אחרי שלושה סינגלים-קליפים מרתקים, ממשיך דיויד בואי להוציא חומר מעניין מתוך אלבומו החדש "The Next Day". הפעם זה הוא הסינגל הרביעי והקליפ "Valentine's Day", שמספק חווית צפיה עוצמתית משל עצמו.
בואי מופיע בו לבדו, מנגן בגיטרה אדומה ושר במבנה עתיק, כאשר המצלמה מתמקדת בפניו מלאי ההבעה, בשיניים שהוא חושף ובעיניים שלו, שצבע אחת מהן חום והשניה כחולה. זה הוא בואי שמפסיק להסתתר מאחורי דמויות ותחפושות, ודווקא כאן מגיש את עצמו לצופה "ישר לפנים".
בואי שר כאן על דמות בשם ולנטיין, ספק ילד או נער ספק איש, עם פנים קטנות, ידיים רזות ולב מקרח, שמכר את נשמתו, ורוצה להרגיש את העולם תחת רגליו. "זהו יומו של ונטיין, ולנטיינ'ז דיי", שר בואי באימה, כאילו הוא משורר על אדם שכל תקוותו היא לגרום רע לאחרים.
אולי הכוונה לרוצח ("The rhythm of the crowd, Benny and Judy down"), אולי תוצר של החינוך ותרבות ההמונים ("Feelings he treasured most of all, The teachers and the football stars"), ובכל מקרה אנו נמצאים בעידן שבו לאותו ולנטיין יש מה להגיד וזה הוא יומו.
מהאלבום "The Next Day" יצאו עד כה הקליפ הפרובוקטיבי לשיר הנושא "The Next Day", עם הדם העירום, העיניים הכרותות, הכלה והכמרים. הקליפ של הסינגל השני "The Stars (Are Out Tonight" בו התמודד בואי התמודד עם הזדקנות וסיוטי לילה, והסינגל הראשון "Where are we now" שהתריס כלפי המקום בו נמצאת התרבות העכשווית.
>> החדשים של ליל וויין, פרל ג'אם, מניק סטריט פריצ'רז וממפורד אנד סונז