מצוירים בסלון, בהנהגתם של יונתן אברהמי ואדם אבולעפיה, היא להקת רוק נחמדה שמנגנת טוב מאוד, אפילו מצוין. אחרי שלוש שנים יחד ועבודת גיבוש עם דן תורן על אלבום הבכורה שלהם ניכר שארבעתם - יחד עם הגיטריסט אורי מוהילבר והמתופף אורן נחום - מחוברים היטב. מכולם בולט בנגינה דווקא מוהילבר, גיטריסט עם טאץ' רגיש שיודע לעבוד גם על הגריף וגם לייצר סאונדים טובים.
לזכותם של המצוירים שהם גם יודעים לבלות יחד על הבמה, עם אורחים כמו כהן ומושון ודן תורן עצמו, נהנים לפרגן שירי סולו אחד לשני – אבלועפיה מצטיין בהחדרת אנרגיות, מוהילבר פשוט ומרגש - ולתת מעצמם לקהל.
לפני ההופעה הזהירו אותי מחוסר בכאריזמה של אברהמי. הבחור באמת נראה חנון-משהו, קצת השתולל, אבל לא שרף את השורות הראשונות ולא השפריץ ניטים, אבל אחרי עוד כמה שפשופים הוא עשוי לעלות על הדרך הנכונה. לא פעם ולא פעמיים הוא מזכיר בכתיבה, בשירה ובעמידה על הבמה את יהלי סובול, אבל כמו שקרה בזמנו לסולן של "פלורידה" – המשבצת הזו כבר תפוסה.
למצוירים יש כמה "אפרים" לא רעים כמו "מנגן עם ג'ון" ו"לילה, בוקר, צהריים טובים", והם יודעים לתת את הגוד-טיים, אבל כל זה לא מספיק. לא מספיק כי אחרי אלבום שנשמע לא רע בכלל היתה ציפיה שההופעה תישמע טוב ממנו, וזה לא תמיד קורה.
גם לא מספיק שמדובר בחבורה מקושרת היטב, עם קרובי משפחה בברנז'ות הנכונות, שהביאה לתמונע לפני יומיים את כל מי שרק היתה יכולה. וזה לא מספיק כי פרט ל"אהבתי לקרוא (מצוירים בסלון)" אין להם באלבום הזה אף שיר שיישאר כאן בעוד ארבע או חמש שנים ויושמע ברדיו.
לנגן בכיף עם החבר'ה, להתנחמד לבנות בשורה הראשונה ולמשפחות, לגייס את דן תורן וניצן זעירא ולהוציא דיסק זה מצוין ואף מבורך, כי אין לנו הרבה להקות שמנגנות טוב כמוהם, והם בטח שווים את הכמה עשרות שקלים לכרטיס בבארבי פלוס בירה, לפחות פעם אחת.
אבל מכאן ועד להשוואות ללהקות גדולות כמו "מוניקה סקס" הדרך עוד ארוכה. "מצוירים בסלון" לא כתבו עדיין שירים מספיק טובים כדי שמישהו יוכל לבוא ולהגיד שהם שינו לו את החיים. בתקווה שזה יקרה בעתיד.
