ישראל היא מדינה קטנה והתחרות בה אכזרית. המצב הזה לא משאיר הרבה סבלנות אצל בעלי העסקים לקולגות שלהם, הרי בסופו של יום כל בעל עסק רוצה לנגוס במעגל הלקוחות הסביבתי שלו ולהביא כסף הביתה. לתוך סיר הלחץ הכלכלי תוסיפו קצת אגו, יחסי ציבור ואולי קצת משקעי עבר והנה לכם סיפור מערכת היחסים בין בעלי המועדונים של תל אביב. סיפורים על שנאה ומאבקי שליטה בתוך שוק חיי הלילה יש מפלורנטין ועד לרידינג, סיפורים שסודקים אמירות כמו "יש הערכה מקצועית רבה בנינו" ו"כן, אנחנו מכירים כבר שנים".

יש גם יחסים שנראים אחרת. בהתרגשות יחצנית וחיננית במיוחד תחת השם "קה פאסה", סופר על שיתוף פעולה בין בית מעריב למועדון פסאז'. הערב לא ייגמר בעוד צלילי מרתף מוכרים, אלא יכלול הופעה של דיג'יי שיגיע היישר מגרמניה לכבוד הדיל החברי הראשון בין הקלאבים, דיל שגרם לי להיגרר לרחוב קרליבך בניסיון להבין על מה מדובר.

תור עמוס נגלה לפנינו מחוץ לבית מעריב המארח כבר בשעה 01:00 בלילה, ללא ספק שעה שנחשבת אחר הצהריים בסצנת המרתפים. לא מצאנו כאן סימפטיות יתר, אבל לפחות מקצועיות. המארחת עובדת בשיטתיות ובתזמון של טפטופים, הבליינים מגולגלים פנימה בצורה יעילה ובמשמעת צבאית היישר אל שרשרת הבידוק של המאבטחים וקופות הכניסה. גם אנחנו ניגשים לבסוף לקו הבידוק של הרס"רית שמשחררת אותנו בהצגת תעודה מזהה היישר אל אווירת הסופ"ש.

בית מעריב (צילום: פריצי פרידמן,  יחסי ציבור )
בית מעריב | צילום: פריצי פרידמן, יחסי ציבור

800 חסידי טכנו סביב גיל 24, חלקם נאמנים מהמרתף באלנבי וחלקם קבועים של המקום שוטפים את המתחם ובולעים בתוכם גרעין בלייני זוהר: דוגמניות, כמה פליטי ריאליטי ובעלי מועדונים סקרנים שונים הגיעו גם הם לבדוק מה יש לשני הקלאבים להציע יחדיו. לאחר 10 דקות של הרגשה אפרורית מרגע הכניסה, הבנו דבר אחד: שיתוף הפעולה ניפח כאן בועה בליינית שמצליחה להתעופף מעל הסביבה החיצונית ופשוט להתנתק ממנה. אם כבר בועה בואו נקווה לרחף ושהערב ייגמר בציון של פיצוץ.

תושבי ישראל מתבשרים מידי שבוע על הופעה בינלאומית שנוחתת בישראל, הכל במחיר אסטרונומי שמרגיש מוזל. תורת היחסות של איינשטיין, השחמט של קספרוב ואפילו הפייסבוק של צוקרברג – הכל מתגמד ליד המוח היהודי שנחת בתל אביב של שנות ה- 2000 וזיהה קומבינות קטנות והברקות גדולות בדרך להפוך את העיר לבירת חיי הלילה העולמית. מפיקים ובעלי מועדונים הבינו שהכרזה על הופעה של "אומן מחו"ל" שווה לסולד אאוט וערב מוצלח. נכון, לא מדובר בכוכבי בסדר גודל של ג'סטין ביבר או רדיוהד, אבל בואו נשאיר את הציניות בצד ונתמסר לגרוב של הדיג'יי הגרמני שעולה עכשיו על הבמה. 

דניאל סטפניק הוא מהכוכבים הגדולים של מועדון הקוקון בפרנקפורט - 900 בליינים מבינים עכשיו למה. אחרי סט קליל לחימום פרי יצירתו של אליעזר (מבעלי הפסאז'), סטפניק יורה על הקהל סאונד עמוק במיוחד שסוחף לעמוד על הרגליים ולהניף את הידיים. באסים כבדים במיוחד בקצב של 4 על 4, מעברים עדינים של כלי הקשה אלקטרוניים וסימפולים של קולות עמומים מרכיבים מוזיקת האוס וטכנו שמחזיקה את הקהל במשמעת גרמנית ברחבה.

פשיטות וחיפושים, אווירה נרקוטית או סליזיות נשארו בחוץ: אין ריח סיגריות כבד, סמים הם לא חלק מהנוף הנגלה לעין, המתודלקות על הבר סיימו את מכסת הצ'ייסרים שלהן להערב והשירותים הם חלק בלתי נפרד ממסלול הבדיקה של חברת האבטחה. מעבר לאירוח של אליעזר כדיג'יי מוצלח לחימום ומתן הזדמנות לקהלים הקבועים לראות מה יש לקלאב השני להציע, הוייב כאן משקף את האיוונט לחלוטין - קבוצות חבר'ה מתערבבות ללחיים משותף, כוכבי הריאליטי מתערבבים עם הבליינים שאיבדו אחיזה במציאות ועל הבמה הישראלית עומד שגריר מגרמניה. הכל חברי וקליל ובעיקר שונה מהאווירה הסנובית המאוסה של סצנת המרתפים.

שיתוף הפעולה היה מסלול ישיר לחיזוק מיתוגי, כל אחד לזה שלו. אבל די ברור מי המרוויחים העיקריים של הערב: הבליינים. סתם הכרזה על שיתוף פעולה חברי זה לא מספיק, בשביל זה צריך למתוח את הקווים המנחים לבילוי הכל כך אובייסלי אליהם הורגלו: התפאורה הקיימת קיבלה רענון של אלמנטים פרחוניים, במקום מוזיקה מוכרת הופעת דיג'יי מגרמניה, הקהל הקבוע קיבל קהל אורח שהפכו למרקם אנושי אחיד לחלוטין והכי חשוב - וויב קליל ושונה ממה שהורגלנו הוא בהחלט מתנה מפנקת. אנחנו קיבלנו את מה שציפינו ובעיקר מייחלים לפחות מלחמות ויותר אהבה, זה שווה לכולם.

מחירים:

קרלסברג 330 מ"ל 26 ₪ / צ'ייסר ג'יימסון 26 ₪ / צ'ייסר קמפרי 26 ₪ / ג'ין טוניק 47 ₪ / בקבוק מים 10 ₪