אחד השירים המעניינים ביותר לדיון באלבום החדש של רופוס וויינרייט, "Perfect Man", מרתק דווקא בגלל מה שהוא לא. זה שיר שויינרייט הציע לפט שופ בויז וניל טננט החזיר באדיבות, והסביר ש"יש בשיר יותר מידי אקורדים". נדמה לי שהניסוח הזה, הוא ההגדרה המדויקת ביותר למוזיקה של ויינרייט, והתשובה לשאלה למה הוא לא נהיה מעולם כוכב ענק. מי שיקשיב לשיר הזה, שבאמת נשמע קצת לרגעים כמו המנון פט שופ בויז טיפוסי, יבין במקביל למה האינסטינקט של טננט היה מדויק.
רוח פופ אמריקאי של שנות השבעים המוקדמות
אז ויינרייט הוא לא כוכב ענק, ועדין הוא יוצר אהוב ומוצלח. ו"Out Of The Game", הוא התקליט הפשוט והנגיש ביותר שהוציא ויינרייט עד היום. זה דיסק מקסים, ידידותי, מעניין, עמוק ובעיקר כיפי. שזאת מילה שבדרך כלל לא קל להדביק לויינרייט. התודה מגיעה כנראה למרק רונסון, מלך הקול, שהפיק את האלבום. יש לי תחושה שהוא הציע פה ושם לויינרייט לוותר על חלקים משירים כדי להקל. ועם מה שנשאר הוא שיחק טוב טוב כדי שיצא עדין.
גם רופוס עצמו תרם מראש כיוון נכון. הדיסק כולו, ברוח פופ אמריקאי של שנות השבעים המוקדמות. השם הראשון שעולה לראש בהקשר לרוח הדיסק הוא המלחין הותיק ואן דייק פארקס, שחתום על סגנון הכנורות הענוגים של קליפורניה, שישראלים נוהגים לתייג כביץ' בויז מרוכך. בהמשך אפשר למצוא הדהודים גם לבילי ג'ואל, 10CC, ברט באכאראך ואפילו סטילי דאן. באופן מעניין הדיסק הזה מזכיר מאוד את "1974" של ג'וש ראוס, יוצר אמריקאי מקביל לויינרייט, אבל הבעיה היא שמעטים מידי מכירים את הדיסק ההוא.
זאת הייתה שנה מאוד עמוסה לויינרייט. אימו נפטרה ובמקביל נולדה לו ולבן זוגו בתם הראשונה (האימא שלה היא הבת של לאונרד כהן, קצת אצולה לא מזיקה אף פעם). ואכן חלק מהשירים מוקדשים לענינים האלה. "Candles" הוא שיר יפהפה שמוקדש לאימו קייט מק'גריגל שהייתה זמרת פולק (ושרה איתו בארץ בשעתו גרסה משגעת בעברית ל"ערב של שושנים"). "Montauk" הוא שיר עתידני יפהפה שבו ויינרייט שר לבתו, מקווה שכשהיא תהיה בת עשרה היא לא תתבייש בזה שאבא שלה לובש קימונו. זה אגב השיר הכי יפה בדיסק, ובכלל שיר מצוין שנקווה שלא יחמוק מעיני העורכים בגלגלצ.
עוד שירים שכדאי לשים אליהם לב הם שיר הנושא "Out of The Game", ו"Rashida" הדרמטי שמזכיר קצת את רוח השירים של להקת קווין. צריך להחמיא למרק רונסון שאוורר את העניינים, ולרופוס שממשיך לצור אלבומים ברמה גבוהה. יהיה כיף לראות אותו שוב כשיגיע לארץ.
Rufus Wainwright. Out of the Game (הליקון), **** ארבעה כוכבים.