השאלה המעניינת בעניין "Born To Die", האלבום של לנה דל ריי הוא האם אפשר בכלל להקשיב לו סתם כך ולפתח דעה. באמריקה בטוח אי אפשר. שם היא כל כך משגעת את התקשורת, שזה כמעט מגוחך. הטוויטר מלא ציוצים עליה. המגזין "ספין" הקדיש לדיסק ביקורת ארוכה ומלאת קללות, שבה הוא הסביר כמה היא מעצבנת, דוחה, מזויפת ומה לא. כולל דיון לעגני בטקסטים שלה בעזרת ציטוטים ארכניים משירים. אצלנו לנה דל ריי היא במקרה הטוב הייפ אינטרנטי, כך שהיא לא באמת מעוררת רגשות, ואפשר להיות מעט יותר אובייקטיבי.
למעשה הבעייה האמיתית היחידה מבחינתי, היא ההופעה ההיא ב"סטרדיי נייט לייב", הופעה מביכה ותמוהה, שכן נתנה את התחושה שמדובר במשהו מעט פיקטיבי. ובעיקר של זמרת שעוד לא יודעת להחזיק את הקול שלה על במה. מה שנקרא, ב"אמריקן איידול" היא לא היתה עוברת.
ועדיין, השורה התחתונה היא שדיסק הבכורה של לנה דל ריי מלא שירי פופ אלקטרוניים מצוינים. ההמצאה הזאת של אישה שהיא גם ננסי סינטרה וגם פגי לי, בגרסת אביבית פלוס אינסטגראם, עם שפתיים הכי מנופחות ואף מנותח שכואב להביט בו, נראית קצת משונה בקליפים. אבל גרוב האפליקציות של הקליפים, כולל פוטג' ישן, הוא כן חדשני ומדליק. וגם השירים עצמם. זה קצת כמו לה רו, אבל מעורבב בהיפ הופ, באופן שטרם נוסה קודם במיינסטרים. זה גם מגוון. הלהיט "Blue Jeans" באווירת דיוויד לינץ'/כריס אייזק, שיר הנושא מרפרר לדיוויד הולמס וגארבג', אבל הכל ביחד נשמע חדש וטרי. כזה עוד לא היה.
קחו את הסנסציה הקודמת ליידי גאגא. לאנה דל ריי היא לחלוטין צעד אחד קדימה. לא בתחפושת או בדימוי, דווקא במוזיקה. בערבוב הסגנונות, בחזרה לגרוב סיקסטיז הזוי, בחוסר הכניעה לחוקי דיוויד גואטה העכשוויים. וכמובן מה שהכי חשוב הם השירים עצמם. יש 15 שירים באלבום, רובם ממש מצוינים. לא ברור אם היא באמת כתבה אותם או קנתה אותם, או השד יודע מה. באמריקה מסבירים עכשיו שהיא בת עשירים, שהיא טריק של חברת התקליטים, שגם את השם שלה המציא מנהל.
יכול להיות שהדיסק הזה הוא חד פעמי, שהבא יהיה זוועה. יכול להיות שהציטוט שמזכיר את "Bitter Sweet Symphony" בפתח השיר "National Anthem" הוא מגוחך. יכול להיות שהשירים כולם עם אסוציאציות להמפטונס (הכפר שמריהו של ניו יורק) מציגים ילדה מפונדרקת. וכמובן אחרי ההופעה החיה ההיא, לא ברור אם אפשר להעלות אותה על במה.
מי שאהב את OMD ו-Soft Cell יתענג
אבל האלבום עצמו הוא תענוג. מי שאהב הרכבי אייטיז כמו "Soft Cell", "Orchestral Manoeuvres In The Dark" ו"Tears For Fears" ימצא כאן משהו להתענג עליו. גם אוהבי פורטיסהד וטריפהופ מסחרי יhהנו מאוד. זה אולי לא מושלם כמו אלבום הבכורה של לה רו, אבל זה ממש חמוד.
באנגליה מנבאים שהדיסק הזה יהיה בראש מצעד המכירות השבוע. ובצדק. אלבום כה מלא וגדוש בשירים טובים ראוי לכבוד הזה. ואם זה טריק חד פעמי, גם זה לא נורא. קחו למשל את שיר 9, "dark paradise" שיש בו קצת קיית בוש ותבינו שלנה דל ריי היא אולי פיקציה, אבל פיקציה הכי לוהטת.
Lana Del Rey, "Born To Die", **** ארבעה כוכבים
>> TYP בקאבר ל"Video Game" של לנה דל ריי
>> איפה נפגשות נינט והבת של ברוס וויליס ודמי מור