כבר שנה שישית שפסטיבל "רוק פתאל" מתקיים כסוג של סוד ליודעי דבר. הפרסומים לא כבדים, אבל אלפי חבילות הנופש נמכרות ברגע. מלון הרודס שמארח את הפסטיבל צובע את עצמו מוזיקלית, שם דיג'יי בכניסה ללובי והמנוני רוק במעלית. הרכבת האווירית כללה את איפה הילד שאירחו את גיא ויהל, משינה שאירחו את ברי סחרוף, רמי קליינשטיין שאירח את נורית גלרון וקורין אלאל, ריטה עם רד בנד, צביקה פיק, מאיה בוסקילה, דני סנדרסון וגידי גוב. לא קריטי למי מהם יש גיטרות.
באחת ההפסקות עלה מארגן הפסטיבל ושאל "מי פה זו הפעם הראשונה שלו בפסטיבל?". מעט ידיים הורמו. מדובר בפסטיבל של קבועים-קבועות, שזה איפשהו בין גרושים-גרושות להורים צעירים נשואים. רובם מאוד מוכרים אחד לשני, אלה האנשים שב-92׳ נסעו באותו אוטובוס עם שק"ש לליל אהבה בצמח. עכשיו הם בוגרים ב-25 שנה ויש להם כרטיסי טיסה לרוק פתאל באילת.
הקהל שחוזר מדי שנה מאפשר לפסטיבל להכיר אותו ולמעשה ללמוד אותו היטב. בשנה שעברה, למשל, חילקו בכניסה להופעות צמידים שיאירו בצבעים כשהמוזיקה משתנה. אלה ללא ספק אביזרים שיכולים להלהיב בני נוער, אבל בואו נגיד שלילידי שנות ה-70 זה יותר עשה פלאשבקים רעים למשחק סיימון. השנה כבר הבינו שצריך למצוא גימיק יותר רלוונטי לקהל והשאירו הפתעות בחדרים - החליפו את שלט "נא לא להפריע" ל"אני בהאנגאובר" ועל השולחן חיכתה ערכת בילוי פסטיבלי עם אטמי אוזניים, כיסוי עיניים לטיסה, בוטנים ועוד חטיפים. תשאלו כל אדם מעל גיל 30 "בוטנים או צמיד-אור" ונראה מה הוא יענה.
כמובן שהאטרקציה העיקרית היא ההופעות, שמתקיימות באולם הפביליון של הרודס. כבר בשנה שעברה התפעלתי ממנו, בעיקר בגלל ששומעים בו מעולה, המסכים גדולים ופיזור הקהל מאפשר לראות היטב כמעט מכל מקום. גם השנה הוא מקיים את אותם תנאים בתוספת במות יותר מושקעות ותאורה יותר מרשימה. האווירה מהצוות היא נוחה ושירותית מאוד, עד שזה מגיע לתפעול הבר העיקרי. בזמן ההופעה אמנם אין תור (ועדיין משום מה לוקח 10 דקות בכל פעם מחדש), אבל בהפסקות זה בלתי אפשרי. תור ארוך ולא מסודר עם צוות מבולבל. אם ישפרו את זה אולי אפילו נתעורר עם האנגאובר.
ההופעה של משינה בערב הראשון היא הבטחת הרוק של הפסטיבל- למרות שאיפה הילד נותנים פייט דיסטורשני, משינה עוקפים אותם במספר השנים בהן הם היו ענקיים. יובל בנאי נראה בכושר (מחמאה שנותנים לכוכבי רוק מזדקנים אבל ליטרלי, הוא ממש רזה), פותח ב"את באה לבקר", עיבוד מחודש שקצת מוציא את העוקץ הקדחתני של המקור. "שלג צח" ו"דני" מקבלים ביצועים חשמליים וקצת אלקטרונים בחסות הסמפלר שעומד לצד בנאי. אני מודה שעיקר ההופעה מבחינתי הייתה ההמתנה לברי סחרוף, שגם אם יתארח בהופעה בטיילת של מוכר משרוקיות ציפורים (תגידו לי שלא רק אני זוכרת את זה) הוא יפתח את שערי שמיים.
וברי עלה. למה ברי הוא לא המנה העיקרית אלא התוספת? אולי פחדו שהוא יותר נישתי ממשינה, אולי ברי לא יכול לשהות יותר מ-40 דקות באילת כי הוא מגניב מדי, אבל בסלנג שעדיין רלוונטי באילת - הוא היה התוספת שתופסת בהחלט. בזה אחר זה ביצעו ברי עם משינה את שרשרת הלהיטים "כמה יוסי" ו"עבדים" שלו, "ברחובות שלנו" ו"למה לי פוליטיקה עכשיו" שלהם. בסוף סיימו עם "חלליות" בביצוע משותף. אין ספק שמדובר בלהיטים הכי ענקיים של ברי, אבל אולי היה אפשר לפחות אחד להחליף ב"עיר של קיץ", כי אנחנו באילת (נכתב על תל אביב אבל בואו לא נידבק לעובדות). בכל אופן, זה היה ההיילייט של הפסטיבל.
ריטה, שהופיעה למחרת, כבר הייתה סיפור אחר. "ערב טוב רוקיסטים שלי" היא פנתה לקהל, שזה כבר טיפה מצחיק. על הבמה איתה עומדים המון נגנים, אולי אפילו צפופים מדי. כבר אמרנו שזו במה גדולה אז לא מדובר בבעיית מרחב. בהמשך די היה ברור למה יש כל כך הרבה רבים (ומצוינים) מהם: ריטה לא מרבה לשיר. היא מפנה את המיקרופון עשרות פעמים לקהל, הרבה יותר מדי. היא מבצעת את "שרה ברחובות", למשל, ואז בפזמון היא לא שרה ולא ברחובות.
היא מיעטה לשיר פזמונים. כמה מיעטה? כשהיא עלתה להדרן עם "ימי התום" היא פשוט סובבה את המיקרופון לקהל ועמדה מטר ממנו, במחווה של "שירו אתם", אבל שרנו את כל הבית הראשון ואת הפזמון. אנחנו לא זמרים ריטה, בבקשה שירי לנו. את הכי טובה בזה. כשהיא כן שרה היא שרה מדהים, מלטף, עוצמתי, ראויה לכל מחמאה בעולם. יכול להיות שהקול שלה ספג סדקים עם השנים על הבמות, אבל אפשר לעזור לזה - עדיף שהיא תוותר על פתיחות, נגיד. תביאו זמרי רקע, עיבודים במחשב, אבל את הפזמון תשאירו לה.
באופן כללי המופע הזה לא מיטיב איתה בכלל. את "חיה לי מיום ליום", דווקא הלהיט שמוכר בזכות הביצוע האיטי שלה מהופעה בה הקהל שר ומצמרר בעצמו, היא שרה לבד בגרסת האייטיז המהירה. אבל הסינתסייזר המוכר ואהוב של "עטוף ברחמים" נשאר במופע הזה בחוץ. האירוח של רד בנד היה על גבול הביזאר. הבובות שרו עם ריטה את "I Drove All Night" וריטה פתחה מבערים. אז למה, למען השם, שמרת את הקול לקאבר הזה? את יודעת מה אני מוכנה לעשות בשביל לשמוע אותך צורחת את "מן התפילההההה קורסת"?
אבל גם ההופעה של ריטה שהשאירה אותי צרודה, ולא מהסיבות הנכונות, לא משנה את החוויה הכללית של הפסטיבל. לא יודעת מה יש לכם בראש כשאתם שומעים את המילה "אילת", אבל האירוע הזה משנה את כל מה שחשבתם עליה. בעיקר בדרך קסם הפסטיבל מצליח לגרום לאלפי אנשים בקהל להרגיש באירוע אקסקלוסיבי. אפשר להגיד שזה סוג של פגישת מחזור, רק בלי החרדות ועם ביצוע היסטרי ל"מה שעובר עלי".