כבר הרבה זמן שאני מחכה שאחד מהזמרים בדור הצעיר של המוזיקה המזרחית יסטה מ"מסלול העומר אדם" שמלווה בגיטרת פולק קבועה וינסה לעשות משהו אחר ומעניין. אין לדעת אם זה קרה בעקבות ההצלחות של "מועבט" ו"בית משוגעים", אבל אתמול (שני) היה זה עדן מאירי שהוציא את "מי יגיד לך לא" - ומה אני אגיד לכם? אפשר להיות אופטימיים.

השיר החדש של מאירי הוא פופ-מזרחי טהור (עם נגיעה אלקטרונית מחייבת כמובן) - אבל כזה שלא מאבד לרגע את המזרחיות שלו - בדיוק ההפך. המפיק הוותיק טל פורר לקח בשיר הזה את האלמנטים שמזוהים כל כך עם המוזיקה הים תיכונית כמו הגיטרה החשמלית של יהודה קיסר, הדרבוקות או הכינורות הכבדים והשמנים - והשתמש בהם בשביל ליצור את הסאונד שעוטף את המילים והלחן של מאירי, אבי אוחיון ורותם כהן.

בעבר אלו היו דודו אהרון ופאר טסי שניסו להוביל את הקו הזה במוזיקה המזרחית, והם היו בכיוון הנכון עם שירים מאוד "לא מתנצלים", ובשלב מסוים גם הם איבדו את "המזרחיות" בסאונד, כנראה בשביל לקרוץ למיינסטרים - ואימצו את הגיטרות וההפקות "הנקיות". אבל במציאות של היום נדמה שהציבור הרחב בישראל כבר לגמרי מוכן לשירים עם כינורות כבדים (ותודה ל"פאוץ'"), ובעיקר מוכן לקבל אמן מזרחי שלא רק מסלסל יפה או מרגש בבלדות - אלא גם מחזיק בתחכום מסוים בשיר שלו. אז אם לרן דנקר זה עבד - למה שזה לא יעבוד לעדן מאירי?

אמנים היום ממש לא צריכים לפחד מהמזרחיות שלהם, אלא להבין שזו בדיוק האדג'יות, היתרון והמגניבות שהם מחזיקים על פני כל שאר זמרי המיינסטרים בישראל כמו עידן חביב או רביב כנר - ואם השיר הזה לא יהפוך להיות להיט מדינה, אז אפשר לקפל פה את התעשייה ולהשאיר את עורכי הפלייליסט בגלגלצ עם אמני הרוק שהם כל כך אוהבים לאהוב.

באיזשהו מקום השיר הזה מורכב מכל כך הרבה שירים אחרים במוזיקה הישראלית - אבל לקרוא לזה העתקה יהיה מיותר. הצעקות שאחרי הדרופ ישמעו לכם מוכר מ"בית משוגעים"; הפלואו של עדן בבתים נשמע כאילו הושאל מעומר אדם בשיר "BEG" - ובאופן כללי ניתן לחוש היטב ב"אווירת הטיפקס" שמרחפת מעל כל השיר - אבל ככה מוזיקה (ותרבות באופן כללי) מתפתחת - כשמשתמשים באלמנטים שכבר קיימים ו"מותחים" אותם או משלבים אותם עם צלילים אחרים.

מה עוד? למרות שהשיר קושט יפה עם הגיטרה - אני חייב להודות שהדרופ בשיר קצת מבאס אותי והייתי שמח לפזמון שאפשר יהיה לשיר עם היד באוויר בקריוקי או באיזו מסיבת בריכה - אבל אני מבין שברגע שמוסיפים את זה לשיר בעצם מוסיפים לו גם אחוזי השמעה בחתונות ומסיבות.

בתקופה האחרונה, ובמיוחד מאז עליית הטיקטוק, אמנים רבים מנסים להנדס לתוך השירים שלהם משפטים שנונים שמקומם הראוי הוא יותר בסטטוסים מצייצים ופחות באוזניים שלנו. בשיר הזה, עם משפטים כמו "יש לך קטע של מתוק עם מלוחים/לעשות לי רע ואז לבכות לאלוהים" או "וזה לא שאת לא שכונה, שוב שואל ואת לא עונה/את מזמן לא ילדה קטנה, אז די", עדן מאירי מוכיח שאפשר להיות מצחיקים ושנונים (ובעזרת האינטרנט גם ויראליים) בלי להזיע ממאמץ - וכל מה שאתה צריך זו מידה נכונה של הומור עצמי.

"מי יגיד לך לא" מהווה ציון דרך משמעותי בהתפתחות המוזיקה המזרחית בישראל, ומבחינתי הוא היה אמור לצאת בכלל כבר לפני כמה שנים. איפשהו אחרי "מלכת השושנים" ולפני "חברות שלך", אבל אני חלילה לא מתלונן, כי כל עוד אמנים ימשיכו את הקו המוזיקלי המזרחי-מודרני, ממש כמו שרוסליה עושה למשל בארה"ב עם מוזיקת הפלמנקו עליה גדלה - אז אנחנו עוד נקבל בעצמנו רוסליה כחול-לבן - ואז באמת יהיה לנו פה באמת מזרח תיכון חדש.