כמו בחיים: מוש בן ארי הצדיע לאריק איינשטיין ז"ל

משא כבד הוטל אמש על כתפיו של מוש בן ארי, והוא עמד בו בגבורה. יום אחרי לווייתו של אריק איינשטיין ז"ל, ערך בן מופע חגיגי בהיכל התרבות בתל אביב, עם שירים מהאלבום החדש "כמו בחיים", הרכב נגנים מורחב ועיבודים עליהם עבדו במשך כחודשיים. "עברו עלי יומיים קשים כמו על כולכם, והתלבטתי מה לעשות", שיתף את הקהל בתחילת המערכה השנייה של המופע. "אולי לפתוח את ההופעה בשיר שלו, אבל אז הערב כולו היה מקבל אווירה נוגה, ואני חושב שמה שאריק היה רוצה, זה שנעשה הערב הרבה שמח". הקהל הגיב במחיאות כפיים, ובן ארי ביצע לבד עם גיטרה אקוסטית את "היא יושבה לחלון", שאיינשטיין ז"ל שר למילים של חיים נחמן ביאליק וללחנו של מיקי גבריאלוב, שיר שבן ארי עצמו חידש בפרויקט "עבודה עברית".

הרגע הזה היה מרגש, אמיתי, חם, אותנטי, רגע שמייצג בזעיר אנפין את מוש בן ארי האמן ואת הערכים שמהווים את הבסיס הרעיוני לקריירה שלו, ערכים שדומים לאלה שהנחו את אריק איינשטיין ז"ל בחייו וביצירתו. זה היה רגע שהוכיח, שוב, למי שטרם השתכנע עד היום, שמוש בן ארי הוא באמת אחד האמנים הטובים בארץ, מאלה שהיצירה חשובה להם לא פחות מההצלחה.

וזה חשוב, כי אם יש תוצר אחד חיובי למוות הפתאומי של אריק איינשטיין, הוא שהתרבות והמוזיקה הישראלית עצרו לפתע כדי להביט על עצמן לרגע אחד בראי ולהבין שהבבואה הנשקפת ממנה כיום שונה מאוד מדמותו של איינשטיין. במשך יומיים כולם דיברו פה על ערכים כמו אהבת הארץ, קבלת האחר (החרדי, העולה החדש, הפלסטיני), שלום ומחאה למענו, חשיבות המוזיקה, חשיבות הטקסט, כבוד לאמנים ולאמנות, כבוד לותיקים, כבוד למילה הכתובה, שאר רוח, צניעות, השראה, רצינות והומור ששזורים יחד, המרכזיות של היצירתיות והתהליך היצירתי בתוצאה הסופית - כל הדברים שאריק איינשטיין היה, וקצת נדחקו הצידה בשנים האחרונות, לפחות בחלק מהמקרים, כל הדברים שמוש בן ארי מנסה ליצור לאורם.

וככזה, המופע של מוש בן ארי כלל גם את כל הלהיטים הגדולים שלו, וגם קטעים אמנותיים, ולכן כולם יכלו לצאת ממנו מרוצים גם האמן, שמחפש אפיקים חדשים כדי לעניין את עצמו ואת הקהל שמבקש להתעמק, וגם קהל שבא לרקוד וליהנות במסיבה השבטית. הדלק של המסיבה הזו הם השירים של בן ארי, שבמופע הזה, באלבום החדש ולאורך רוב הקריירה, מחברים כמה קצוות: שירי אהבה לאישה, לעולם ולאדם, וגם שירי מחאה, על מצבנו, על הפוליטיקה, על ההמון שמורכב מאנשים פשוטים מול האלה שם למעלה. אלה היסודות עליהם נבנית כתיבת שירים של סינגר-סונגרייטרים מוצלחים מאז ימי הפולק, דרך הרוק ועד לרגאיי, שלושת הז'אנרים מהם ינק בן ארי את התורה המוזיקלית והתוכנית שלו.

התשוקה למוזיקה יציבה בחיים, אולי יותר מכל אישה

מוש בן ארי אולי נראה כמו ראסטהמן וחלק מהמוזיקה שלו מוגדרת ״מוזיקת עולם״ אבל למעשה בנשמתו הוא רוקר (וזה לא רק בגלל שהוא מופיע בשנים האחרונות בעיקר עם גיטרה חשמלית על הצוואר), שכותב שירי מחאה ושירי אהבה בתשוקה ששמורה לרוקרים שהאמת היא נר לרגליהם. יש מוזיקאים שהמשיכה שלהם למוזיקה חזקה עד כדי כך, שהגורל מראה להם שהיא יציבה בחייהם, אולי, יותר מכל אישה. ייתכן שבן ארי הוא אחד מהם. אבל מה שחשוב יותר הוא, שעבורו שיר הוא שיר הוא שיר, ורוק ורגאיי כשתי אבני הבניין העיקריות שלו בשנים האחרונות, אולי נשמעים שונה מבחינה סגנונית, אבל הם כמעט אחד מבחינה רעיונית, כי שניהם יודעים להביע התרסה ורגש באותה המידה אצלו.

ומה שיפה במיוחד אצלו זה שבשנה האחרונה, מפסטיבל הפסנתר הקודם ועד למופע הזה בהיכל התרבות, בן ארי נפתח באמת למוזיקה מעוד מקומות בעולם, כמו ספרד ואפריקה. בשנה האחרונה הוא העלה מופע שכלל כמה גרסאות פלמנקו לשיריו. ואילו באלבום האחרון (למשל בשיר הנושא "כמו בחיים") ואמש על הבמה, הוא הביא לתוך הרפרטואר שלו מקצבים, צלילים וכלים אפריקאיים, בעזרת העיבודים הפקה המוזיקלית של דני "פילוני" קרק ואייל מזיג, והמוזיקאי שחר קצ'קה בהרל, שמתמחה בשלל כלי הקשה, אבל גם בבניית כלי נגינה אפריקאיים והפקת צלילים נהדרת מהם.

והוא לא היחיד. במופע הזה אסף סביבו בן ארי אנסמבל נגנים מצויין. על הבסיס שכולל את רונן ברק בתופים, האח תומר בן ארי בקלידים ומחשב, קרן טננבאום בכינור ושירה חן בשירה וקולות, נוספו מזיג בבס, יניב טייכמן בגיטרות, עוד וסאז, ושני נשפנים חזקים - ארתור קרסנובייב בחצוצרה ועופר אנקורי בחליל וסקסופון, שיחד עם קצ'קה בהרל הכניסו למוזיקה של בן ארי רטבים חדשים, אפריקניים, בלקניים, וג'אזיים אפרו-קובניים. לכל אלה התווספו במערכה האמצעית רועי זוארץ בפסנתר ואדם בן עזרא בקונטרבס, ולקחו את בן ארי למחוזות המוזיקה הקלאסית והאוונגארד. כך שמצד אחד היו במופע הזה רגעים סופר-דופר-להיטיים, ממש ברמת מסיבת הטבע או ההופעה באיצטדיון, ומצד שני רגעים שהיו ממקמים את בן ארי בקלות בפסטיבל ג'אז ביום האדום.

מופע בשלוש מערכות

המופע נחלק לשלוש מערכות ברורות. הראשונה הכילה להיטים שנעים ונוח לפתוח איתם, השנייה הוקדשה לחלק האמנותי יותר והשלישית היתה מסיבה שמחה של Upרים מלהיבים. אחרי פתיחה יפהפיה הגיע "מה עושים", הסינגל הראשון שיצא מהאלבום החדש. מתוכו הוא שייט ל"משא ומתן", העלה היולך ב"תני לי סימן" הסינגל מהאוסף, ואת "איך שלא" כבר נתן כרוק חשמלי שעורר את הקהל. שירה חן המקסימה שרה סולו בשיר שכתבה ריטה מהאלבום החדש, ״מי שאת רוצה״. בן ארי חזר אחורה לאלבום הסולו הראשון עם "בטח שאבוא" ואז שוב הלך קדימה עם ״יש פה אנשים״ שמוביל לסולו עוד חשמלי ואחרי זה לקטע האינסטרומנטלי ״עולם״, בהשפעה אפריקאית חזקה, עם מקצב שבטי מהפרקשן, גרוב מניע אגן מחטיבת הקצב, מלודיית ליווי הודית, וכינור שמטפס למעלה ומשתולל, עד שזה נהיה טראנס שהתחיל להזכיר את שלושת קטעי הטראנס הגדולים שבן ארי נתן במופע בהאנגר בהשקת "אנשום" לפני ארבע שנים.

הפרק האקוסטי של המופע מתחיל בקאבר המרגש ל"היא יושבה לחלון" של אריק איינשטיין ז"ל, כשבן ארי לבד על הבמה, יושב עם גיטרה אקוסטית מול היכל תרבות מלא. מאותה פוזיציית ישיבה הוא סוחף את הקהל ב״את״ אקוסטי למהדרין, שכל הקהל שר איתו. חלק מהנגנים חוזרים והם נותנים שוב את ״עולם״ כשהפעם קצ'קה בהרל מנגן בכלי הפריטה וההקשה האפריקניים שהוא בונה בעצמו, וההרכב מצטרף בקולות רקע יפים.

נאמבר השיא: "הנה הוא בא" בג'אז אפרו-קובאני

אז הם חותכים לקטע פסנתר כביכול ״קלאסי״ של רועי זוארץ, שנשמע כמו ניסיון מעט מוגזם להתחבר לארומה ה״קלאסית״ של היכל התרבות. פסנתר הכנף מוביל ל״איך בסוף כל יום״ בגרסת פסנתר וקונטרבס, עם זוארץ ושחר בן עזרא. מתהרר שבן ארי רוצה לחשוף ולקשט את בדידותו שמתגלה. גם ״זיכרון אחד מושלם״ זוכה לליווי פסנתר וקונטרבס, אחרי שבן ארי מספר שכתב אותו מתוך חלום. בשיר הזה נותן בן עזרא קטע סולו קונטרבס עצבני, שכולל הקשה עליו, הקהל מפרגן, והפורמט האקוסטי ממשיך ל״דרך״, בביצוע צלול ונפלא.

"יש גל" פותח את המערכה השלישית. בן ארי מודיע לקהל שהגיע הזמן לקום ולרקוד ("כי מעכשיו אנחנו מפציצים") והמעריצים קמים וממלאים את השורות שלפני הבמה והמעברים. כאן מגיע נאמבר השיא של המופע, כשבן ארי משגר את ״הנה הוא בא״ במקצב קאריבי-קובני עם כלי נשיפה דומיננטיים, חצוצרה וסקסופון ,שנותנים נעימה גרובית מגניבה. הנאמבר נמשך עם סולו כינור ואחריו סולו חצוצרה, והתחושה היא של ג׳אזי אפרו-קובני אמיתי, כשגם הסקסופון מתכבד בהובלה, בזמן שתומר בן ארי מלווה בנגינת קליפסו על הפסנתר החשמלי. בן ארי שר עם הקהל איויויויו, והקהל עונה לו בחפץ לב. אם כבר אז כבר.

משם הוא מדלג בטבעיות ל״ממריאים״ וההיכל ממריא איתו, עם צמד גיטרות חשמליות (בן ארי וטייכמן), ושוב הגרוב המנצח של כלי הנשיפה. אז מגיע "תסתכל לי בעיניים" - בן ארי לא שוכח לתת את להיט המחאה החברתית שלו, בביצוע מהיר, קדחתני, כמעט דופק בראש, טוחן את הקצב, אבל עדיין ברור ובהיר להאזנה, כשמילות המחאה הכה חשובות יוצאות החוצה בגדול, והבראס מקשטים הכל מלמעלה. נאמבר חזק וטוב, של בן ארי בשיאו כרוקר מתריס.

מבלקני לסקא, מרוק לתפילה

אבל שק ההפתעות עוד לא התרוקן. עכשיו הם שולפים ממנו פתיחה בלקנית עם קצב יווני וסולו חצוצרה וסקסופון שמזכירים את קוסטוריצה. זה נשמע טוב, עולה במכה שלושה הילוכים, והופך לריקוד עממי מהיר, ובסוף שוב נופל בקצב. אחלה קטע. ואז, מתוך עלייה מהירה של כלי הנשיפה מתחיל ״יה״, והחבורה מתיישרת על סקא, שגם בו יש פתיחה איטית (יחסית לסקא) ואז קפיצה זריזה לטמפו ספידי, שעדיין מאפשר לקהל לשיר את המילים, אבל משהו בו לא סוחף אותם כמצופה.

בן ארי אוהב לגלוש בהופעות מ"יה" ל"ג'ה איז וואן", וכך גם הפעם. אין ספק שהערב הוא מפנק את הקהל בלהיטים. הביצוע סטנדרטי אבל החבר'ה האלה מנגנים סוף. במבט כולל זה אולי ההרכב הכי טוב שבן ארי ניגן איתו. אחרי תודות ארוכות ומייגעות, שסתם הגדילו את הפז"מ של כל הנוכחים, מגיע "אנצל", להיט ענק שמביא את החגיגה לשיא.

ההדרנים נפתחים עם שירה חן ששרה יפה את "שיר למעלות״, בן ארי מצטרף, והנגינה כמו גם השירה פיוטיות. השיר הזה תמיד מקסים בביצוע שלו, והפעם יותר מתמיד. את ״כמו בחיים״, שיר הנושא והלהיט הגדול העכשווי, הוא פותח עם סולו חשמלית. הקצב הבסיסי אפריקאי אבל בן ארי נותן לו שיפט ים תיכוני והתוצאה היא מעין שיר מזרחי, שמובל על ידי גיטרה חשמלית וכינור עם דרבוקת ענק שנראית כמו קונגה ומצטרפת לחפלה.

"כמו בחיים" הוא שיר שלם מההיבט התוכני. לכאורה הוא "בנו" של "משא ומתן", וכמו מסכם את המשבר האישי של בן ארי, עם מבט קדימה והתאוששות, אבל יש בו אלמנט הרבה יותר כללי, כמעט עממי, וכשמוש בן ארי שר: "בחיים, כמו בחיים, זה נצחונות והפסדים ולעשות הרבה גלים, כן רואים, לא רואים, הכל גדול כל כך רחוק, אם אין ברירה אז תן לצחוק, לא מוצא יותר סיבה, נאמן לכאבך, לא בורח מליבך, בחיים, כמו בחיים", קשה שלא לחשוב על שורה משלימה כמו: "את יודעת אמא, כולנו ילדים של החיים".

רשימת השירים במופע: מה עושים, משא ומתן, תני לי סימן, ואיך שלא, מי שאת רוצה, בטח שאבוא, יש פה אנשים + עולם (מקוצר), היא יושבה לחלון, את, עולם (אקוסטי, מקוצר), איך בסוף כל יום, זיכרון אחד מושלם, דרך, יש גל, הנה הוא בא, ממריאים, 'סתכל לי בעיניים, יה, ג'ה, אנצל, הדרנים: שיר למעלות, כמו בחיים.

• אריק אינשטיין
• חיים נחמן ביאליק
• מוש בן ארי