחוץ. כשם שאין שום דבר רע להגיד עליו ככה הוא גם מפספס את כל המטרה בלייצר אמירה משמעותית למוזיקאית טרייה.

5. נתן גושן – באתי לחלום

יש משהו מאוד מעצבן בשירים שזורקים פיסות של רעיונות בשביל לתאר את הסטטוס קוו. השיר החדש של נתן גושן לא חף מהבעיה הזאת, אבל הוא ניצל בזכות ההצבה שלו עצמו בתוך כל הסיפור. הוא לא סתם מתוסכל בגלל ה"מצב", זה משפיע עליו באופן ישיר ככה שכל יום הוא מלחמת הישרדות, ואת זה אפשר להבין היטב. מעבר לזה, השיר לא מנסה לברוח לאלמנטים "ישראליים" ונשאר בתחומי הפופ הטהור, מה שנותן תחושה של גלובליות לשיר – מהבעיות של הכלל אל הפרט ובחזרה אל הכלל במשחק אכזרי של תן וקח.

4. Eminem ft. Jessie Reyez – Good Guy

לא ברור מי הטוב ומי הרע בקליפ החדש של אמינם. האם ג'סי ראייז בתפקיד האנטגוניסט, שכן היא הורגת את אמינם, או שדווקא היא הגיבורה שקמה מהקבר לנקום את מותה? הבלבול הזה הוא השתקפות של התחושות של אמינם שעולות מהטקסט. באחד מהקטעים היותר טובים מאלבומו האחרון, הראפר שוטח את התסכול שלו ממערכות יחסים בהן הוא לא יודע כיצד להתנהג.  

3. עדן חסון – אני מבולבל

הסכנה הכי גדולה בכל שיר היא המודעות העצמית. עדן חסון מודה שהוא "שותה נהר של קלישאות", מה שכמובן מוביל את המאזין לחשוב שהשיר הוא קלישאה אחת גדולה. לא כך הדבר ב"אני מבולבל". זרם תודעה נשפך בשיר, אבל במקום לנסות להציג משהו גדול מהחיים הוא מתמקד בסוף ברגע אחד של מפגש שמציף את כל הראש. עדן חסון שובר את רצף הבלדות השבריריות ומראה שהוא יכול הרבה יותר מפרסונת הבחור הרגיש עם הגיטרה והסלסולים.

2. Broken Bells – Shelter

ברוקן בלס לא מתחייבים לשום דבר. הצמד שמורכב מהמפיק דיינג'ר מאוס (נארלס בארקלי) והזמר ג'יימס מרסר (דה שינס) נוהג להבליח כל כמה שנים ולתת קצת ממנת האינדי רוק-פופ המופק בדייקנות מופרזת. השיר החדש ממשיך במסורת עם קטע שמסרב להיצמד לטרנדים מוזיקליים כלשהם ונשאר נאמן לרעיון ה"שיר טוב הוא שיר טוב". Shelter מתפקד כמנוחה מכל השירים שרודפים אחרי מטרה בלתי ממומשת של להיות הלהיט הכי גדול כרגע.

1. Brandi Carlile – Party of Mine

לפעמים צריך להישאר עם הגרסה המקורית. לפני חודשיים יצאה גרסת דואט לשיר הנוכחי עם סם סמית'. הדואט הכי עמוס בקיטש של כלי מיתר ושירה דביקה. השבוע קרלייל החליטה להוציא קליפ דווקא לגרסת האלבום של השיר, החלטה טובה. במקור השיר בנוי ברובו על גבי פסנתר בלבד, מה שנותן נופך של ג'וני מיטשל לכל הסיפור (והיא באמת האזינה לאלבום Blue לפני כתיבת השיר). באופן הזה הטקסט הסיפורי יוצא החוצה ויש הזדמנות להזדהות. אליזבת מוס (סיפורה של שפחה, מד מן) עושה עבודה מעולה בקליפ ומעניקה שכבה נוספת לשיר היפהפה.

האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:

או באפל מיוזיק: