להקת הרוק האגדית Black Sabbath שנחשבת בעיני רבים גם כחלוצת ז'אנר המטאל, סיימה לפני קצת יותר משנה קריירה של למעלה מארבעה עשורים כמו שמעטות הצליחו לעשות בהתחשב בגיל המתקדם של חבריה ולאחר שערוריות רבות מחיי הרוקנ'רול הפרועים (אלכוהול, סמים, מחלות או סכסוכים כספיים). על אף השמועות שיתאחדו להופעה במסגרת "משחקי חבר העמים" שיתקיימו בשנת 2022 בברמינגהם, עיר מוצאם, נראה כי סיבוב הפרידה העולמי סיפק את ההזדמנות האחרונה בהחלט לצפות בחבורה הזו ביחד על במה אחת.
עבור מי כמוני שלא הצליח לתפוס את אחת מהופעות הפרידה, ישנו אוזי אוסבורן, הסולן האלמותי של "סאבאת" ומי שהאכיל את רוב החומר החם לצהובונים במהלך כל שנות פעילותו המוזיקלית, הן כשהיה חבר בלהקת האם והן לאחר שפצח בקריירת סולו אי שם בתחילת שנות ה-80'. עם עשרה אלבומים מאחוריו, אוזי הספיק להחליף בין לא מעט סגנונות רוק\מטאל וסיפק לא מעט להיטים זכורים ואהובים מאלבומיו במהלך העשורים. השנה, לצערנו, גם הוא החליט שהגיע זמנו לתלות את הגלימה, להסיר את שיני הערפד, ולצאת לסיבוב הופעות עולמי אחרון (בינתיים) משל עצמו.
לשם כך גייס אוזי לא רק את הרכב הנגנים הכי טוב שהיה לו עד היום (על כך בהמשך), אלא גם כמה מחבריו הטובים שעוד לא מתו משתייה - לטענתם. וכך היה שהגעתי לאיזה שדה תעופה שכוח-אל בפאתי העיר פראג שבצ'כיה, בדיוק בזמן לצפות במופע החימום המרכזי של הסיבוב הנ"ל שכלל הופעה של ההרכב שנקרא "הוליווד ומפיירס" בו חברים אליס קופר הלא פחות איקוני ואהוב, ג'ו פרי הנודע מארוסמית' ולא אחר מאשר שחקן הקולנוע והגיטריסט לעת צרה ג'וני "הולי שיט זה ג'ק ספארו" דפ.
על הנייר מדובר אולי בהרכב-העל הכי מופרך שקיים מבחינת אושיות במה - ואפילו לא הזכרתי את מתופף-העל מאט סורום ושאר המוזיקאים המוכשרים שהיו עמם - אך מבחינה מוזיקלית זה אולי הדבר הכי בנאלי ומשעמם שתוכלו לשמוע ולראות. עם ביצועים קצת משונים לשירי רוק מכל הזמנים - החל מ-"Ace Of Spades" של מוטורהד דרך "Sweet Emotion" של ארוסמית' ועד ל-"School's Out" של קופר – הייתי יכול באותה מידה לצפות במופע מחווה רנדומלי באיזה בר ולקבל כמעט את אותה תוצאה. נדמה לי שכך בעצם הרעיון להרכב הזה התחיל, ולמרות זאת, קצת התרגשתי לראות את ג'וני דפ שר ומנגן. מודה.
לצערנו או שמא לשמחתנו, לא ג'וני דפ ולא שאר הערפדים מהוליווד יגיעו לישראל ביחד עם אוזי בביקורו המתוכנן ב-8 ביולי, אך זה רק לטובה. מי שכבר הספיק לראותו בחו"ל בשנים האחרונות באיזה פסטיבל מטאל או להיות נוכח בהופעתו בישראל בשנת 2010 במסגרת אירוע ה-Ozzfest שנקרא על שמו, יודע שנסיך האופל מספק שואו טוב, אם כי לפעמים רדום. עם סיבוב ההופעות הנוכחי נראה כי אוזי שמר את הכי טוב לסוף ולקח את עצמו קצת יותר ברצינות – או שמא לקח מינון כדורים מתאים? מה שזה לא יהיה, חמוש במסכי ענק וצלב עצום וזוהר שהחליף צבעים וטקסטורות, נראה כי צפויה לנו חוויה בלתי נשכחת על ה-"Crazy Train" של מר. אוסבורן. כולם לעלות!
ובאמת, החל מאקורד הפתיחה של "Bark At The Moon", קיבלתי אוזי שעוד לא יצא לי לחוות בשנים האחרונות. אמנם עדיין שפוף-גב, הסולן היה מלא באנרגיה מפתיעה שבאה לידי ביטוי בהפעלת הקהל, בתזוזה על הבמה, במחיאות הכפיים וכמובן בקול השירה המאנפף המוכר שלו שלא נפל מאיכותו לרגע. עצם זה שהוא לא התנשף, נפל, התחבא או השפריץ על עצמו או על כל הקהל מים כמו שנהג לעשות בעברו, כבר הראתה לי שהוא אולי נמצא במקום טוב יותר מבחינה פיזית ומנטאלית. נכון, הבגד השחור הצמוד שלבש אולי לא יושב עליו טוב אבל הלוואי שכולנו נתפקד ככה בגיל 69.
עבור רבים יהיה זה קל לשכוח או לא לשים לב להרכב הנגנים המגבה את אוזי, כי באמת הוא הספיק להחליף לא מעט אנשים בחייו, אבל כמו שאמרתי, הפעם הוא קלע ובחר את האנשים הכי נכונים לתפקיד. בראש ובראשונה נמצא הגיטריסט זאק ווילד שחזר לשורותיו של נסיך האופל אחרי מספר שנות היעדרות. עם כל הכבוד לגיטריסט היווני גוס ג'י ששימש בתפקיד זה מ-2009 (כולל בהופעה הקודמת בארץ), מי שהכי מזוהה עם הסאונד של אוסבורן הוא ווילד המזוקן והפרוע שהכניס לא מעט גרוב וסטייל לאלבומי הסולו וגם לאותם שירים קלאסיים של "סאבאת" המנוגנים דרך קבע בהופעות. חמוש בגיטרה מהפנטת (ליטרלי) וחצאית קלטית, הבנאדם לא הפסיק להתפרע ולגנוב את ההצגה – גם כשניגן במשך כמעט 10 דקות באזור גדרות ההפרדה.
לצידו ולא פחות חייתי ופרוע היה המתופף טומי קלופטוס, מי ששימש כמחליפו של חבר "סאבאת" המקורי ביל וורד (שלא לקח חלק בסיבוב הפרידה עקב סכסוך כספי עם שאר חברי ההרכב). הבנאדם, כאילו שוגר מהסבנטיז (בנדנה, שיער פרוע, וכו'), לא הפסיק להשתולל על מערכת התופים והפך שירים כמו "I Don't Know" או "No More Tears" לפצצות של ממש. הקלידן אדם וויקמן, שגם השתתף בהרכב הגיבוי של "סאבאת", תיבל את השירים היטב, כאשר מצד אחד עורר צמרמורת רצינית בפתיחה הדרמתית של "Mr. Crowley" ומצד שני הקפיץ את הקהל כשהחזיר את רוח שנות ה-80' הדביקות עם "Shot In The Dark". ביחד עם הבסיסט רוב ניקולסון שעבד עם אמן המטאל ובמאי סרטי האימה 'רוב זומבי', חבורת הנגנים גרמה לכל שיר ושיר להישמע ברור, טוב ואנרגטי מתמיד.
נראה שאוזי נהנה מכל רגע עם המוזיקאים המוכשרים שמאחוריו כי הוא לא הפסיק לשבח אותם מתחילת הערב, דרך מחרוזת הקטעים האינסטרומנטלית הארוכה במיוחד שנוגנה באמצע ועד הסוף, בו אוסבורן הרשה לעצמו להציץ מתחת לחצאיתו של זאק ווילד במהלך ההמנון "Mama, I'm Coming Home" ואף הדגים לקהל מה ראה שם, רק מה חבל שהצ'כים פחות זרמו עם ההומור ועם ההפעלות ורגעי השירה המשותפים, אבל זה מה שקורה כשמופיעים במדינה בה לשתות בירה יותר זול מלהשיג מים או אוכל. לפחות הביצוע הגרובי במיוחד ל-"Paranoid" גרם גם לשיכורים ביותר להוציא את שארית כוחם בהדבאנג או בתזוזה כלשהי. ללא ספק סיום מנצח להופעה בלתי נשכחת.
גם בלי להאזין לאוזי או ל-Black Sabbath באופן קבוע, כמעט ולא היה שיר שלא הכרתי או רגע בו קיבלתי תחושה של שעמום או של סוף כלשהו. אוסבורן שידר לכל אורך הערב אנרגיות וכריזמה לא אופיינית בכלל לגילו ולכל מה שעבר בחייו הפרועים וביחד עם הרכב הנגנים האדיר שאסף סביבו, החוויה של להיות בהופעה הזו לטעמי לא פחות חשובה מלתפוס את "סאבאת" בסיבוב הפרידה שלהם. אז בין אם פספסתם את להקת האם המיתולוגית, את הביקור של אוזי ב-2010, או סתם פקפקתם ביכולתו של אוסבורן על הבמה, תנו לו להפתיע אתכם כמו שהפתיע אותי, כשיגיע לראשון לציון ב-8 ליולי. זו היא קריאה אחרונה בהחלט לעלות על הרכבת של נסיך האופל - הוא עדיין בועט ונושך, גם אם טיפה לאט יותר ופיכח יותר.
אוזי אוסבורן יופיע בישראל ב8.7 בלייב פארק בראשון לציון. ניתן להזמין כרטיסים דרך האתר. תתכוננו להופעה עם ספיישל "מת על מטאל" של אוזי אוסבורן, כולל ראיון עם הגיטריסט המיתולוגי זאק ווילד. להאזנה לחצו כאן.