חתולי סיאם

להקת סיאם, חגגה אתמול, באיחור של חצי שנה יש לציין, את הולדת אלבום הקאמבק שלה – "Anonymous", כאשר על הדרך היא גם ממתגת את עצמה מחדש והופכת מ SIAM לCIAM. סיאם, שהסעירה את עולם האנדרגראונד של ת"א בשנות השמונים, הייתה תמיד להקה שלא מיצתה את הפוטנציאל האומנותי שלה. יש להם סאונד מאוד ייחודי, יש להם כישרון ויכולת, אבל תמיד התפספסה להם הדרך, רגע לפני הפריצה. עכשיו הם מתחילים מהתחלה.

למרות שההופעה נפתחה עם "Here I am", ה"להיט" העכשווי של הלהקה, נראה כי הדר גולדמן (כינור)' איש פרסום מבריק, למד גם פרסום ושיווק של הופעות, אבל לא למד לספק את הקהל שלו. בהופעה תן לקהל את מה שהוא רוצה לשמוע, ואל תנסה למכור את אלבומך החדש בכוח, מאחר וסביר להניח שרוב מעריציך הותיקים לא מכירים את השירים החדשים, וייצאו מאוכזבים. ככה קיבלנו מסיאם הופעה המורכבת ברובה משירי האלבום החדש, קטעים שהקהל בארץ לא ממש הכיר, ונשאר אליהם אדיש, כאשר הוא מצפה ללהיטים הותיקים של הלהקה, בדריכות נוסטלגית.

אחרי 4 שירים הגיעה הסנונית הראשונה שהעירה את הקהל, ההמנון "Siam", בביצוע חלש, כאשר הסולן והגיטריסט ג'ף שפירו יותר מדקלם את השיר, מאשר שר אותו, כאילו נמאס לו ממנו. קצת אחריו הגיע "intro/you", ששוב הקפיץ את הקהל הנוסטלגי. אלא שמיד אחר כך הוא חזר לנמנם עם ארבע שירים מהאלבום החדש, שבאופיים הם יותר איטיים מהשירים הוותיקים והצליל המיוחד של הכינור של גולדמן נעלם בהם. בין השירים החדשים ביצעו סיאם גם קאברים כמו "Venus in Furs" של הVelvet Underground ו- "Epitaph" של קינג קרימזון, שכבר נוגן בהופעת הלהקה בארץ לפני כשנתיים, בביצוע מלהיב יותר.

Ciam 2008 רחוקה מאוד מ Siam 1988. אמנם התחלה חדשה, אבל האנרגיה הישנה של הלהקה בהופעות, אבדה. שפירו, למרות היותו בעל מראה של כוכב רוק אנגלי, לא הצליח לייצר אתמול את החשמל הנחוץ בשביל להדליק את הקהל שמילא את המועדון, וההופעה נשמעה עייפה. מכירים את זה שהופעה שלמה אתם מחכים שהיא תיגמר? ככה היה אתמול בהופעה של סיאם. משך שעה ארוכה הקהל חיכה רק לשיר אחד "In The Realm Of", שהגיע ממש בסוף , בקצה של ההדרן, וגרם להשתוללות קטנה של הקהל.

סך הכל סיאם נתנו הופעה פושרת למדי, ונשמעו כאילו עצם קיום ההופעה חשוב להם יותר מתוכנה. התאורה הייתה מצוינת והוידאו-ארט מאחורי הלהקה היה מעניין, אבל בחירת השירים הייתה גרועה, והשואו חסר האנרגיה של הלהקה היה משעמם. שפירו חסר ההתלהבות לא מצא את מקומו על הבמה ונראה כאילו הוא מעדיף לחזור לעבוד באולפן ההקלטות. גולדמן נראה כאילו הוא על תקן של "אמן אורח" שמתעקש להודות ולהציג, בין השירים, את כל מי שקשור ללהקה, החל מהסאונדמן והתאורן ועד לחברת התקליטים שהוציאה את האלבום, מה שפגע בזרימה ויצר הפסקות קטנות ומרגיזות בין השירים.

כמי ששמר חסד נעורים לאחת הלהקות האהובות עלי אני מבקש הופעת פיצוי, והפעם תנו לנו את כל השירים הותיקים והטובים של הלהקה, כולל אלה מ "SEVEN". מגיע לנו אחרי 20 שנה של נאמנות.

• הדר גולדמן
• סיאם