חמש שנים מאז האלבום האחרון שלו, שנה וחצי אחרי שהוציא את האוטוביוגרפיה המדוברת שלו, מוריסי מוציא את האלבום העשירי שלו כסולן. אם זה היה תלוי בי, הייתי מעיף את השיר הפותח, שהוא גם שיר הנושא ואת השיר שבא אחריו ומתחיל את האלבום מהשיר השלישי.
למה? כי מהשיר השלישי והמקסים, "I'm not a man", שמתחיל בדקה וחצי של רעשים משונים, מוריסי יוצא למסע מוזיקאלי חדש. בגיל 55, אחרי שתי קריירות מפוארות, הוא מרשה לעצמו סוף סוף לפתוח קצת את האופקים, ולייצר שירים, שאינם בתבנית המוכרת שלו, שיש מי שיגיד שהיא כבר מעט צפויה ואפילו עייפה.
האלבום במלואו
I'm Not a Man
ולפתוח את האופקים, זה לא לתת איזה שיר באווירה ספרדית כמו שהוא עושה באלבומים האחרונים שלו, וגם כאן בשיר בוטה נגד הרג בעלי חיים בשם "The Bullfighter Dies" שבו הוא מסביר שאיש לא מעוניין שהטוריאדור יינצל כי כולם אוהבים יותר את הפר. זה אומר בעיקר שמוריסי נותן לגוסטבו מנצור, הנגן הקולומביאני שלו שהלחין הפעם את כל השירים ולמפיק המוזיקלי החדש ג'ו צ'יקרלי לקחת אותו להרפתקאות מוזיקאליות חדשות. ואם לחזור ל"I'm not your man" זה שיר מקסים שיש באמצע שלו קטע לירי נהדר, שמעובד לגמרי כמו פסקול של סרט רומנטי. תעונג לאוזניים.
או למשל השיר הסוגר את האלבום, ואחד היפים בו "Oboe Concerto" שהוא רוק עם נגיעות אלקטרוניות, שנושא נפלא את המילים היפות שכתב מוריסי: "יש שיר שאני לא סובל, שתקוע לי בראש, וכל מה שאני עושה זה שותה לזכרם של חברים שמתו", ובו הוא מסביר שהוא מבין כמה הוא הזדקן. ושבעצם עכשיו הוא הפך לאחד מזקני השבט.
Oboe Concerto
בתור זקן שבט, מוריסי בהחלט מצטיין. באלבום החדש הזה הוא שוב יורה לכל הכיוונים, מותח את החבל עם נשים, עם הורים שדוחפים את הילדים יותר מידי, וגם עם כל מיני דעות על פוליטיקה. זה נכון שאצל מוריסי הכל מאוד מופשט, אבל ככה זה אצל משורר מעולה.
כן. מוריסי הוא משורר. אחד החידושים המרעננים באלבום הזה, זה שלקראת יציאתו הוא הוציא ארבעה קליפים של שירים מתוך האלבום שבהם הוא לא שר אלא קורא את המילים, כמו שראוי למשורר. היפה שבהם הוא לשיר "Earth Is The Loneliest Planet Of Them All" שבו מופיעה גם פמלה אנדרסון והקליפ העוד יותר מרגש לשיר עם המילים הכי יפות באלבום "Istanbul" שיש בו גם קצת טאץ' ערבי. בכל המקרים הקריאה רק מחזקת את התחושה שמוריסי הוא משורר ענק. באמת. וגם מצחיק, ציני וממזר.
Earth Is The Loneliest Planet
כבר כמה אלבומים שמוריסי מצליח לכתוב שירי אהבה. וגם הפעם הוא מוסיף אחד מעולה בשם "Kiss Me Alot" שבו הוא מבקש "לא משנה איפה, לא משנה מתי, נשק אותי המון, נשק אותי המון, נשק אותי בכל מקום..", שיר ארוטי וכובש שבעיני הוא הוכחה שלמרות הפוזה של הבודד הנודד, מוריסי למד בשנים האחרונות גם ליהנות מאהבה וסקס. מעניין מתי הוא יודה בזה בראיונות. בינתים הוא מרפרר בשיר לאחד ממשפטי הבדידות הקלסים ביותר שלו מתוך "There's A Light That Never Goes Out".
הקול של מוריסי התבגר מאוד בשנים האחרונות. אבל הוא נשאר רך ולא מחוספס, כמו שאפשר לשמוע בעוד אחד מהשירים היפיפים של האלבום "Mountjoy". ובאופן כללי ניתן להגיד, שהשנים עושות לו טוב, ואם האלבום הקודם "Years of Refusal" נשמע קצת כמו עוד מאותו דבר, הפעם יש תחושה שהעתיד שוב פתוח ומזמין.
Kiss Me Alot
אם לחזור להתחלה, זה לא כולל את שני השירים הפותחים את האלבום, שנשמעים יותר מידי כמו שאתה מצפה ממוריסי להישמע. וחבל. לא שהם שירים גרועים, ולפני השיר הראשון יש פתיח חמוד, אבל האמת היא שאם הוא היה מקשיב לי הוא היה מעיף אותם לאלבום הבונוס של המהדורה המיוחדת, ושם אותם שם עם ששת השירים הנוספים שכבר יש שם. חלקם מוצלחים מאוד, ובמיוחד "Art Hounds" על מבקרי אמנות ותערוכות באירופה. שיר סרקסטי וחמוד מאוד.
אני תמיד תוהה אם אנשים שהם לא חלק מחבורת המעריצים המורחבת של מוריסי, יכולים להנות מאלבום כזה, נניח אפילו שהם לא שמעו אלבום חדש של מוריסי כבר 15 שנה. אז כמובן שאין לי תשובה טובה. אבל אני מאמין שמי שיפול על האלבום הזה גם במקרה, יהנה ממנו מאוד. אני מציע לו למשל את "Smiler With Knife", שיר אקוסטי ואינטימי שבו מוריסי אומר ש"סקס ואהבה זה לא אותו דבר" (נו, טוב שהבנת), שאין דרך לא להתאהב בו. אבל היי זה רק אני. וכמו שמוריסי אומר באלבום הזה, שלום עולמי זה לא העסק שלי. אם הוא היה יודע כמה הוא צודק.
Morrissey. World peace is none of your business **** ארבעה כוכבים.
Mountjoy