איגי פופ, ניק קייב
מרגשים בפסגה. ניק קייב ואיגי פופ. (נעדר מהתמונה בשל שפעת: ת'רסטון מור) | צילום: Neilson Barnard, GettyImages IL

איגי פופ וניק קייב (עם ת'רסטון מור) – Nobody's City
וואו. כי זו הייתה התגובה הראשונה שלי בהאזנה לקטע המרשים הזה. כדי לשים את הכל בקונטקסט המתאים, כבר בשנייה הרביעית בשיר נזרק לחלל השם - ג'פרי לי פירס. מפגש הפסגה הזה בין איגי פופ, ניק קייב ות'רסטון מור (סולן "סוניק יות'" לשעבר) נולד במיוחד עבור פירס המנוח, מהגיבורים הפחות מוכרים בעולם הרוק'נרול, סולן ה"גאן קלאב".

השבוע יוצא החלק השלישי בסדרת אלבומי המחווה לפירס, שהלך לעולמו ב-1996 מקריש דם במוח. דמות מיוחדת, שווה לקרוא קצת על הסיפור שלו וכמובן לשמוע את המוזיקה שיצר. "Nobody's City" יצא במקור ב-87' והשלישייה הנ"ל נותנת ביצוע סוחף, שמרגש ולו רק מעצם שיתוף הפעולה ביניהם.

 

פרקט קורטס – Black and White

נשארים בPאנק. "פרקט קורטס" היא רביעייה ברוקלינאית שהוציאה ב-2012 אלבום בכורה, שקשה היה להתעלם ממנו. זה לקח זמן, כמה חודשים, אבל בסוף נדלק, והלהקה זכתה לביקורות מאוד חיוביות שהוסיפו דלק לביערה הטבעית שלה. השיר הזה הוא סינגל שני לקראת אלבומם השני באורך מלא. הוא מוצלח מקודמו, קטע pאנק מתגלגל עם גרוב חיוני, בלי בית או פזמון, רק מצמצתי והוא נגמר.

 

מאניק סטריט פריצ'רז – Walk Me To The Bridge

אלבומם האחרון והאקוסטי של "המניקס" שיצא אשתקד התקבל בשקט יחסי, בדומה למוזיקה שהם הקליטו. זה היה אלבום אינטימי, מתוזמר מאוד ורגוע. אולי רגוע מדי. אבל כבר כשהיו באולפן סיפרו חברי ההרכב שיש להם למעלה מ-30 שירים מוכנים והם מקליטים במקביל שני אלבומים, אחד אקוסטי והשני חשמלי יותר, אותו הבטיחו להוציא כעבור כחצי שנה. והנה הם מקיימים. השיר החדש הוא הצצה ראשונה לאלבום, יש בו בייס דראם וגיטרה שרודפים אחריך ותחושת זיכרון עמומה ללהיטים של הקילרז, אבל בסך הכל ממש עושה חשק לגרסה החשמלית של הלהקה הוולשית.

 

קורטני לאב - Wedding Day

לא ממש יודע איך להתייחס לקורטני לאב. יש את הצד שרוצה לתת לה הזדמנות כשהיא מוציאה מוזיקה חדשה, ויש את כל השאר. תכלס מאוד קשה לשחרר, בטח כאשר כל ציון 20 שנה ל...משהו של האקס המיתולוגי, מסתיים באיזה סיפור מביך מצידה. קורטני לאב תחגוג השנה יומולדת 50 ותוציא אלבום סולו. "Wedding Day" הוא קטע מלוכלך עם טקסט טראשי, אבל יש בו זמרת שפותחת את הפה, תופסת אותך בצוואר ולא מרפה.

 

טורס – New Skin

השיר הזה מיועד לכל מי שמחפש מדי פעם לטבוע באיזו בלדת רוק סוחפת, כזו שתגיע בשעת לילה מאוחרת כמו גל קטן ותשאב אותך לתוך ים סוער ואפל. זו כרית פוך. אבל כזו של אנשים שישנים עם לב בוער. "Torres" היא מקנזי סקוט (ולא ההפך), סינגר-סונגרייטרית אמריקאית צעירה שהוציאה בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלה. כאן היא חוברת לשרון ואן אטן ולחברי ההרכב המדובר "The War On Drugs" לקטע שהוקלט במסגרת פעילות של עמותה מפילדלפיה, המסייעת בקידום אמנים עצמאיים. כן, יש עדיין יוזמות חשובות כאלה. אבל השיר, איזה שיר! במיוחד כל מה שקורה מדקה 3:24.

 

בת'ס – Fade White

באווירה אחרת, ה"אמבטיות" של וויל וויסנפלד. בבת אחת הכל הופך לבן, עם האסתטיקה והניקיון של וויסנפלד. הכל תמיד טהור ומדויק, אבל עדיין נשאר אינטימי ורגיש. תתחילו מ-"Ironworks", אחד משירי השנה שעברה ואז תתקדמו לקטע הזה, מתוך אי.פי. חדש שיוצא השבוע למוסיקאי המוכשר. מתחיל כמו חלום, מסתיים גן עדן.

אסף הראל מגיש את "מהניילונים" בימי שלישי ב-22:00 ב-88FM.