במוזיקה, נוהגים להפריד בין "מיינסטרים" ל"אלטרנטיב". יש את הזרם המרכזי – שמשתנה כמובן ממקום למקום ומעת לעת – וכל מה שלא זורם בו הוא "שוליים". כך זה היה פעם לפחות, אבל התקופה בה אנחנו חיים, עידן היוטיוב אם תרצו, לא כל כך אוהבת הפרדות. בהופעה של די אנטוורד אתמול באמפי ראשל"צ נשברו כל מיני הפרדות כאלה. חובבי היפ-הופ עונדי בלינג צרחו יחד עם רוקיסטים מקועקעים, נערי תיכון ניסו להתארגן על בירה לצד בורגנים מבוססים, מנחה טלוויזיה כמעט ממלכתי עלה להופיע עם אחת הלהקות הכי מופרעות בעולם ורגעי אושר וקתרזיס התערבבו עם החדשות הנוראיות על הפיגוע בתל אביב.
הקהל, אחד המסורים והמשקיעים שראיתי, הגיע עם הביגוד, הבלינג והוייבים הטובים כדי לצעוק, לשיר ולרקוד שלא מעניין אותו כלום, חוץ מהשואו המדהים של ההרכב מדרום אפריקה. די אנטוורד הם תופעה ייחודית שכולה שבירה של מוסכמות והפרדות. הרכב שפרץ לתודעה העולמית דרך היוטיוב, עם דמויות מופרכות, קליפים מזעזעים, תרבות נגד שלמה שלא ברור כמה היא קיימת במציאות (ZEF), עולם ויזואלי עשיר ומוזיקה שמורכבת מהיפ-הופ מטונף, אלקטרוניקה מחשמלת וליריקס שנעים בין החמוד לסקסי למופרע. אתמול, כל הטוב הזה קרה על הבמה במנה מרוכזת (שעה וקצת) של טירוף.
האווירה הטובה הורגשה כבר בשלב החימומים, עם ליהוק מוצלח של מארגני האירוע שבחרו ללכת על אמנים פחות מוכרים (אפרופו הפרדות בין מיינסטרים לאלטרנטיב) אבל יותר מתאימים לקהל ולמופע המרכזי. עם די.ג'יי ירין לידור על העמדה הזמרת והראפרית אקו פתחה עם פלואו מעולה כהרגלה, ואליה הצטרפה מיס רד, ישראלית שפועלת בברלין, שהרגישה בנוח עם המעמד. על הכלים עלו הצמד 3421 והחיבור בין הנגינה לשירה הרגיש לעיתים לא מספיק מהודק, אבל הכיוון הכללי היה נכון, וההתרגשות עלתה. אחר כך, בהפתעה, עלה הראפר הוותיק פלד, שר כמה להיטים ("באסים בבגאז'") והדליק את הקהל בצעקות "יו-לנ-די" (זה היה קל).
על הבמה עלו שלושת המופלאים: נינג'ה, יולנדי ודיג'יי הייטק (שפניו מכוסים במסכה) והתחילו את מופע הטירוף שלהם. עם הייטק על העמדה בחלק העליון, שתי רקדניות, ונינג'ה ויולנדי שיוצאים ונכנסים, עולים ויורדים, מחליפים בגדים ובאופן כללי פועלים בהרמוניה מושלמת – הבמה הרגישה מלאה וחיה. הסאונד היה מצוין, שזה מפתיע בהתחשב בעוצמת הבאסים והצלילים שהחבר'ה האלה מוציאים. אחרי השיר הראשון הקפוצ'ונים הוסרו, ונינג'ה פנה אל הקהל עם הכריזמה והביטחון שיכולים לאפיין רק אמ.סי מנוסה ומוטרף כל כך. הוא צרח "תל אביב" כמה פעמים (אמרתי לכם שנשברו הפרדות, גם גיאוגרפיות), נזף במישהו מהקהל שלא התנהג יפה ("אני אבוא לשם ואדבר איתך בפנים"), והסביר איך קרה שההרכב הגיע לישראל.
"בחיים לא הייתי בישראל", הוא סיפר בנאום שקיבל משמעות אחרת כשנפוצו כמה דקות לאחר מכן השמועות בקהל על הפיגוע בתל אביב. "אמרו לנו לבוא להופיע פה, ואני מכיר אנשים מהאינסטגרם שכותבים לנו לבוא, אז ברור שבאנו. לא הייתי טוב בבית ספר. אני לא יודע כלום על מה שקורה פה אצלכם. אני לא יודע כלום על כל דבר שלא נמצא כאן מולי. אבל באנו להופיע בשבילכם". אחרי הנאום הזה, שהסתיים בחשיפה של תחתונים עם מגן דוד עליהם, הקהל כבר התמסר לחלוטין.
אחרי ההמראה הזאת ההרכב שייט גבוה-גבוה ולא הוריד את הרגל מהגז. יולנדי בקושי דיברה, אבל השירה, הריקוד והלוק שלה (לא הצלחתי לעקוב אחרי כל החלפות הבגדים שלה אבל וואו) עשו את העבודה. נינג'ה הסתובב על הבמה כמו קינג, דיבר אל הקהל והציג לראווה את הגוף המקועקע שלו. "Fatty Boom Boom" היה הלהיט הגדול הראשון שהם עשו, אבל גם בשירים הפחות מוכרים שלהם ההתלהבות נותרה בשמים. אחר כך היו גם, אולי לא בסדר הזה, מחווה קטנה לפרודג'י – עוד הרכב שובר הפרדות שהיה אהוב במיוחד בישראל - עם סימפול של "No Good", וידאו ארט פסיכדלי על כל הבמה והופעת אורח הזייתית של גורי אלפי שהשתלב יפה על הבמה עם תלבושת כמו של נינג'ה וקפץ לקהל.
כשהם הגיעו באמצע ההופעה ללהיט היחסית-רגוע שלהם "Ugly Boy", זה כבר התחיל להרגיש טוב מדי. הקהל עבר מצרחות וקפיצות לנענועים חושניים והחלק הקדמי של האמפי הרגיש כמו רחבת ריקודים אוהבת ומושחתת במיוחד. זה לא הפריע לקהל להתלהב שוב עם "Baby's on Fire" ו-"I Fink U Freeky" שנוגנו ברצף בחלק האחרון וגרמו לכולם לשאול את עצמם מה יהיה בהדרן. אחרי סטייג' דייב מושלם של נינג'ה עם שיתוף פעולה מלא מהקהל, קיבלנו את התשובה: הדרן מהמם עם שיר אחד חדש “Gucci Choochie” ושיר אחד אגדי “Enter the Ninja”.
לקח לקהל כמה דקות לחזור לעצמו, אבל בחנייה הפרדה אחת כבר חזרה להתקיים: חלק מהאנשים המשיכו לרחף עם הוייב של ההופעה, אך רובם התחברו לפלאפונים, הגיבו על הודעות ה"אתה בסדר?" הרבות שקיבלו והתעדכנו באתרי החדשות.
