10. Pearl Jam – Can’t Deny Me
להקות גראנג' שעדיין מתפקדות זה פלא. הן נשמרו בעטיפת פלאנל בכיסו של נער זועם וכל כמה שנים צצות לבדוק את השטח. הפעם זו תורה של פרל ג'אם שמוציאה אלבום כל 4 שנים בערך. השאלה הגדולה היא האם זה פאתט. התשובה היא לא, אבל היינו מחזירים אותם לשיר להתבשל עוד קצת. כמו אצל כל להקת רוק שמכבדת את עצמה, השיר החדש מכוון לטראמפ. אבל שלא כמו כל להקת רוק עכשווית, פרל ג'אם ממש לא רצים אל הביטים הגדולים ונשארים במיקרוקוסמוס שלהם עם גישת הפאנק וההפקה הלא חלקה. הבעיה היא שכל הסיפור נשמע מעט מקרטע. אליל החספוס אדי ודר צולע, וכל הלהקה מאחוריו נשמעת כמו להקת החימום של פרל ג'אם. אכזבה לא קטנה.
9. John Newman – Fire in Me
ג'ון ניומן צריך להתעורר, כבר לא מגניב להשתמש בקסילופונים, ואין שום צורך להחיות מחדש את הטרנד הטרופי. אבל אי אפשר להאשים אותו, לתחזק קריירה זה לא עניין פשוט וכל האמצעים כשרים. המזל של ניומן הוא שהוא עדיין בעל אחד הקולות היותר מובחנים בסביבה, מה שעובד לטובתו כי השיר הוא גנרי לחלוטין. ג'ון ניומן נאחז בצוק קצות אצבעותיו ומרגישים את זה.
8. Taylor Swift – Delicate
זה לא סוד שהאלבום האחרון של טיילור סוויפט, "Reputation", הוא לא הסחורה הכי טובה ברפרטואר שלה. השיר שיצא השבוע כסינגל הוא דווקא מהרגעים המוצלחים יותר באלבום. הוא בדיוק ההתפתחות שציפינו לקבל אחרי "1989" המופתי, נכון שהוא בוגר יותר ולא מאותת להיט מצעדים, אבל הוא כן מהווה תחנת ביניים מוצלחת. גם הקליפ הנלווה לא רועש מדי ויחסית מוצלח. בנימה הזאת, לגמרי אפשר לעבור לפרויקט הבא של טיילור.
7. Aloe Blacc – Make Way
אלו בלאק הוא הזמר שבשמו אתם לא מצליחים להיזכר בכל פעם שנתקע לכם בראש השיר "I Need a Dollar" או "Wake Me Up" של אביצ'י. כדי לנסות ולשנות את זה, הוא הוציא השבוע שיר שמאחד את שני הלהיטים הגדולים שלו – גרוביות מהראשון ופומפוזיות מהשני. את הקלאפס הוא לקח משניהם. השיר כבר הספיק להתנגן ב"אנטומיה של גריי", שזה תמיד סיפתח מעולה, ומשם דרכו פתוחה להשתלט על האוזניים של כולנו.
6. DJ Khaled ft. Demi Lovato – I Believe
כבר מתחיל להימאס לדבר על פסקולים שמצילים סרטים, אבל רצתה הקלישאה וזה קרה שוב. הסרט הכה מדובר "קמט בזמן" (עם אופרה וינפרי וריס וית'רספון) יצא לביקורות קוטלות ותוך כדי שחרר פסקול להציל את המצב. שבוע שעבר קיבלנו את השיר היפהפה שגם סימן את הקאמבק של שאדיי, והשבוע יצאו לקרב דיג'יי קאלד ודמי לובאטו עם שיר שהמילה "השראה" חרוטה על מצחו. אם להתעלם לרגע מהעובדה שהמילים מרגישות כמו סיסמאות שמופיעות באינסטגרם של אנשים שמרוצים מדי מחייהם, אפשר להאמין לכנות של לובאטו שמוכיחה שוב למה היא זמרת חשובה. אם אופרה מחפשת שיר נושא לקמפיין 2020, זה פסקול טוב לתמוך במועמדות שלה.
5. Years & Years – Sanctify
אולי אלכסנדר, הסולן של Years & Years, הוא מהנציגים הבולטים בדור הצעיר של הפופ שלא מכוון ישירות לקהל הרחב. הוא מזיז את התבניות שאנחנו רגילים לשמוע ואת הדימוי שאנחנו תמיד מקבלים. נכון שהוא מושפע מכל אותם דברים שהוא לא, השיר החדש למשל שואב ישירות מ-"I’m a Slave 4 U" של בריטני, אבל הוא מייצר את הבסיס בשביל שהיורשות של בריטני יקבלו השראה עכשווית. מעבר לכך, אולי נדמה כי מדובר בזוטות אבל הוא גם מהנציגים הבודדים שיש לאוכלוסיה הלהט"בית בז'אנר המסחרי, והוא לא מתבייש להציג את המיניות שלו כחלק אינטגרלי מהמוזיקה שלו. כל אלה באים לידי ביטוי היטב בשיר החדש. אפשר היה רק קצת להירגע עם הקליפ, פתאום כל אחד היום חייב "ויז'ואל".
4. James Bay – Pink Lemonade
אם מישהו חיפש את הרוק הבריטי, אפשר למצוא אותו אצל ג'יימס ביי. האיש והכובע, שקיצץ את השיער והסיר את הכובע, הלך עד הסוף עם המהפך והוסיף כמה וכמה דיסטורשנים לכסות את הקול שלו. בשיר אחד הוא הפך מכותב בלדות אמצע הדרך לפרסונת אינדי שעושה רטרו לתחילת האלפיים, כי ניינטיז זה כבר פאסה אפילו כרטרו. אולי זה נשמע מגוחך אבל צריך לפרגן, כי אחרי שמתרגלים זה נוסטלגי וטוב.
3. George Ezra ft. First Aid Kit – Saviour
נחמד לגלות שג'ורג' עזרא מסוגל ליותר משירי פופ חמודים עם הוקים קליטים מדי. בקטע חדש, בו הוא מארח את הצמד השוודי פירסט אייד קיט, הוא פונה אל מחוזות הרוק-פולק המהורהרים יותר לקבלת שיר דרכים שמתפתח לפזמון גדול מהחיים, כאילו היה שיא בדרשה של איש דת. לא חומר שממנו עשויים להיטים גדולים, אבל לחלוטין הבסיס לקריירות ארוכת טווח.
2. Lilly Allen – Three
לילי אלן היא אייקון של הפופ הבריטי. השילוב של החוצפה עם הציניות הפכה אותה לתשובה הולמת לכוכבות האמריקאיות שלקחו לפעמים את כל הסיפור סביבן יותר מדי ברצינות. אבל השנים עברו ולילי אלן איבדה קצת מגדולתה ומהפופולריות שלה, בעיקר כי אנחנו עדיין מחכים לפרסונה ההיא. בינתיים אלן ממשיכה להוציא חומרים והשבוע היא הביאה פנינה ייחודית. בלדת פסנתר בה היא שרה מנקודת המבט של בת ה-3 שלה, שכמובן מעדיפה שאמה תישאר בבית במקום לצאת לסיבובי הופעות. הציניות התחלפה בנאיביות, וזה אולי הסוד לחיים מבוגרים טובים יותר.
1. Leon Bridges – Bet Ain’t Worth the Hand, Bad Bad News
בדרך כלל כשאמן מוציא סינגל כפול, האחד יותר טוב מהשני באופן מובהק. זה לא המקרה אצל ליאון ברידג'ס. זמר הסול שהוציא לפני כ-3 שנים אלבום בכורה יפהפה באווירת וינטג' (במובן היפה של המילה), פינק אותנו בשני שירים – האחד, “Bet Ain’t Worth the Hand”, ממשיך את הקו של האלבום הקודם עם בלדה מנחמת ועוצמתית כאחד, והשני, "Bad Bad News" מראה את הצד הפאנקי-ג'אז שלו. קשה לבחור את הטוב יותר. שניהם מראים התקדמות של ברידג'ס למחוזות אחרים מבלי להישמע כאילו עשה מהפך מטורף, הוא עדיין בעולמות שלו רק זז טיפונת הצידה. כמה טוב שהוא חזר.