ב-2003 הופיעה קרן "קרולינה" אברץ בפעם הראשונה על במת ה"בארבי" מול 150 אנשים. במופע ההשקה שהתקיים אמש לאלבום הסולו המעולה שלה, "מה אעשה עכשיו?", ה"בארבי" כבר היה מלא יותר, אבל לא מפוצץ. האמת שזה לא מדאיג, שכן האולמות צפויים להתמלא ככל שיותר אנשים יכירו את המוזיקה של הדיווה הכי "מאגניבה" והכי נטולת פוזה.
אחת היוצרות המוזיקליות הכי מעניינות בישראל 2010
מאות האנשים שכן באו אתמול להופעה, היו שם כי הם באמת מעריכים את קרולינה. הם לא באו לראות ולהראות (למרות שהיה את מי לראות ומול מי להראות), הם לא באו כי קרולינה זה הטרנד החדש. הם היו שם כדי לשמוע, ליהנות ולפרגן לאחת היוצרות המוזיקליות הכי מעניינות בישראל 2010.
תפאורה פסיכדלית מושקעת שהורכבה מציפורים, פרפרים, פלמינגוס, טווסים וצמחיה טרופית הדביקה חיוך ילדותי מטופש כבר בכניסה למקום. משהו שהולך על הגבול בין תפאורה של מסיבת טבע מטורפת או סצנה מתוך "אליסה בארץ הפלאות" בגרסת הג'ונגל, יצר כבר מהרגע הראשון את התחושה שמשהו קסום הולך להתרחש כאן הערב.
ואכן, כבר כשקרולינה עלתה לבמה והתחילה לשיר את "מצפן ליבך", הקול הצלול בשילוב תופי הבונגוס של קותי וחליל הצד של שלומי אלון, הרימו בעדינות את הקהל לעולם אחר, בו מרחפים, אוהבים ונהנים מכל רגע. מדהים היה לשמוע איך גם בהמשך, ב"הוא שלי כל כך" (ובעצם לכל אורך ההופעה), השירה שלה נשארת מדויקת, נקייה ומשוחררת.
העיבודים בהופעה היו קלילים מבאלבום
לקח בערך שלושה שירים מהפתיחה עד שקרולינה והקהל השתחררו. כש-"No Blame", של ההרכב הקודם שלה, "Funset" התחיל להתנגן, התרחשו תזוזות ראשוניות בקהל, שהפכו לריקוד אמיתי בלהיט "Happiness". השיר שעבר גלגול מטראק של "פרויקט מטבוחה" לשיר געגוע עצוב לאביה, הפך אתמול לפרפר מיוחד באמת. עיבוד Fאנק- ג'אז- רגאיי הוסיף לו עוד גוון צבעוני וכיפי.
בכלל, העיבודים בהופעה הזו היו קלילים יותר מבאלבום, שהוא כולו כנות - חושפני, פרטי, רגיש. כמעט כל שיר מ"מה אעשה עכשיו?" קיבל במופע טוויסט מעניין, ששינה לו קצת את הטעם והעניק לו תוסף של גרוב ושמחה. "אף אחד לא בא לי", למשל, הפך משיר שבור וכואב לקטע מרחף יותר. ולמרות הניסיון להעניק לו פן מלנכולי, סטייל סרט ערבי של שישי אחר הצהריים עם חיים לרוז בנגינת עוד, על הבמה זה לא היה אותו שיר שכל רווקה מתוסכלת מזמזמת בעצב.
החגיגה הצבעונית בלטה במיוחד ב"צר לי צ'ארלי", שנשאר שיר מושלם כפי שהיה, ב"מחמאות" בעל הטקסט הציני והביצוע שהוציא גם את הקפואים שבקהל מאדישותם וב"Lion", עוד שיר של "Funset", שלא נתן לאף ישבן להישאר במקומו.
אישיות צבעונית, מורכבת, מעניינת
מטבע הדברים, במעבר לבמה ויתרה קרולינה על חלק מהארומה המלנכולית, שאפיינה את ההקלטות המקוריות, אולי כדי לרצות גם את אלה שבאים לראות אותה נותנת שואו וגם את אלה שבאים בשביל הכנות. זה לא נראה מזויף ולא נשמע רע, אלא הוכיח את מגוון הפנים שיש לאמנית האמיתית הזאת.
ובין הפנים האלה קרולינה היא סולו-פרפורמרית שיודעת לתפוס את הבמה (וגם לשכב עליה, כפי שקרה ב- "Lion"). היא זמרת מדהימה עם קול מיוחד ונוגע. היא אישה, עם אישיות צבעונית, מורכבת, מעניינת. היא מוזיקאית אמיתית שמאמינה בדרכה ובמקום להיצמד לטרנדים הופעת את המוזיקה של עצמה לטרנד לוהט.
גם האורחים שבאו לפרגן הוסיפו לערב ססגוניות והתרגשות. אלרן דקל ("פאנקנסטיין") למשל, שגם עזר לקרולינה לכתוב חלק מהשירים באלבום, השלים והוסיף צלילות לשירה שלה. רק בשביל הכימיה האוהבת, האמיתית והמפרגנת בין השניים שווה ללכת לראות אותם על אותה במה.
שכפול משוכלל של "החלונות הגבוהים"
גם "הבלדה על אביר החופש", הדואט עם אורי "האביר האמיתי" כנורות ("בום פם"), היה רגע מקסים בהופעה. הוא וקרולינה נשמעים כמו שכפול משוכלל של "החלונות הגבוהים". כמו באלבום, השיר הבא היה הקטע האינסטרומנטלי "האוקיינוס הגדול", שבו מחלקת כלי הנשיפה - יאיר סלוצקי בטרומבון, ספי ציזלינג בחצוצרה ושלומי אלון שנשף והקיש על מגוון כלי נגינה - פצחה בסולו מטריף.
ולמרות כל הצבעוניות הזו, למרות כל ההתרגשות והחגיגיות, דווקא "מה אעשה עכשיו", שיר הנושא שפתח את החלק האחרון במופע אחרי ההדרן, היה זה שהכי הפיל מהרגליים. בביצוע שנשמע כמעט זהה לשיר העצוב שחותם את האלבום ומילים שפשוט מפוצצות את החזה וחותכות את הלב, הצליחה קרולינה לשתק למספר רגעים את הקהל. גם הצינים, האדישים וקרי הלב של הברנז'ה התל אביבית שמילאו אתמול את המקום, התרגשו. עיניים בורקות התחילו לנצנץ ברחבי הבארבי ונרשם רגע שיא, שהוא לא חגיגה, אלא מוזיקה מרגשת וטהורה.
אנשים באו לשמוע איכות - וקיבלו אותה
קרולינה עצמה, שטבעי שתתרגש מהמעמד, לא הפסיקה להודות לכל החברים שעמדו איתה על הבמה, ובכלל לכל מי שעמד מלפניה מצדדיה ומאחוריה. ובצדק. כי ההופעה הייתה מעולה גם בגלל ששחם אוחנה שר קולות רקע, שראויים גם להיות בקדמת הבמה. בגלל שקותי קרע מצחוק עם המצלמה שתיעדה רגעים נבחרים (ומי יודע איזה עוד פרויקט הבחור מבשל). בגלל שמחלקת כלי הנשיפה המשובחת הוסיפה, הקפיצה וריגשה בכל שלב.
החיוך שעלה בכניסה לבארבי רק נמתח והתרחב, ושלח הביתה מאות אנשים שבאו לשמוע איכות - וקיבלו אותה. ניכר על קרולינה שהיא הגיעה לשלב הנוכחי בקריירה מצוידת באותו חיוך, אבל גם באמונה באמת שלה, כמו השיר שחתם את הערב"Music is Ruling My World".