לפני כשבועיים, במהלך הדיונים התקשרותיים האינסופיים לגבי חייו ומותו של מייקל ג'קסון, הסביר חוקר סוציולוגיה כי חלק מסוד קסמו של ג'אקו המנוח היתה דמותו האנדרוגנית וטען שהמיניות הלא ברורה היא מרכיב כמעט חיוני בבניית אייקון פופ. כנראה שבריאן מולקו, סולן פלסיבו, קרא את המחקר הזה לפני כ-15 שנה, כשייסד את להקתו. המיתוג האנדרוגיני עבד לו לא רע בכלל, עד היום. זה, וכישרון לא מבוטל בנגינה וכתיבת שירים, כמובן.
מולקו הקים את פלסיבו עם הבסיסט סטפן אולסדל ב-1994 ומאז הספיק להוציא שישה אלבומים עם תחלופת מתופפים שלא היתה מביישת את ספיינל טאפ. אלבום הבכורה של הלהקה זכה עם צאתו ב-1996 לביקורות מרשימות, אך ההצלחה המסחרית הגיעה ובגדול, רק עם האלבום השני "Without You I'm Nothing", שכלל שורה של להיטי פופ-אינדי. בראשם היה "Pure Morning", שכלל את השורות האל-מותיות "חבר שצריך עזרה הוא חבר אמיתי, חבר עם גראס הוא עדיף". דמותם האימו-אית של חברי פלאסיבו (לפני שלזרם הומצא השם), יחד עם ההמנונים המלודיים ודוקרים כאחד, הצליחו לדחוף את הלהקה חזק לתודעה של בני נוער אמריקאים ואירופאים והם הפכו עם הזמן לשם נרדף למוזיקה לבני עשרה זועמים ומתוסכלים שהצבע השחור שולט במלתחה שלהם.
בריאן מולקו למד שלפעמים חלומות מתגשמים
עם השנים שמרה פלסיבו על הצלחה בעיקר באירופה בכלל ובצרפת בפרט ובשנים האחרונות היתה תחושה שמולקו והחבר'ה קצת התקשו להתעדכן או למצוא את מקומם בין רדיוהד למיוז. בארץ זכה "Special Needs", שיר מהאלבום הרביעי שלהם, לעדנה בזכות הצמדתו לפרסומת הפרובוקטיבית של פוקס בכיכובם של יעל בר זוהר ויהודה לוי. במהלך השנים זכה מולקו להגשים לא מעט חלומות מוזיקליים והקליט דואט עם מייקל סטייפ מ-R.E.M ואפילו הופיע והקליט עם אלילו העיקרי, דיוויד בואי. ב-98' הפציע מולקו בתפקיד אורח פלוס שיר בסרט שהתבסס על דמותו הפיקטיבית של זיגי סטארדאסט, אחד האלטר-אגואים של בואי. אכן, לפעמים חלומות מתגשמים.
2009 מוצאת את פלסיבו שוב עם מתופף חדש ומוצלח (סטיב פורסט), בריאן מולקו הוא איש משפחה למופת, למרות שבתצלום העטיפה הוא דווקא נראה כמו דמות נשית מ"עקרות בית נואשות". את "הקרב על השמש" הקליטה פלסיבו לבד לגמרי, משוחררת מהיצור האנכרוניסטי והמגביל שנקרא חברת תקליטים, והאמת התוצאה היא לחלוטין לא מבאסת. האלבום שומר על הקו המוזיקלי של ליינים קצביים ורצופים של בס על בסיס תופים יציבים עד מתגלגלים, כשעליהם רוכבות הגיטרות עתירות הדיסטורשן של מולקו וקולו האביב גפני משהו - סוג של מחמאה לשניהם, חברים טובים כך מסתבר.
קונספט סביב דמות של בחורה בשם קיטי
הטקסטים עדיין עוסקים באהבה/שנאה לדמות מתחלפת וכמובן בסמים/אלכוהול וסגנון חיים בעייתי עם סוף לא טוב. האלבום מנסה לשמור על קו טקסטואלי רציף שעוסק כנראה בעלילותיה של בחורה בשם קיטי, בסוג של קונספט. השיר הראשון ההמנוני "Kitty Litter" -משחק מילים על צואת חתולים - מכניס אותנו לאווירה הפלסיבואית הישנה והטובה. זה ממשיך עם ""Ashtray Heart המצוין, שהוא אגב שמה המקורי של הלהקה בראשית ימיה.
השיר השלישי, שיר הנושא "Battle For the Sun", אינו עוסק בנושא האקולוגי האופנתי ולמרות ליקוי החמה המטעה המופיע על העטיפה, מדובר בטקסט שעוסק במאבק הישרדות אישי ולא גלובלי. עוד ראויים לפרגון מיוחד השירים "For What it's Worth" (הסינגל הנוכחי) ו- "Breath Underwater", שמתחיל שקט וצובר תאוצה ודיסטורשן עוצמתי בהמשך. כשאוסלדל נותן בהקפצה לבס שלו מצאתי את עצמי מנגן אייר-בס (הכלי הדמיוני, לא המטוס המתרסק).
האלבום השישי של פלסיבו לא מבשר שום בשורה מוזיקלית חדשה לקהל האדוק שלה, או לזה הפוטנציאלי, אבל מדובר באלבום לא רע בכלל וכמו שאומרים "אם זה לא מקולקל אז למה לתקן", או כמו שאומר פואד בחיקוי של אלי פיניש ב"ארץ נהדרת": "יאללה, בסדר".