אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
אמיץ. אסף אבידן בהיכל התרבות, מרץ 2014 | צילום: ענבל צח

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
נועז | צילום: ענבל צח
אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מאלתר | צילום: ענבל צח

אין הרבה אמנים ישראלים שיש להם אומץ להופיע בהיכל התרבות בתל אביב, ואני לא מכיר אמן ישראלי אחד שיהיה לו את האומץ להופיע בהיכל במופע סולו, מופע יחיד, כשרק הוא על הבמה, עם גיטרה, מפוחית, כלי הקשה, וכמה צעצועים אלקטרוניים. בלי נגנים, בלי ליווי, בלי שום רשת ביטחון. אסף אבידן הוא מהבודדים שיכול (ויש לו את הביצים) לשבת על הבמה הכה מוסדית הזו לבד עם גיטרה, והכריזמה העצומה שלו תמלא לבדה את החלל, עד שלא צריך מלבדה שום דבר נוסף, חוץ מהשירים עצמם.

לוליין על חבל דק

אבל אבידן הוא לא סתם לוליין על חבל דק שמהלך בגובה עצום - הוא גם מבצע עליו סלטות ופליק-פלאקים לאחור, ואין שום רשת שתציל מי שמעז. אבידן העלה אמש בהיכל מופע שלפחות חציו התבסס על אלתורים וחצי-אלתורים, עליהם עבד לבד בבית יומיים בלבד לפני המופע. הוא נעזר במכונת תופים, בתוף אלקטרוני, בסמפלר ובלופר, ויצר על הבמה, בחי, ליווי מוזיקלי לעצמו, שעליו התלבש עם השירה והגיטרות. כשמולו 2700 איש פעורי פה, מרוכזים רק בו וצמאים לכל תו שיוצא לו מהגיטרה ולכל צליל.

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
בדרן | צילום: ענבל צח

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מנסה | צילום: ענבל צח
אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
שחקן | צילום: ענבל צח

הוא אומנם הגיע לארץ עם מופע סולו-אקוסטי מוכן, שאיתו רץ בחודשים האחרונים בארצות הברית, בהצלחה גדולה, מחוף לחוף, במועדונים של 500 עד 1500 איש, סולד-אאוט, עם ביקורות מטורפות בתקשורת האמריקנית, אבל אבידן הוא לא אחד שייגע את עצמו ואת הקהל שלו שוב ושוב באותו הדבר. במקום לשכפל את המופע מאמריקה לישראל, הוא ניסה אמש ליצור על הבסיס הקיים דברים חדשים לגמרי.

קופץ ראש לבריכה בלי לבדוק את המים

המופע אמש הוכיח שאבידן הוא מה"מתאבדים", מהאמנים האמיתיים שיקפצו ראש לבריכה כשאין להם מושג מה העומק וכמה מים יחכו להם למטה. הוא ערך על הבמה ניסויים, שינה שירים, הנפיץ סאונדים, התחרע על לופים, הפציץ בשירה, זיגזג, שיקשק, ליהטט. היה מרתק לראות אותו שם, אצילי כברבור, יפה כנסיך, נוהם ככפיר, נועז, נורא הוד, נפיל, נותן לקהל עוד ועוד סיבות להעריץ אותו.

והקהל זרם איתו.  ייתכן מאוד שחלק מהם התקשו בהתחלה לזהות שיר כמו "Weak", כיוון שהוא בכוונה סובב אותו לטוויסט אחר לגמרי מהרגיל, אבל החווייה האימפרוביזורית שאבידן העביר אותם היתה גדולה מעונג השירה-בציבור של עוד ביצוע מוכר ללהיט שחוק. הקהל פרגן לו בגדול גם כשהתפקשש לו הלופ, ונתקע לו הלופר, ולא הסתדר לו, ושוב זה לא עבד. הוא ניסה שוב ושוב, והתנצל, והסביר, ולבסוף התפשר עם המיטב שיכול היה להוציא באותו הרגע מהסיטואציה. והפרגון הזה הוא מתבקש. כי מי שבאמת אוהב אמן כמו אסף אבידן ואת המוזיקה שלו, רק מחכה לרגע שבו יוכל להציץ פנימה לתהליך העבודה שלו, הצצה שהתאפשרה אמש בהופעה חיה.

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
נותן את השואו | צילום: ענבל צח

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מתמקד | צילום: ענבל צח
אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מתרכז | צילום: ענבל צח

יהיו אולי כמה קפוצי ישבן שיגידו שמדובר בחלטורה ומי הוא בכלל חושב שהוא, ולמה הוא לא שר את הלהיטים שלו כמו שצריך - הרי שילמנו בשביל זה. לאלה יש לומר - אתם טועים. שילמתם כדי לראות אמן ישראלי בגדולתו, והנה הגדולה שלו לפניכם, הנה אמן שבכוונה תחילה הביא את עצמו לפניכם כשהוא מעורטל מהגנות ונגנים, חשוף מעיבודים מנצחים, עירום מאסים בשרוול, במצב הכי פגיע שלו, כשהוא כמו עושה מול עיניכם מעין "חזרה גנרלית", ולוקח צ'אנס גדול מאוד. זו, בקליפת אגוז, מהות מיוחדת של האמנות. ולאסף אבידן היה את האומץ לעשות אותה לבדו, מול היכל התרבות הגדול והמאיים מולו.

"ילדה קטנה מבחינת הגודל, לא הגיל"

ועם זאת, אבידן לא שכח שמדובר בסופו של דבר במופע שאמור להעניק למעריצים גם קצת גוד-טיים, עם הומור ובידור. הוא לא קימץ בלהיטים, הסיפורים שפעו ממנו כמים ממעיין, הוא כהרגלו לקח סיבובים על שורות משירים כמו "Hangwoman", ויצא עליהן ל"טריפים" המוכרים שלו, כשהוא משחק עם המילים הבודדות וההגייה שלהן, ושילח לחלל האוויר הערות באנגלית כמו: "עורך הדין שלי ביקש ממני להדגיש שכאשר אני שר 'ילדה קטנה קטנה קטנה', אני לא מתכוון לגיל אלא לגודל, שהיא 'פטיט', שלא יהיו פה טעויות, כן?". במקום אחר הוא הזכיר את שמותיהם של סילבן שלום ואייל גולן, גם זה סוג של הומור.

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מזמר | צילום: ענבל צח

אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
מתנצל | צילום: ענבל צח
אסף אבידן בהיכל התרבות מרץ 2014 (צילום: ענבל צח)
לא מפסיק להתחדש | צילום: ענבל צח

תוך כדי אבידן חתך למעין מונולוג בין גבר ואישה אמריקנים, במבטא רדנקי-דרומי, כשהוא עצמו מגלם את שתי הדמויות ומשוחח עם עצמו. דיאלוג שהזכיר קצת את הסטנד-אפ שמאור כהן נהג לעשות בהופעות שלו לפני כמה שנים. מה שמוכיח שאבידן הוא לא רק פרפורמר מצויין שיודע לתת הופעה נהדרת של זמר, אלא גם אנטרטיינר שנהנה לשעשע את הקהל שלו. זו מגמה מבורכת מבחינתו, כי היא מעידה על היפתחות, על ביטחון, ומכניסה לארגז הכלים שלו אלמנט נוסף שלא היה בו קודם.

אוונגרדי יותר, בידורי יותר

מי שיחפש את השלילי יוכל לומר שאבידן קצת מלא מדי בעצמו, קצת יותר מדי משחק על ההערצה הפנומנלית של הקהל המקומי כלפיו, קצת עושה יותר מדי רעש וצלצולים מסביב לעניין, במקום פשוט להגיש את השירים. אבל מי שמבין באמת את מימד העומק שלו, יבין שהוא גם מחפש לעשות עבור עצמו משהו שטרם עשה, וגם שואף להעניק לקהל שלו בכל פעם חווייה שונה, גם אם היא אוונגרדית יותר מצד אחד, ובידורית יותר מצד שני.

בתוך המופע ביצע אמש אסף אבידן שני שירים חדשים, שמהווים את אבן הפינה לאלבומו הבא. "Bang Bang" היה גדול, חזק וחודר, שיר עם הרבה עוצמה, שבו אבידן נכנס לפינות חדות וקשות, וניווט בהן במיומנות. בהדרן הגיע גם "Tunnels", שיר מצוין שמתחיל בכאב ונגמר כואב עוד יותר. טוב לשמוע שגם באלבום הבא שלו אסף אבידן לא נח על זרי הדפנה וממשיך לחפש, כדי להיות האמן הכי טוב שהוא יכול.

צפו בביצועים נבחרים מהמופע:

Hang Woman



weak


i want you to die (חלקי


Reckoning Song


Your Anchor


Her Lies