במצעד שסיכם את שנות ה-90 בגלגלצ, שיר העשור שנבחר לא היה מובן מאליו. בזמן אמת, תוך כדי צפייה במשדר הטלוויזיוני בהנחיית עדן הראל, לילך ברנע וגיא פינס, שהגישו את עשרים הגדולים - ככל שהתקרבו לקראת המקום הראשון – הלכו ו"נפלו" שירים אייקונים עליהם הימרתי כזוכים פוטנציאליים. הופתעתי בעיקר כשהכריזו על "Smells Like Teen Spirit" של נירוונה במקום השישי.

>> דרגו עכשיו את מצעד העשור של שנות ה-90

ואז הנחתי ש"Losing My Religion" של אר.אי.אם, שיר שהיה להמנון והפך את הלהקה לנחלת הכלל, ייקח את הגביע. אבל הוא הגיע רק למקום השני. איך זה יכול להיות? אז מה המקום הראשון? איזה שיר עוד לא שמענו? "One" של U2 כמובן. בלדה אלמותית של הלהקה שכבשה את העולם בשנות ה-80 וה-90, והשיר היחיד שלהם שנכנס למצעד הזה. אבל איזה שיר.

אז עכשיו, אחרי ששני מצעדי עשור מחודשים כבר מאחורינו – הגיע זמנו של המצעד של ילדי דור ה-Y, מצעד שנות התשעים. זוהי קריאה אחרונה להצביע ללהיטי העשור שסגר את המאה האחרונה של האלף הקודם, העשור שבסיומו נכנסנו לחרדת באג 2000, ולבחור מחדש את השירים האהובים למצעד שישודר ביום שישי הקרוב (23.8).

בשבוע שעבר הוכרז "Take On Me" של A-HA כשיר העשור של שנות ה-80, שיר שבמצעד המקורי, 30 שנה קודם לכן, אפילו לא נכנס למאה הגדולים. אפשר לומר בפירוש שהזמן עושה את שלו. יותר מזה, 59 שירים מתוך 100 ששודרו במצעד המקורי – כלל לא נכנסו למצעד המחודש, ולעומת זאת נעשה תיקון היסטורי עם לא מעט שירי פופ ששרדו את מבחן הזמן, שירים "קלילים" יותר, שלא דורגו במצעד המקורי – והפעם נבחרו ברוב קולות ונכנסו ל-100 הגדולים.

גם במצעד המקורי של שנות התשעים, ששודר בגלגלצ בסוף דצמבר 1999, הרבה להיטי פופ לא באו לידי ביטוי. במצעד ההוא הרוק שלט, והוא שיקף את רוח גלגלצ של שנות התשעים. על כל שלושה שירים של נירוונה במאה הגדולים – רק אחד של רובי וויליאמס. על כל שלושה שירים של פרל ג'אם שדורגו – רק שיר אחד של הבקסטריט בויז. שיר הפופ המובהק שהגיע הכי גבוה נמצא רק במקום ה-13, "I Will Always Love You" של וויטני יוסטון. "Wannabe" של הספייס גירלז, שזכה בתואר "שיר השנה" במצעד 1996 של רשת ג' – אפילו לא נכנס למצעד הראשוני. "Viva Forever" היה השיר היחיד של להקת הבנות שנכנס למצעד, כצפוי – הבלדה הלכאורה "איכותית" יותר מבין הלהיטים שלהן, זאת שמתאימה לאווירה של סופשבוע רגוע.

להיטי רחבות וקטעי דאנס מאירופה הודרו כמעט לחלוטין ממצעד שנות התשעים. אמני יורודאנס שכיכבו ברשת ג', וחלקם אף הופיעו בארץ בשיא תהילתם וזכו להערצה היסטרית, נדחקו לשוליים, כמו למשל אייס אוף בייס, שלהיטם "All That She Wants" הגיע רק למקום ה-97 במצעד המקורי. אפילו הכוכבת ששינתה את תרבות הפופ והפכה לסנסציה עולמית כשהייתה רק בת 17, בריטני ספירס, נבעטה אל מחוץ לעשרים הגדולים והגיעה רק למקום ה-24 עם "Baby, One More Time".

בעידן הנוכחי יותר ויותר חובבי מוזיקה מוכנים להודות – גם בפופ, שנחשב פעם למילה גסה, יש איכויות, וכיום אפשר להעריך אותו גם במונחים של אסתטיקה מוזיקלית. אז הגיע הזמן להוריד את החומה שהפרידה בין המוזיקה שנתפסה "איכותית" יותר לזו שנחשבה "נחותה" יותר, ולהכתיר לצד אמני הרוק של שנות ה-90 גם את אמני הפופ שהשאירו חותם וחלקם אף ביססו קריירה ארוכת שנים. תנו למוזיקה לנצח ובחרו מחדש את השירים שהכי אהבתם בשנות ה-90, כדי ליצור מצעד משובח, מאוזן ומייצג כראוי את העשור העשיר והמגוון מוזיקלית. קדימה, יש לכם עד יום ג' הקרוב (20.8) ב-10:00.

בקטנה:

  • לכל עשור יש את הלמבדה שלו, ובשנות התשעים זה היה מקרנה, שגם נבחר לשיר הגרוע של העשור. מעולם לא הקדשתי מחשבה למילות השיר, וממש לאחרונה גיליתי שהתוכן שלו די מלוכלך.
  • כאמור מעט להיטי דאנס נכנסו למצעד, ויום השידורים במקור נפתח מהמקום ה-101, כי הבחירה ב-"God is a DJ" של פיית'לס כנראה הפתיעה מאוד את עורכי המצעד. אגב, לא מדובר בשיר אלא באקסיומה.
  • אם שאלתם את עצמכם מה זה "Adiemus" ולמה זה במקום ה-77 במצעד, אז מדובר בחצי שיר חצי נעימת ניו אייג', שככל הנראה קיבלה הכרה בזכות פרסומת של אל-על (כמדומני) שעשתה שימוש בשיר בתקופה שעוד לא ניתן היה להריץ את הפרסומות.