ושוב תודה לסטטיק ובן-אל תבורי. השניים האלה, שפרצו לחיינו לפני כמעט ארבע שנים (נובמבר 2015, "ברבי"), חיסלו את התפיסה שהייתה מקובלת בתעשיית המוזיקה המקומית במשך דורות, והיא שאין בישראל מקום לזמרי פופ, בטח לא כאלה שעולים לבמה עם כוריאוגרפיות מוכנות מראש, צעדי ריקוד ושרירים בבטן. האקסיומה היתה שמה שעובד מעולה במופעי פארק של מדונה, ג'סטין טימברלייק וג'סטין ביבר, לא מתאים לבמות הקטנות של צוותא וזאפה, ולגרוב המקומי שמעדיף בעיקר לשיר ולהתרגש בקיסריה, בעיניים נוצצות.

והנה, אופס, תוך רגע מתברר ההפך. ישראל דווקא תשמח לגדל לעצמה פופ מקומי. המופע שהעלו השניים בהיכל נוקיה לפני שנה לא נפל בגרנדיוזיות שלו מכל מופע פארק של ליידי גאגא או ג'ניפר לופז. זה אמנם משכנע בינתיים בעיקר קהל מאוד צעיר, זאת לא תחרות לשלמה ארצי, אבל הקהל הזה תיכף יתבגר. תנו לכל העסק שנתיים ותראו איך זה מתפוצץ. מה גם שלתוך הדלת הפתוחה התפרצו תוך זמן קצר נועה קירל, סטפן לגר ועכשיו גם יהונתן מרגי, שמעלה את הרף מאוד גבוה. ה-EP שהוא הוציא השבוע הוא סגירת מעגל מעניינת של מי שסומן לפני שנתיים ב"הכוכב הבא" כאופציה מנצחת לכוכב פופ מקומי בסגנון בינלאומי.

מהרגע שעלה לבמה באודישן הראשון ב"כוכב", היה ברור שהבחור הזה קורץ מהחומרים שמהם עשויים כוכבי פופ בינלאומיים. היה ברור שהתפריט המוזיקלי שעליו גדל הכיל הרבה יותר ברונו מארס והרבה פחות שלום חנוך ואייל גולן. מרגי הוא ילד פופ, שגדל על להיטי מצעדים, להקות בנים, היפ הופ רך וכל החומרים שהפכו את בן גילו ליל נאס X והשיר שלו "Old Town Road" ללהיט הכי גדול של השנה בעולם. למרגי אין להיט בסדר גודל הזה, אבל כל שירי ה-EP החדש שלו ישתלבו מעולה בפלייליסט עם ליל נאס X. 

מרגי כל כך מתאים לרוח הזמן, כל כך מתאים לתפקיד, שכמעט מפתה לחשוב שמישהו הגה אותו במשרדים חשוכים של איזה סטארט אפ. קודם כל הוא בחור. כמו בחורים. בקליפ הקול מאוד לשיר "מה יהיה" שפותח את ה-EP החדש שלו, רואים אותו ואת החבורה שלו משתוללים ברחבי העיר. הם על חוף הים, הם רוקדים מול מצלמות האבטחה ב-AM:PM, הם נוער גוש דן קלאסי. הקרדיט לבימוי הקליפ הוא של מרגי וחברים. לא היה צורך באיזה במאי מבוגר ואחראי כדי לתעד את הרגעים האמיתיים האלה. 

וזה מוזר, כי הקליפ הוא כביכול בסגנון סטוריז באינסטגרם. זה כאילו קליפ שמנסה לסגנן את חייהם הרגילים של מרגי וחבריו לכדי משהו זוהר ובינלאומי יותר, אבל התוצאה היא דווקא הדבר עצמו. זה אמור היה להיות זוהר מזויף, אבל יצא עם חן נעורים ישראלי מאוד, מקומי, פשוט ולא מתאמץ. זה לא גס, אבל גם לא שמרני. אין בזה רמיזות מיניות או איזו אלימות, אבל יש מתחים מתחת לפני השטח. ובתווך מרגי משוויץ בריבועים שלו, בספורטיביות, ובכל מה שמבדיל אותו מעוד תיכוניסט. בכל זאת סטאר.

"הכל שקוף" שצולם בחלקו בפריז לוקח את רוח הנעורים צעד קדימה. הקליפ הזה מצליח בו זמנית להיראות כמו אחת מאותן פרסומות לבושם שממלאות עכשיו את הטלוויזיה - הבגדים שלובשים מרגי ובת זוגו די מושלמים - ועדין הוא מצליח להעביר איזו רומנטיקת נעורים. אתה מאמין לו שהוא מאוהב בבחורה הזאת. הרגע שבו הוא מורח לה ליפסטיק, הוא אחד המקסימים שנראו בקליפים ישראליים.

"הכל שקוף" הוא גם השיר הכי נכון להציג את הכוונות המוזיקליות של מרגי. זה יותר פרנק אושן ודה וויקנד ומעושן ופחות באווירת להיטים מרימים. וזה מאוד יפה, מה גם שמרגי מאוד לא מזייף בטקסטים. זה הכל מעולמו הפנימי של בחור צעיר. זה לא עמוק מאוד, אבל זה רחוק מלהיות עילג או מטופש. זה מה שזה ולכן מייצר אמינות. וזה אישי בדיוק באופן שבו סטרייט ממוצע בן 19, שמתעניין בכדורגל וסקייטבורד, מסוגל לדבר על רגשותיו. אני מניח שבאלבום הבא כבר יהיו שירים על הצבא והחיילות שלו. הוא הרי לא יצליח (ולא רוצה) לעקוף את החוויה הזאת בלי שתשאיר סימן.

מרגי חייב הרבה תודה לג'וני גולדשטיין. הבחירה באיש הזה כשותף היצירתי שלו, היא מה שמאפשר לו לקחת את הרעיונות והמחשבות שלו, ולהפוך אותם לשירים עדכניים בסטנדרט בינלאומי. גולדשטיין שלמד כל מה שצריך בסיבוב הבינלאומי שלו עם עברי לידר ב-TYP, מביא את הצלילים הכי עכשוויים, והפקה נוצצת. מרגי מביא את הפלצט הכמעט שחור שלו, וביחד הם מייצרים EP חדש שאמנם מושר בעברית, אבל יכול היה בקלות להגיע מחו"ל. והחידוש כאן הוא שזו לא תחפושת. זה הדבר האמיתי שמייצג דור של צעירים שגדלו על פופ בינלאומי והפנימו אותו. 

אבל עם כל הכבוד, את הפרחים צריך מרגי לשלוח לעומר אדם ועדן בן זקן. מתברר עם הזמן שההתפלחות של עומר אדם ל"כוכב נולד" לפני גיל 16, היא נקודת השבר שבה עברה ישראל מזמרים מבוגרים יותר, לצעירים. זה היה כל כך סימבולי, שקשה להאמין שזה באמת קרה. כשהתווסף לזה האוברול של עדן בת ה-18, זה הפך להוריקן שאי אפשר לעמוד בפניו. עשר שנים אחרי, אנחנו סוגרים את העשור הראשון בתולדות ישראל שבו זמרים ממש ממש צעירים הם שנותנים את הטון. בפעם האחרונה שכוכב היה כל כך צעיר, בימי הזוהר של שלמה ארצי בלהקת חיל הים ויגאל בשן בלהקת פיקוד צפון, הם היו צעירים שהתחפשו למבוגרים. מרגי והחברים שלו לא מתחפשים לשום דבר. הם בגילם, וכיף להם.

אם כבר אנחנו בתופעות טבע, הצונאמי המכונה נטע ברזילי אולי הטביעה את מרגי לרגע בגמר ה"הכוכב הבא". אבל הקלישאה על המקום השני, כמקפצה הכי טובה, מסתברת גם במקרה שלו כנכונה. בעוד נטע מתרוצצת בעולם ובונה את עצמה כאייקון נערץ, אבל מתקשה (בינתיים) לספק סחורה מוזיקלית ראויה, ה-EP החדש של מרגי הוא הפתעה מרעננת ומשמחת. כי בניגוד לקירל וסטפן שבינתיים מכוונים חזק ללהיטים עונתיים, מרגי מכוון יותר גבוה ואיכותי. ה-EP שלו אינו מכיל להיטי אינסטנט.

ואי אפשר כמובן להתעלם מאווירת הפאוור קאפל. אחרי "הכוכב" מרגי הצטרף לצוות הפסטיגל, התאהב בנועה קירל והפך ביחד לאגדת דיסני, שילדים באמת לא יכולים לעמוד בפניה. אני חושב שהזוגיות הזאת היא פחות "חשובה" בסיפור הזה מהמשתתפים עצמם. קירל היא צעירה אמביציוזית שבנתה בעבודה קשה מפעל משגשג, מרגי היה כוכב מהשנייה שפתח את הפה, אבל גם הוא עבד קשה, וברצינות. אם מציצים עכשיו בקליפ ללהיט המושלם שלו "הזוג הזה" (שכתבו סטטיק וג'ורדי), רואים שרק לפני שנה, הוא עוד היה כזה תינוק, שכמעט מתחשק לחשוב שהוא מתחפש לגבר. טירונות מקוצרת, ובעיקר שנה שעברה, הם כל מה שהיה צריך כדי להפוך אותו לבחור. בחור הפופ הישראלי הראשון.