בית זונות בתוך בית משוגעים

זה לא דבר חדש ש"גוגול בורדלו" הן אחת מלהקות-ההופעות הטובות והכייפיות בעולם, אבל כשההתרגשות והחיוך בצד הפה מתגנבים עוד לפני שההופעה עצמה מתחילה, כבר יודעים שמדובר בחגיגה אמיתית. רבבות בני אדם (אלף, ליתר דיוק, ואולי אף יותר) מתגודדים סביב הכניסה לבארבי תל אביב. רובם עם בירה ביד, חלקם הגדול דובר רוסית, אבל כולם בלי יוצא מן הכלל מתכוננים לערב של כיף טהור, מיוזע ומקפיץ.

הבארבי הפך לבורדל

ההופעה הקודמת של הבורדלו בארץ הקודש הייתה בשנה שעברה. המופע המפוצץ ההוא בהאנגר 11 גרם למפיק שוקי וייס להבין שכדאי לו להביא אותם שוב, והפעם לתת לעניין קצת ערך מוסף. לא שהחבורה העליזה הייתה זקוקה לזה, אבל אי אפשר שלא להרגיש מיוחדים כשנכנסים למועדון שבדרך כלל נראה בדיוק כמו הלוקיישן שלו - דרום תל אביב, רק שהפעם הוא מכוסה בד אדום, קרקסי, מזמין.

החימום המוצלח של "לוס כפרוס", בחירה מעולה לחימום מופע ראשון מתוך שלושה רצופים, מכין את החלל המעושן לחלק הנשי של הערב (ע"ע ערך מוסף) - אמילי קייג' - אמנית הבורלסק ומיצי שיין - רקדנית בטן בסגנון טרייבל. קייג' יורדת מהתקרה ומשלבת אקרובאטיקה עם סקס אפיל ושיין מוצפת אור ומנענעת את האגן במקצועיות, הישר מקומת הגלריה. השתיים עומדות מרוחקות אחת מהשנייה וזוכות למחיאות כפיים רועשות במיוחד. אין ספק שהחלק הזה, קצר ככל שיהיה, הפך את המיני-פסטיבל הזה להרבה יותר מרק הופעה.

להזיע את המילים החוצה

החל מפריטת הגיטרה הראשונה, נגיעת הכינור האלקטרוני ותופי הטם-טם, קשה שלא להיכנס לסחרור יחד עם כל מי שעומד איתך, מזיע את המילים החוצה. נכון, לא מדובר בלהקה שתגרום לבכי והיסחפות רגשית, גם לא לקריאת מילות שיריה בשעת לילה מאוחרת, אפילו לא לציטוט מלנכולי בתוך רשתות חברתיות שונות. ההשפעה של גוגול בורדלו היא ההיפך הגמור - הטראנס שאליו אתה נכנס כשהם מופיעים הוא מלא שמחה. אפילו עונג, אם תרצו.

יוג'ין הוץ', הפרונטמן השיכור וכן מיין, מניף בכל רגע נתון את הגיטרה האקוסטית שלו אל הקהל, לוחץ ידיים לכל דורש, מחלק חיוכים בהמונים ובעיקר משפריץ ליטרים של כריזמה. אין רגע דל בהופעה הזאת. עומדים מולך תשעה אנשים בהרכב אחד והם באקסטזה בדיוק כמוך. מנגנים כאילו זו הפעם האחרונה, מקפצים כמו השפן מהפרסומת הזאת, לסוללה ההיא. השילוב בין הנגנים מושלם, וכל מה שנשאר לקהל זה לעשות הרבה הרבה שמח. אפילו אנשי ההפקה בהו דקות ארוכות בהלם כשראו את כל המועדון, בלי יוצא מן הכלל, קופץ באוויר למשמע "Start wearing purple".

נותנים 80 אלף אחוז

הבורדלו הם דוגמא מושלמת ללהקה שנותנת מעצמה שמונים אלף אחוז ומקבלת בדיוק את אותו דבר בחזרה מהצופים בהם. באקט מיוחד שתמיד נותן לישראלים תחושת גאווה, פוצחים אורן קפלן, החלק הישראלי בהרכב ותומאס גובנה, החלק האתיופי, בשירה עברית צחה. הישר מהארץ זבת החלב ושות'. וזה נהדר בדיוק כמו שאר הרפרטואר הצועני-פּאנקי-רוסי שלהם.

אפטר פארטי ברוטשילד 12

ובדיוק כשחושבים לרגע שהמופע הסתיים, מכריזה הלהקה על אפטר פארטי. מי שלא רץ במהירות נשאר מחוץ לרוטשילד 12, שם נערכה המסיבה. פדרו אראזו, פרקשניסט, MC והגיטריסט של גוגול בורדלו, מפקד על עמדת הדיג'יי ומרקיד בגאון את מי שהצליח להיכנס. שאר חברי הלהקה מסתובבים בין הנוכחים, מחבקים, שותים עם המעריצים ומצטלמים עם כל מי שרק מבקש.

אלוהים יודע איך הם הולכים לשרוד שלושה ימים רצופים של זה. ההשערה שלי היא שהם לא פועלים על שעות שינה ומזון כמו רובנו, אלא על אהבה טהורה למוזיקה ולקהל שלהם. ולאלכוהול, כמו שאומר השיר המוצלח מתוך ההדרן. כי אין כמו אחת צוננת בכדי לחגוג את העולם, את הבורדלו ואת הכיף העצום שהם עושים לנו ושאנחנו עושים להם.

>> ה"זנגה זנגה" של קדאפי הפך את נוי אלוש לכוכב בינלאומי

• בארבי תל אביב
• גוגול בורדלו
• הופעות חו"ל בישראל