חיכינו שנים ולבסוף הבלתי יאומן קרה. האוזפסט הגיע לארץ הקודש. וכמה שהציפייה היתה גדולה - היא מתגמדת מול הדבר האמיתי שהיה שם על הבמה. אוזי אוסבורן שבר את תל אביב עם הופעה משוגעת.
הסולן הגדול בעולם
הוא לא יפה, הוא מגמגם, הוא חוזר על אותם המשפטים 70 אלף פעם. הוא זקן, הוא מזייף לפעמים. אין לו את קול של זמיר של ובטוח שהוא לא היה עובר יותר מ-20 שניות באודישנים של "אמריקן איידול". אבל אוזי אוסבורן הוא הסולן הכי טוב בעולם, נקודה.
אתמול אוסבורן הצליח להרים אלפי אנשים כמו שרק הוא יכול לעשות. בלי מסכי ענק, בלי באנרים מפוצצים. בפשטות וצניעות (יחסית) עלה נסיך האופל על במת פארק הירקון, נתן את הלב והנשמה באהבה ענקית לקהל הישראלי והצליח להרקיד ולגעת בכל אחד מאלפי המעריצים הנלהבים, כשהוא חמוש בתותח קצף אימתני.
הפלייליסט של אוזי היה מאוד מגוון. עם הפתעות, שירי חובה של אוזי ולהיטי בלאק סאבאת', חלקם שירים שאחרי שלוש הופעות שלו שכבר ראיתי לא חשבתי שאי פעם אזכה לראות שוב.
אוזי אומנם חגג השנה 62, אבל הופיע כבן 22
היציאות הגדולות של הערב היו "Faries wear boots" של סאבאת' ו-"killer of giants", השיר הטוב ביותר שאוזי כתב אי פעם. קשה לתאר את הצרחה שיצאה מהגרון מרוב התרגשות כשהוא הכריז עליו כשיר הבא.
ניכר, אגב, שבחירת השירים מושפעת מהחילוף בעמדת הגיטריסט המוביל. כמעט ולא היו במופע שירים שהגיטריסט הקודם, זאק וויילד, הלחין. ולגבי פערי הרמות ביניהם - ומי שראה את אוזי פעם על הבמה יודע על מה אני מדבר - גאס ג'י הוא אולי גיטריסט מצוין, אבל עוד רחוק מהחיבור לקהל ולאוזי ומהנוכחות על הבמה של יד ימינו לשעבר וויילד.
על רקע טריותו היחסית של ג'י בולט ניסיון הבמה העשיר של שאר חברי ההרכב לצדו של אוזי. בלאסקו, הבסיסט, כמה שהוא איש קטן, קפץ, השתולל ונתן שואו של החיים. המתופף האגדי טומי קלופיטוס פירק את התופים לגורמים ראשוניים, בפרט בסולו הארוך והן בכל הזדמנות. פשוט מדהים.
האם Korn איבדו את התשוקה?
רוב תעשיית המטאל היא לא ריווחית. אנשים מופיעים ומנגנים את ה"רעש" הזה לא בגלל הכסף, אלא בגלל האהבה למוזיקה. במקרה של Korn אני לא בטוח שעדיין יש להם את התשוקה הזו. Korn נראו ונשמעו כאילו הם באו להעביר כרטיס ,לתת שעה וחצי של הופעה ב ...איפה אמרתם שאנחנ?ו אהה, כן, ישראל.
ג'ונתן דיוויס ירד כל שניה מהבמה, עשרות אינטרואים וקטעי נגינה בין השירים מילאו את החלל. רק בשיר האחרון הוא נזכר לפנות לקהל ולהגיד לו משהו. בחיאת. הנימוס אומר שלפחות תגיד שלום, או לפחות תשקר שאתה מתרגש להגיע לפה בפעם הראשונה...".
בין הירידות התכופות של דיוויס מהבמה היה גם סולו תופים מייאש, ארוך וממש ממש לא מרשים, שכל אחד מהמתופפים של הלהקות הישראליות בבמת 88 היה יכול להתעלות עליו בקלות. בשיר האחרון סוף סוף נזכר דיוויס שהוא לא בחדר החזרות ופנה לקהל. הוא חושב שהייתם "קהל מדהים" והם "מתכוונים לחזור... מתישהו".
הבוב מארלי של המטאל
גאון, הבוב מרלי של המטאל. מקס קוואלרה חזר סוף סוף לישראל. הפעם לא כדי לצלם קליפ, אלא כדי לפרק את הקהל הישראלי. עם קצב מיליטנטי עולה קוואלרה עם "burn fire war hate" ומתחיל הכאוס. יחד עם צוות מיומן של נגני קאפוורה, שדופקים את הראש, קופצים עם בעיטות באויר, ומתופף שמרביץ לתופים באלימות שעוברת על חמישה מחוקי אמנת ז'נבה לפחות.
סולפליי נותנים הופעה משוגעת וקוואלרה לא שוכח מאיפה הוא בא. הוא נותן שלושה ביצועים מעולים לשירי ספלטורה ,שירים שגדלנו עליהם ועיצבו את עולם המטאל כיום: "Refuse/resist", אחריו "territory", שסוגר מעגל ומבוצע חי בישראל (סוף סוף) שנים אחרי שצולם כאן בארץ הקליפ, וכמובן הלהיט roots bloody roots.
הדבר היחיד שהיה רע בהופעה הזאת הוא שהיתה קצרה מאוד מאוד, והלוואי והיו נותנים להם יותר זמן. הפסד אדיר לכמחצית מהקהל שאיחר להגיע לאוזפסט והחמיץ את ההופעה של התותחים האלה.
בצפר מזכירים מה זה פאקינג רוקנ'רול
בצפר חזרה. עם כוחות מחודשים והופעה מדהימה הם מזכירים היום לקהל הישראלי מה זה FUCKING ROCK &ROLL . הביצועים שלהם היו חדים ומדוייקים, הם חשפו שיר חדש בשם "backstage blues" וגירו את כולם לקראת האלבום הבא שצפוי בקרוב.
בצפר לא סתם הופיע על הבמה המרכזית באוזפסט. זה המקום שלהם. ההופעה שנתנו הוכיחה שהם מוכנים לטור העולמי הקרוב וראויים לייצג אותנו בקרוב, או כמו שהחולצה המפורסמת שלהם אומרת: " Fuck you we are from Israel!".
שאפו לשוקי וייס
שאפו ענק מגיע כמובן למפיק שוקי וייס על "אוזפסט" שלא נופל מאחיו בחו"ל. נכון, היו חסרים "באנרים" ולא היו מסכים, אבל למי אכפת כשההופעות מתוקתקות אחת אחרי השנייה, הסאונד מעולה, האווירה מדהימה והאנשים יפים (כלומר מכוערים).
כבוד גדול גם לשאר הלהקות שהופיעו בבמת 88: אלמנה שחורה, Behind The Sun וטל פרידמן והקריות, שנתן הופעה משעשעת, כולל "יציאות" על יציאות מהארון של זמרים מזרחיים.
לסיכום: אמן והאוזפסט יהפוך למסורת, וגם בישראל הקטנה יתקיים באופן קבוע פסטיבל מטאל בינלאומי בכזה סדר גודל.