10. Lauv ft. Julia Michaels - There's No Way
נאיביות של דואטים לרוב נופלת למקומות הלא נכונים, הרבה פוצי מוצי של זוג שכביכול מתים אחד על השני כשלמעשה בבית הם לא מפסיקים לריב. במקרה הנוכחי הם למדו את הטריק – מינון. אין פזמון משתפך שמרגיש כמו נשיקה רטובה. לאורך השיר יש בכלל דיסטנס ביניהם. אולי רפרור לעבר שהתחיל בנפרד, או דווקא לעתיד ידוע מראש שלא אוהב לקיים את אגדת "עד עצם היום הזה".
9. (Marshmello & Amr Diab - Bayen Habeit (In Love
ההפתעה השבועית מגיעה מהדי.ג'יי-מפיק עם המסכה הכי מטרידה שיש, מרשמלו. כנראה הפופולריות הרבה שהוא צבר לא מספיקה לו אז הוא החליט לפנות לעולם דובר הערבית בקטע עם עמר דיאב, מהכוכבים הגדולים של מצרים. הניחוח המיושן של השיר, בחסות האקורדיון, מוסיף דווקא קסם לשיר הקצרצר. מעין גרסת רמיקס לא מזיקה לשיר נוסטלגי.
8. Muse – Pressure
מעבר למעטה הקשוח של מיוז קשה להגיע להבנה שלהקת הרוק הבריטית אחראית למעשה לכמה מרגעי הגרוב המוצלחים יותר של הרוק בעשרים השנה האחרונות. בשביל לחזק את התדמית הקצבית יותר מיוז הוציאו שבוע שיר שמחזיר אותם, ובעיקר אותנו, לימים בהם היה אפשר לרקוד לצלילי מוזיקת רוק. בשביל להוריד את הפרצוף הקשוח שנלווה לכמעט כל להקת רוק, הם גם הוציאו קליפ מערבב ז'אנרים – סרט נעורים מהאייטיז על הפיפטיז שממשיך לקומדיית אימה סטייל גרמלינס, משם לסרט אקשן ונגמר באפוקליפסת זומבים/ערפדים. לא נכעס אם יצא גם סרט באורך מלא.
7. XXXTENTACION – MOONLIGHT
תרבות הריליסים לאחר מוות היא לא עניין חדש, אבל גם היום יש בה משהו מרתיע, כי לא ידוע מה היה רצון האמן המנוח. המקרה הנוכחי של אקס עוד סביר – מדובר בשיר שאמנם לא יצא כסינגל רשמי אבל כבר נכנס למצעדי הפזמונים עוד כשהיה בחיים, והקליפ ששוחרר נוצר על ידו. אם להביט מעבר לתדמית השנויה במחלוקת של אקס, השיר ביחד עם הקליפ מוכיחים איזה כישרון גדול איבדנו.
6. Sharon Van Etten – Comeback Kid
ככל שהזמן עובר הסאונד של שרון ואן אטן הופך לגדול יותר ויותר. הרוקרית שגם בימיה הרועשים יותר עדיין נשמעה קאמרית, פותחת את כל המבערים בשיר החדש לאפקט שקיים לרוב אצל להקות ארנה כמו ארקייד פייר. וזה יושב עליה טוב. היא לא נבלעת או מסתתרת, היא עדיין נמצאת בקדמת הבמה, הרגל מושטת עוד יותר קדימה כדי לבסס אחיזה לבאות.
5. DJ Snake ft. Selena Gomez, Ozuna & Cardi B – Taki Taki
היה אפשר לחשוב שאת הרגאטון צריך להוציא מחוץ לחוק מרוב שחיקה, ואז בא די.ג'יי סנייק ואומר "רגע, גם אני רוצה". היה שווה לחכות לניסיון של הדי.ג'יי הצרפתי כי הוא זיקק את ההפקה לשתי שכבות מינימליות – של הביט ושל המוטיב המלודי החוזר – להוכיח כמה הרווח ביניהן יכול לייצר גרוב משלו. אוסונה שולט ביד רמה והתוספת של קארדי בי וסלינה מספקת קונטרה ויוצרת מין סחרור תמידי ותחושה שהשיר לא נגמר, רק בקטע טוב.
4. Yellow Days - How Can I Love You
היוצר הבריטי הצעיר ג'ורג' ואן דן ברוק, שהדביק לעצמו את שם הבמה החינני "ימים צהובים", הוא פרסונה שכדאי להכיר. הוא משלב בין החספוס של האינדי-רוק לאופטימיות של הסול. בעוד קינג קרול שומר על המעטה האפל, ברוק לא מפחד לחייך. בשיר החדש הוא כבר הולך רחוק יותר אל אזורי הפופ ללא שום חשש כי הוא יודע שקצת צבע לא הרג אף אחד בחיים האלה.
3. SOAK - Everybody Loves You
ב-2015 סואק פרצה עם אלבום בכורה כובש. היא הייתה הגרסה העגמומית של לורד, כזאת שפחות אוהבת לרקוד כאילו אף אחד לא רואה. שלוש שנים אחרי היא נשארה עם אותו החן המבויש בשיר החדש שלה. השוני הוא הצעד אחד קדימה שהיא עשתה ומציעה חיבוק. אחרי שתי דקות השיר מקבל את אחת התפניות המשמחות יותר שנשמעו בשירים בשנה האחרונה. השיר עולה גבוה ונפתח למעטפת שמאיימת להרים חיוך גם בנרגן הקיצוני משל היה קשת שיוצאת מבטן של דובון אכפת-לי.
2. Robyn – Honey
אם האזנתם לשיר החדש של רובין והוא נשמע לכם מוכר, מזל טוב, אתם צופים מכורים של הסדרה "בנות". גרסה ראשונה של השיר הופיעה בסיום הפרק השישי בעונה האחרונה של הסדרה. בין אם אתם זוכרים או לא, דעו שהגרסה החדשה היא השווה יותר. כמו כמעט כל שיר של רובין, Honey משקף רגש ספציפי שמתקיים על רחבת הריקודים – בין אם זו שבמועדון או זו שבחדר השינה שלך. זה ההד של כל מה שקורה בחיים ורוצים לנקות תוך כדי תנועה.
Lady Gaga & Bradley Cooper – Shallow
לעשות רימייק נוסף ל"כוכב נולד" אומר להתמודד לא רק עם ההילה הגדולה שאופפת את הסרטים, אלא גם עם הפסקול שלהם שהוליד קלאסיקות – Evergreen מהגרסה עם ברברה סטרייסנד ו-The Man That Got Away של ג'ודי גארלנד. אם יש מישהי שמסוגלת לסחוב את המעמסה זאת ליידי גאגא. בעזרת כמה חברים (מארק רונסון ביניהם) היא הצליחה למקסם את יכולת הכתיבה שלה לכדי בלדה אולטימטיבית. השיר יושב בפינה בין הרוק-פופ-קאנטרי ובונה את הפאתוס בהדרגתיות מספקת כדי שזה לא ישמע קיטשי מדי. גם המבנה לא משתטח – הקיום של כביכול שני פזמונים ברצף הוא מה שמעניק לכל השיר תחושה של נצחיות, כאילו הוא מתחיל כבר בעמדת המנצח. בשביל כתר הקלאסיקה צריך פרספקטיבה של זמן, לבינתיים אפשר להגיד שהשיר ממש לא עומד מבויש לצד השירים מהסרטים הקודמים.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: