בספטמבר האחרון, אחרי שנה וחצי בהן הם היו סגורים כמעט לחלוטין, המועדונים בגרמניה החלו להיפתח סוף סוף וסצינת חיי הלילה חזרה לאחת הערים החשובות באירופה. כאיש חיי לילה שרק רצה לחזור לעיר כבר המון זמן, זה היה נראה לי כמו זמן מצוין לשוב לאחת מבירות חיי הלילה הבולטות בעולם כדי לבדוק איך נראית החזרה לשגרת המסיבות בה.
חשוב לומר שברלין היא קודם כל בירת הטכנו. זה לא אומר שאי אפשר למצוא בה מועדונים עם קו מוזיקלי אחר (אליהם נגיע בסוף הכתבה), אבל אם אתם מעדיפים מיינסטרים או היפ-הופ, סביר להניח שתמצאו את עצמכם נהנים ביעדים אחרים. עם זאת, חשוב לי לציין שגם בתור מי שלא כל כך עף על טכנו - מצאתי את עצמי נהנה במסיבות הז'אנר שיש לברלין להציע – מסיבות ששונות מאוד מאלו שאנחנו מכירים כאן בישראל.
את הערב הראשון בקלאבים של ברלין ביליתי במסיבת טכנו ודראם אנד בייס בהפקת "OG Bunker Rave", שהתקיימה במועדון עם השם המחייב "Bulbul Berlin". ההפקה והמועדון מאופיינים באווירה מחתרתית שהתעצמה עוד יותר בזכות הסט של הדיג'יי הברינלנאית נוריה, שסיפקה סט טכנו אמיתי ולא מתפשר. גם בקומת הדראם אנד בייס נרשמה תנועה יפה, עם כי באופן אישי הסט במקום פחות הרשים אותי (ומיד הבנתי שלנו בישראל יש מסיבות דראם אנד בייס לא פחות טובות מאלה בברלין).
אגב, זה המקום לציין שבברלין, בניגוד לישראל, טכנו פירושו 100% טכנו ולא איזה הכלאה מוזרה בינו ל-EDM (ז'אנר שהברלינאים ברובם מתעבים) או סוג של האוס – אלא טכנו אמיתי וכבד – כזה שיכול להיות קשה לעיכול גם לאלה שרגילים ל"מסיבות הטכנו בישראל". ההמלצה שלי אם הגעתם לעיר? פשוט לחפש את השם של הדיג'יי שמנגן בסאונדקלאוד, ובמקביל לחקור ולהאזין לשאר האמנים שמנגנים במסיבה שאתם מתכננים ללכת אליה כדי לדעת בדיוק למה לצפות.
אחד הדברים שמאוד בלטו כבר מיום הראשון שלי בעיר הוא הגיוון האדיר בקהל, גיוון שדרכו כמעט ובלתי אפשרי למצוא קו שמחבר בין האנשים - חוץ מהמוזיקה עצמה. כמו ברוב המקומות בברלין, קוד הלבוש המתבקש היה פשוט משהו נוח, ואכן לא ראיתם בקהל כמעט אנשים עם חולצות מכופתרות מפונפנות ונעליים אלגנטיות כמו בפריז למשל, אלא בעיקר טי שירטים ונעליים שחורות נוחות.
התחושה הזו הלכה והתחזקה כשהגעתי למסיבת הפתיחה המחודשת של המועדון המיתולוגי :// about blank, שנפתח מחדש אחרי כמעט שנתיים בהם היה סגור בשל התפרצות הנגיף. המועדון, שנחשב לסמל חיי לילה ברלינאי, מכיל שנתי רחבות אפלוליות במיוחד, ומאופיין במסיבות קשוחות וארוכות, מהטובות שיש לברלין להציע. במהלך הערב נוגנו לא פחות מ-8 סטים שונים – וכל אלה שאני הספקתי לשמוע היו לא פחות ממדהימים והעידו בעיקר על האיכות המוזיקלית הלא מתפשרת של המועדון.
שתי הרחבות האפלוליות שלו, בשילוב עם הסאונד הנהדר, הקהל המגוון והמשוחרר, והקו המוזיקלי שמתאפיין בטכנו קשוח מאוד - הפכו את המסיבה לאחת הייחודיות שהייתי בהן, כזו שכל מי שאוהב קלאבינג צריך לחוות לפחות פעם אחת בחייו.
כמו ברוב מועדוני הטכנו בברלין, גם בשתי המסיבות האלה חסמו את מצלמות הטלפון שלי עם מדבקות. כמישהו שמגיע מתרבות חיי הלילה בישראל, שמאופיינת בתיעוד אינסופי של המסיבה, זה היה לא פשוט בהתחלה אבל כשהתמסרתי לחוויה – זה היה לא פחות ממדהים. כשמתעסקים בריקוד, מוזיקה ושחרור מלא, ולא בנראות של הסטורי – חווית המסיבה היא אחרת, וכולי תקווה שעוד מועדונים בארץ (חוץ מהבלוק, שהבין זאת מזמן) יאמצו את המגמה הזאת מדי פעם.
כאמור, ברלין היא בירת הטכנו, אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא בה גם דברים אחרים. אם אתם רוצים מסיבת מיינסטרים מלאה בתיירים, מועדון המטריקס הפופולרי הוא מקום מצוין לבלות בו את הערב, ומי שרוצה מיינסטרים, אבל מעוניין להתערבב עם קהל מקומי, כדאי שיימצא את עצמו באלטה קנטינה, שמציע מסיבות שונות ומגוונות – ממסיבות ההיפ הופ, דרך מסיבות אייטיז ועד למסיבות פופ עכשוויות באווירה כיפית שעזרה לי להשתחרר מעט אחרי מספר ימים של מסיבות קשוחות.
אז אם אתם בדרך לברלין, וטכנו הוא הקטע שלכם, הנה כמה טיפים ששווה לאמץ:
1. האתר Resident Advisor יהיה החבר הכי טוב שלכם בטיול, בעיקר כי הוא מכיל מידע חשוב על איזה מסיבות מתקיימות בברלין לפי ימים, מיקום, מי מנגן בהן ומה קוד הלבוש. חשוב שתבררו מי מנגן במסיבה שאתם הולכים אליה ושתקפידו על קוד הלבוש במקום – כי בברלין ממש אבל ממש לא מתפשרים על הדברים האלה.
2. בשל הסלקציה הלא פשוטה בברלין, חשוב לבחור 2-3 מסיבות לאותו כדי שתהיו מגובים למקרה הסביר בו תסורבו להיכנס.
3. דברים שיכולים להגדיל את הסיכוי שלכם להיכנס למסיבה: להגיע בקבוצות קטנות, לא להתעסק בטלפון ובכללי – לא לדבר יותר מדי עד שאתם בפנים
4. רוב המועדונים השווים בברלין נפתחים בין 23:00 לחצות. בשביל לא להמתין שעות בתור, עדיף להגיע כמה שיותר קרוב לפתיחה - בטח בסוף השבוע.
5. והכי חשוב: תבואו משוחררים. המועדונים בברלין אוהבים אנשים שמרגישים נוח עם עצמם ועם האנשים סביבם ויודעים לזהות כאלה כשהם עומדים בתור.