אנשים מהדור שלי ודאי זוכרים את החוויה הזאת היטב. אתה מתחיל לשמוע אלבום חדש, ותוך דקה או שתיים מבין שנפלת לעולם חדש וקסום, שעומד לסחוף אותך לתוכו, להרבה זמן. זה הרבה יותר מלשמוע שיר, מושלם ככל שיהיה. זאת הצלילה לחוויה מוזיקלית, שיש בה הפתעות, גוונים, עולם קסום. בעשור האחרון, ההפתעות האלה באות כמעט אך ורק מהעולם של מוזיקה שחורה והיפ הופ, ולכן זה מפתיע לשמוע פתאום את קאלי אוצ'יס.
היא נולדה באמריקה, כבת להורים מקולומביה. והיא מערבבת את כל מה שנכון כרגע. פופ, לטיני, מוזיקה שחורה ורגאטון. אבל לא רק. באלבום שלה יש רפרורים והצדעות לכמעט כל סגנון מוזיקלי. מרביעיות ג'ז מודרני ועד קלידי גל חדש אנגלי מהאייטיז. וכמו שהיטיב כבר לתאר זאת מישהו לפניי, למרות שהאלבום שלה מלא בכוכבים אורחים, קאלי אוצ'יס היא הכוכבת הגדול של האלבום שלה. והיא כוכבת.
"Isolation" הוא מסוג האלבומים שבא לך לעבור עליו רצועה רצועה (אל תדאגו, לא אטרחן עם כולן), פשוט כי הכל מושלם. הוא נפתח ב"Body Language", קטע בסגנון ה-MFSB שיצא מפילדלפיה, עם חליל מתקתק. אלא שבניגוד לקטעי פתיחה רגילים קצרים, הקטע הזה נמשך שתי דקות, ויש בו גם מילים. מיד אחריו בא "Miami", שיר מושלם, שנפתח בזה שהיא מכריזה את שמה: קאלי אוצ'יס. אם קשה לכם לבטא, תלמדו ממנה. זה שיר גרובי, מחרמן, שאפשר לשמוע שעות בריפיט. ובעיקר הוא מכיל את השורה שמגדירה את קאלי, כשמישהו מציע לה להשתתף בוידאו שלו היא עונה: "למה לי להיות קים אם אני יכולה להיות קניה?".
"Tyrant" הוא עוד להיט מושלם, יש לו ניחוח לטיני אבל מאוד רך. כמעט אי אפשר לחוש בו. אבל בשביל זה מגיע קצת אחריו "Nuestro Planeta" שהוא כמו כל להיטי התקופה הזאת, רק הרבה יותר אנין. "In My Dreams", שרקחה אוצ'יס ביחד עם דיימון אלברן ושהפיקו הגורילז, הוא גל חדש לואו פיי אייטיזי וחמוד. החברים מטיים אימפלה משחקים איתה ב"Tomorrow". אבל כאמור לא משנה מי מסובב את הכפתורים, הכפתור היחיד שמעניין הוא קאלי עצמה. בחורה בת 23, שמסתמנת כגאון חדש.
אם אתם מפחדים ש"האלבום מת" ושואלים "למי יש כוח ל 15 שירים?" כדאי לכם הפעם לחכות לסוף. שלושת השירים האחרונים באלבום היו יכולים להרים קריירה שלמה לזמר אחר. "After the Storm" הוא להיט שמשתתפים בו טיילר דה קרייטור ובוטסי קולינס האגדי, שגם נידב את האולפן שלו להקלטות. זה שיר שבו קל להבין את הטקסט, ולשמוע שקאלי היא ממש לא פראיירית גם בשירי אהבה. "Feel Like a Fool" הוא שיר נהדר שבו קאלי עושה איימי ויינהאוס בהצלחה גדולה. ואחרון חביב "Killer", שממשיך קצת בנתיבי ויינהאוס. איזה סיום טוב לאלבום.
לפני שבוע, אולי שמתם לב, יצא אלבום הבכורה המדובר של קארדי בי. הוא היה אמור להשתלט על האוויר ולא להשאיר מקום לאף אחת אחרת. אלא שאלבום הבכורה של קאלי אוצ'יס הוא כזה גאוני, שהוא מתחרה טוב טוב באלבום של קארדי. בעיני, כאלבום הוא טוב ממנו. קארדי בי יותר קומיקאית מקאלי, ואולי דמות יותר מעניינת ממנה. אין באלבום של קאלי שיר כמו "Bodak Yellow", אבל כאלבום הוא מנצח בנקודות (לא בהרבה) את קארדי. זה אלבום חמישה כוכבים קלאסי, עשר למי שמדרגים מאחד עד עשר. כאדם מבוגר ובעל ניסיון, שמעתי לאורך ההיסטוריה יוצרים שהצליחו לרקוח אלבום בכורה מושלם ואז לא הצליחו לחזור על זה (אהלן לורן היל). אבל בואו נהיה אופטימיים. יש כאן פוטנציאל ליוצרת על.
אבל למה לנדנד עם העתיד? בינתיים מונח כאן על השולחן האלבום הכי טוב שיצא ב-2018, אלבום מוש-לם. תענוג שאין כמוהו. האזינו לו, ולא תצטערו. אני חייב להודות לעורכת התרבות של מאקו, צליל הופמן, שהפנתה אותי אליו. אתם כבר תודו לי ישירות.