בהמשך כמעט ישיר לאלבום הקודם והמצליח After Hours, דה וויקנד (אייבל מקונן טספיי) שחרר בסוף השבוע האחרון את Dawn FM. כזכור, בראיונות שנתן במהלך השנה אייבל תיאר את הפרויקט השאפתני כ"האלבום שרציתי לעשות כל חיי" ועכשיו הוא סוף סוף בחוץ.

באלבום מתארחים ג'ים קארי, הראפרים טיילר דה קריאייטור וליל ויין, ומי שנחשב עד היום לאחד ממפיקי הפופ החשובים בהיסטוריה, קווינסי ג'ונס בן ה-88. בדומה לפרויקט הקודם גם הפעם מדובר באלבום קונספט: כל השירים ב-Dawn FM הם באווירת דיסקו-אייטיזי, ולכל אורכו דה וויקנד מתאר רגעים שכל מי שהיה בכמה מסיבות בחייו יוכל להזדהות: יש רגעים שהוא בטוח שהוא נמצא על סף מוות ויש רגעים בהם הוא בפיק של החיים שלו.

קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך אלבום שמחביא בתוכו לא מעט מסרים, אז בשביל שלא תפספסו כלום אספנו את כל מה שאתם צריכים לדעת.

  1. קודם כל, קצת רקע: לא סתם דה וויקנד בחר את אווירת המסיבות האפלה, כולל הדמות המבוגרת עם השיער האפור שנמצאת בעטיפת האלבום. במסיבת עיתונאים שנערכה כמה ימים לפני צאת האלבום, סיפר שאחרי ההצלחה ההיסטרית של After Hours, הוא ניסה להתחיל לכתוב חומרים אבל מהר מאוד הוא שקע בדיכאון וזה צבע את כל הקו האמנותי של האלבום: "זה היה אפל ועצוב מדי, זה לא היה משחרר בכלל, אז הנחתי את האלבום ויצרתי משהו שהוא יותר פנטזיה, סוג של בריחה".
  2. אז מה זה בעצם Dawn FM? תחנת רדיו שנמצאת איפשהו בלוס אנג'לס, כשנהג (כלומר, המאזין) תקוע בדרכים וכל מי שיש לו זה את השדרן והשירים שהוא בוחר לנגן. "אתם עכשיו מאזינים ל-103.5 Dawn FM", נשמע קולו של ג'ים קארי הרצועה הפותחת, "הייתם בחושך יותר מדי זמן. הגיע הזמן ללכת לכיוון האור ולקבל את הגורל שלכם בזרועות פתוחות. אנחנו נהיה שם להחזיק לכם את היד ולהדריך אתכם במעבר הזה ללא כאב".
  3. מה קשור ג'ים קארי? טוב ששאלתם. קארי ודה וויקנד הפכו לחברים טובים בשנה האחרונה לאחר שהכירו ביניהם בהודעות טקסט. מהר מאוד השניים גילו שהם שכנים ושלשניהם יש חיבה (מוזרה למדי) לטלסקופים. דה וויקנד סיפר בראיון שהם היו מסתכלים אחד על השני מהמרפסת וביום ההולדת 30 שלו קארי לקח אותו לארוחת בוקר: "המסכה היה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע, הוא הסיבה שהפכתי להיות פרפורמר ועכשיו אנחנו מסתכלים אחד על השני מהחלון והוא לוקח אותי לארוחת בוקר. כאילו, זו ההתחלה של שנות השלושים שלי, כאילו מה קורה פה?". 
  4. לכבוד שחרור האלבום ובהתאם לאווירת הקלאב האפלה, אייבל הרים בליל חמישי (שעון לוס אנג'לס) מסיבת השמעה במסעדה בלוס אנג'לס. כשהוא מחופש לאלטר האגו המבוגר שלו, והמקום סודר כמועדון עתידני, דה וויקנד עמד בעמדת הדיג'יי כשהרחבה מלאה בעשרות בליינים שזכו לשמוע את האלבום לפני כולם. אגב, לאחר מכן אותה מסיבה נחתכה לקטעים קצרים יותר ועלתה ליוטיוב כ"קליפים עם מילים". 
  5. כאמור, האלבום הקודם שלו היה הצלחה מסחרית באמת משוגעת ובשביל לעמוד בציפיות הגבוהות שהציב, הוא גייס את מפיקי המוזיקה הבכירים ביותר היום: מקס מרטין (אבי הפופ המודרני), Oneohtrix Point Never, ההרכב האלקטרוני סווידיש האוס מאפיה וקלווין האריס.
  6. כמצופה מכוכב פופ ענק, חייב להיות גם ג'וס: קרוב ל-240 אלף איש כבר נכנסו ל-Genius בשביל לקרוא את מילות השיר "Here We Go... Again" וזה לא במקרה כי בפזמון הוא שר "הבחורה החדשה שלי היא כוכבת קולנוע". המעריצים של דה וויקנד בטוחים שזה בעצם מסר נסתר על אנג'לינה ג'ולי, שנצפתה בחברתו כמה פעמים בשנה האחרונה
  7. ב-"Here We Go... Again" מתארח גם הראפר טיילר, דה קריאייטור. לא היינו אומרים שזה החלום של טיילר, כוכב היפ הופ בפני עצמו להופיע באלבום הזה, אבל מעריץ אדוק אחד דאג להבהיר כמה זה בעצם כן היה חלום ענק שלו, כשהעלה סרטון עם כל הפעם שהראפר שר את "StarBoy". 
  8. שיר נוסף שהמעריצים דווקא לא שמו לב אליו, אבל סביר להניח שגם הוא מדבר על כוכבת הענק הוא "Starry Eyes": "פגשתי אותך לפני כן רק בחלומות שלי. כשהייתי צעיר ולבד בעולם, היית שם כשהייתי צריך מישהי לקרוא לה הבחורה שלי". אייבל עבר לטורונטו בגיל די צעיר ובילה לא מעט מהזמן שלו כסוג של הומלס. זה מאוד הגיוני שהוא פגש את אנג'לינה ג'ולי, שהייתה כוכבת ענק, רק בחלומות שלו. 
  9. המונולוג של קווינסי ג'ונס ברצועה "A Tale by Quincy" מדבר על הילדות שלו וההשפעה של לגדול בלי אמא על מערכות היחסים שלו עם נשים. זה מתאים מאוד לאווירת האלבום ולאווירה של דה וויקנד בכל השירים שלו בעצם. הרצועה מזכירה מאוד גם את המחווה שדאפט פאנק עשו כבר בעבר למפיק המשמעותי שלהם (ומוזיקת הדיסקו) ג'ורג'ו מורדור. 
  10. כל האלבום מלא במחוות של האמן למוזיקה והאמנים שגדל עליהם, כשהבולט מכולם הוא כמובן מייקל ג'קסון שרוחו מרחפת על כל הפרויקט. "Sacrifice", למשל, שהקליפ שלו יצא ביום שבת וכבר גרף מיליוני צפיות, מאוד אבל מאוד מזכיר את "Thriler של ג'קסון, גם בסאונד, גם בקליפ וכמובן תנועות הריקוד שדה וויקנד משחרר בסופו.
  11. השיר "Gasoline" יכול להפוך בקלות להמנון הקלאברים ומזקק אולי בצורה הטובה ביותר את מה שעובר עליך כשאתה בפסגת . "It's 5 AM, I'm nihilist/ I know there's nothing after this (After this)" הוא שר בבית ובהמשך מרפרר ללהקת הרוק R.E.M: "I’m dozing off to R.E.M./I’m trying not to lose my faith". 
  12. בסוף האלבום, אחרי מסע שאורך כמעט כשעה, קארי שוב פוצח במונולג, שנקרא "חרטת פאנטום" ומזכיר עוד אגדה שדה וויקנד גדל עליה, פרינס: "זה הזמן להתבונן על הדברים שחשבת שהיו שלך. כמה טוב אתה זוכר אותם? כמה טינה אתה לוקח לקבר? כשלא היו לך לייקים ועוקבים, איך התנהגת? אם הכאב הוא להמשיך לחיות בזמן שהגוף שלך כבר מזמן איננו, וחרטת הפאנטום לא מרפה - כנראה לא מתת כפי שאתה אמור. גן העדן קרוב יותר מהדמעות האלה על פניך. כשהגשם הסגול יורד, כולנו נשטפים בחסד. גן העדן מיועד לאלה שמרפים מחרטה, ותצטרך לחכות כאן כל עוד אתה עדיין לא שם. אבל תוכל להיות שם עד סוף השיר הזה