לפעמים טוב להוציא דיסק בתחילת ינואר. ככה זה במקרה של קמילה קביו בת ה-20. אלבום הבכורה שלה, "קמילה", הוא כנגד כל הסיכויים ובאופן מפתיע "אלבום הפופ המוצלח הראשון של 2018". זה סיפור כמעט לא יאומן. היא במקור מקובה וגדלה במיאמי. כבר בגיל 15 היא נבחנה לאקס פקטור האמריקאי ואז לוהקה ביחד עם ארבע מתמודדות אחרות ללהקת בנות חדשה שהרכיב סימון קאוול והתחרו בתכנית.

הלהקה, פיפת' הרמוני, הגיעה למקום השלישי באקס פקטור 2012, כשהיא מפסידה לזמר קאנטרי בן 45, ולנערה חמודה בת 17. אבל תוך שנה מסיום התחרות הן הפכו להרכב פופ מצליח. להיטן הגדול "Worth It" הצליח גם בארצות הברית וגם באנגליה, והיה נראה שההרכב הזה בדרך לקריירה ענקית. הלהקה לא היתה מאוד מסעירה, היא לא הביאה איזו רוח חדשה או רעננות. אבל השירים היו לא רעים.

אלא שאז הודיעה קמילה שהיא לא מרגישה נוח בתוך ההרכב ופרשה. זה קצת יומרני וגם נועז, שבחורה בת 19 מודיעה שהיא רוצה קריירת סולו. מה גם שקמילה הסבירה שלאלבום שלה יקראו "The Hurting. The Healing. The Loving", והוא יעסוק ברצינות באהבה ושברון לב. הבנות ענו לה בהופעה בטקס ה-MTV כשעלו לבמה עם עוד בחורה ואז הפילו אותה מהבמה, יענו: העפנו אותך.

אבל בלי קשר לחברות שהפכו אויבות, קביו סומנה על ידי חברת התקליטים כאחת ששווה להשקיע בה. זה אומר עבודה עם טובי המפיקים והכותבים: אד שירן שלח לה שיר, ראיין טדר בא לסשן, סקרילקס ופרנק דיוקס באו להפיק. נהיה מעניין. במאי שנה שעברה יצא שיר ראשון מתוך הדיסק, "Crying in the Club", שיר לא מוצלח שלא הותיר הרבה רושם על איש והוא גם לא הגיע בסוף לאלבום. קביו חזרה לאולפן להמשיך לעבוד. ואז בספטמבר יצא "Havana" והפך ללהיט ענק חובק עולם תוך רגע. לא ברור אפילו איך זה קרה, השיר אמור היה להיות סתם טיזר מהאלבום ולא סינגל. אבל לחיים יש את הדרך שלהם.

ככה זה כשיש פתאום להיט ענק. השם של האלבום, הגרוב וכל היתר, הוחלפו. מאלבום פופ אישי, זה הפך לאלבום עם השם הבנאלי "Camila" כשעל העטיפה מדגישים שהיא סקסית ולטינית. אלא שמתברר שקמילה הזאת בכלל לא פראיירית. באלבום עצמו היא לא נפלה לכל המלכודות הצפויות. האלבום שלה לא מכיל עוד להיטי חיקוי ל"הוואנה". למעשה, יש בו מעט מאוד שירים עם קטע לטיני. חוץ מזה, קביו הלכה על אלבום גרובי ורגוע יחסית, כזה שנשמע עדכני, אבל גם שנשמע כמו אלבום. זה לא שיש שם כמה להיטים ולצידם פילרים.

זה אלבום קצר יחסית, בסך הכל עשרה שירים. אבל כל שיר מלוטש כמו שצריך, וראוי להישמע. החל מ"Never Be the Same" הפותח את האלבום, והוא הסינגל השני מתוכו. שיר אפל, שבפזמון שלו פלצט מהמם של קביו. מיד אחר כך בלדה מרגשת, "All These Years". ורק אחר כך "She Loves Control" הלטיני, שעוד יהיה להיט ענק. אחריו "הוואנה", ואז השיר הלטיני הנוסף "Inside Out", שגם הוא סקסי ומרקיד.

חמשת השירים הבאים הם רובם בלדות קשות, מהסוג שבונות דיוות והופכות אותן לאגדות. אלה שירים חזקים שמציגים את קביו הקטנה כזמרת רצינית, שמתכוונת להתחרות על ליבן של הנערות ועל ליבם של כל ההומואים בעולם, שחייבים למצוא לעצמן תחליפים צעירים למריה קארי ודומותיה. קביו חתומה על כל השירים בדיסק ביחד עם רשימת כותבים מכובדת. וגם אם לא היא באמת כתבה את השירים, ברור שיש לה טעם טוב ושהיא מבינה מה היא רוצה.

זה כאמור די מפתיע לגלות שאשה צעירה בת 20, שלא מאוד בלטה בלהקת בנות לא מאוד מסעירה, מצליחה להוציא אלבום פופ מעולה שתענוג להתמכר לו. אבל זה בדיוק המקרה.