שנה מוצלחת במיוחד עברה על תעשיית הפופ העולמית בכלל והאמריקאית בפרט. מכירות מוגברות כיבוש מוחלט של המצעדים וכוכבים חדשים בנוף. קבלו 20 להיטים ואמנים שבלטו השנה יותר מאחרים, ואם אתם גם רוצים להאזין לכל השירים בפלייליסט אחד בזמן שאתם מתעמקים בפרטים, תוכלו לעשות זאת כאן
10. מדונה – Give It 2 Me/4 Minutes
אחרי רומן רב שנים עם מוזיקת הדאנס לסוגיה, הבינה מדונה שאם רוצה לזכות בחזרה באהבת הקהל באמריקה היא חייבת לדבר אליהם בשפה שהם מבינים. חוץ מלעזוב את לונדון (את המבטא המאולץ) ואת הבעל הבריטי גיא ריצ'י, היא צרפה למאמץ המלחמתי גם את שני המפיקים הכי נחשבים בהיפ הופ האמריקני, טימבלנד ופארל וויליאמס. האלבום המלא Hard Candy, היה אומנם לא יותר מבינוני, אבל בגזרת הסינגלים נרשמה הצלחה מרשימה הודות לדואט היעיל עם ג'סטין טימברלייק (4 Minutes), שכבש כל פסגת מצעדים אפשרית. אבל ההברקה הגדולה יותר הייתה ללא ספק ההפקה של וויליאמס בסינגל השני Give It Me, להיט פופ מעולה ששילב בגאונות בין היפ הופ, דיסקו ודאנס (שלא לומר טראנס ניצחונות) והיה אחד הקטעים הכי טובים שיצאו במהלך מתקפת האלקטרו פופ המבורכת ששטפה את הפופ האמריקני אמריקה השנה.
9. ג'ורדן ספארקס וכריס בראון – No Air
אין כמעט שנה בלי שיר פופ דביק שמצליח להתעלות מעל לכל הררי הציניות ולהתחבב על כולם. זה היה המקרה גם בדואט No Air של זוכת אמריקן איידול השישי ג'ורדן ספארקס עם החבר של ריאנה, כריס בראון. הטקסט אומנם שמאלצי בטירוף והנוכחות של בראון משדרת אווירה של בית ספר יסודי, אבל הפקת אר'נבי משומנת של ה Underdogs (שאחראים ללא מעט להיטים בז'אנר) וקול באמת אדיר של ספארקס, הצליחו לסחוט את הרגש עד הסוף ולייצר קלאסיקת פופ שבטוח תמשיך אתנו הלאה גם לשנים הבאות. מה שכן, היינו מוותרים בכיף על גרסת הקאנטרי של ריסי פאלמר.
8. בריטני ספירס – Womanizer
אחרי כל הרעש שעשה הקאמבק של בריטני, נשארנו בסוף עם אלבום בינוני ושירים שהתקשו לעמוד בסטנדרטים של להיטי העבר שלה, למעט הסינגל הנוכחי וההיסטרי Circus. עם זאת, הבחירה להוציא את Womanizer, כסינגל הראשון מתוכו הייתה יותר מנכונה. למרות הפקה מוזיקלית בומבסטית מדי וביצוע כמעט רובוטי של הכוכבת הראשית, עדיין מדובר בלהיט פופ ראוי שכל זמרת משתקמת הייתה מאחלת לעצמה בתור ספתח לתקופה טובה יותר. אנחנו את הפיצוי שלנו קיבלנו עם הקאבר הלא מתיימר של לילי אלן, שהוכיח שמדובר בשיר לא פחות מעולה שרק חיכה למבצעת הנכונה.
7. פלו רידה וטי-פיין – Low
אחרי ההיסטריה סביב ריקוד הסולדג'ה בוי ב2007, חיכו כולם ללהיט ההיפ הופ הגדול הבא שישגע את העולם. והוא אכן הגיע, בדיוק בפתחה של 2008, כשלמעשה כבר בשבוע הראשון של השנה השתלט Low של הראפר העולה פלו רידה על פסגת הבילבורד וסירב לעזוב אותה למשך 10 שבועות רצופים. נכון להיום מדובר בסינגל הדיגיטלי הנמכר בכל הזמנים עם למעלה מ4 מיליון הורדות חוקיות וסביר להניח עםכמה מיליונים טובים באמצעים בלתי כשרים, מה שהפך את טי-פיין המפיק הראשי של הקטע הזה לאיש עוד יותר עשיר ב2008. כיאה ללהיט בסדר גדול אימתני זכה השיר לשלל גרסאות (המצליחה ביותר הייתה זו של טרביס בייקר) ואף נבחר ללוות את סצנת הריקוד ההזויה של טום קרוז באחד הרגעים הכי קורעים בסרט של בן סטילר"רעם טרופי".
6. פינק – So What
אחרי שני אלבומים מדשדשים והידרדרות כואבת לעסקי החלטורות (זוכרים את ההופעה במסיבה של רומן אברמוביץ בתל אביב?), חזרה פינק לעניינים ב2008 עם אלבומה החמישי והמצוין Funhouse, מתוכו קיבלנו בתור ספתח את So What, אחד מלהיטי הפופ רוק היותר מוצלחים של השנה, שהפיק וכתב לא אחר מאשר מקס מרטין, האיש שאחראי בין היתר גם ל I Kissed A Girl האימתני. מישהו הולך לקבל צ'ק שמן של תמלוגים השנה.
5. דאפי – Mercy
בהתחלה חשבנו שמדובר בעוד זמרת שמנסה לרכוב על גל הרטרו הסיקסטיזי שהחזירו לאופנה איימי ויינהאוס ומארק רונסון, אבל אלבום הבכורה המבריק של דאפי Rockferry הוכיח שמדובר בזמרת מעולה עם עמוד שדרה משלה ובעיקר עם נפש בריאה יותר מזו של ויינהאוס. האלבום, המלנכולי ברובו, הכיל בתוכו לא מעט שירים מצוינים, אבל רק ל Mercy היה את הגרוב הנכון בשביל להפוך ללהיט הכי כיפי שיצא לנו ברדיו השנה. לא כולל גרסת הרמיקס המיותרת של דה גיים.
4. אסטל וקנייה ווסט – American Boy
רגע לפני שחתך למחוזות ניסיוניים יותר, עשה קנייה ווסט טובה לחברו הטוב, המוזיקאי ג'ון לג'נד ותרם את קולו ושמו לשיר החדש של הזמרת הבריטית אסטל, שבדיוק הוחתמה כאמנית בלייבל החדש של לג'נד. על ההפקה הופקד וויל. איי אם, שכנראה היה עסוק מדי בקמפיין של אובמה והחליט להרכיב את הלחן על בסיס סימפול מתוך השיר Impatient, שלקוח מתוך אלבום הסולו שלו Songs About Girls שיצא רק כמה שבועות לפני. אבל למרות המחזור המביש, קשה למצוא היום מישהו שיתלונן על התוצאה הסופית. American Boy, הפך לא רק ללהיט ענק אלא גם לשיר שכל מוזיקאי היה שמח להכניס לקטלוג שלו. פלא שהוא זכה להרבה קאברים, והיו אפילו אחד בעברית ואחד ערבית.
3. דה קילרז – Human
קצת קשה להאמין, אבל אחד הלהיטים הכי גדולים של 2008 כולל בפזמונו את המשפט הכביכול סתום, "האם אנחנו בני אדם, או שמא רקדנים?", משפט שזכה לשלל פרשנויות מעניינות במהלך השנה, לפחות עד לרגע בו החליט סולן הקילרז ברנדון פלאוורס לתת הסבר רשמי לתעלומה וסיפר כי הוא לקוח מתוך ממאמר מחאתי של הסופר האנטר תומפסון על כך שאמריקה מגדלת דור של רקדנים. מעניין, אבל סביר להניח שמה שהפך את השיר הזה ללהיט כל כך גדול הוא הביט הדאנסי המבריק שהעניק לו המפיק הבריטי סטיוארט פרייס (מדונה ושאר ירקות), כמו גם לשאר שירי האלבום האחרון והמעולה של הלהקה Day & Age. כיאה לשיר מהזן המרקיד, זכה הלהיט הזה לשלל רמיקסים מעולים, בראשם זה של פרייס. אם כי חייב גם לציין גם את אלה של פרי קורסטן וארמין ואן ביורן, שבניגוד להפקות הטראנסיות הצ'יזיות שלהם, הצליחו להתעלות על עצמם ולספק גרסאות לשיר ראויות משלהם.
2. קייטי פרי – I Kissed A Girl
ההצלחה הגדולה של קייטי פרי עם להיט הבכורה הגימיקי המוצלח שלה הוכיחה פעם נוספת שאנחנו פשוט מתים על שירים באווירה לסבית, למקרה ששכחתם את הדיבור החם שעורר צמד הרוסיות הכאילו נאהבות "טאטו" ב2003 עם הלהיט All The Things She Said. אבל בניגוד לשתי האחרונות שלשמחתנו נעלנו מהפלייליסטים כמעט לגמרי, נראה שפרי תמשיל ללוות אותנו גם בפקקים של 2009 ולא רק בגלל הקאבר הדי מוצלח של עברי לידר, שלצערנו נטחן למוות בגלגל"צ בעוד אנחנו מדברים.
כשהיא מגובה במגע ידי הזהב של מקס מרטין (האיש שכזכור היה אחראי השנה גם לSo What של פינק) ומצוידת בשובבות בריאה א-לה פריס הילטון, היא כבר הספיקה להוכיח השנה שהיא לא זמרת של טריק אחד. זו לא רק ההצלחה ההיסטרית של הסינגל השני (והמעצבן) שלה Hot & Cold, אלא גם ההנחיה החיננית שלה בטקס פרסי MTV האירופאי, שמבטיחה לה תעסוקה חלופית בשואו ביז במקרה של משבר אומנותי.
1. ר.י.ו – Shine On
עם כל הכבוד לשלל הלהיטים המשויפים והמתוכנתים שנחתו עלינו מאמריקה ומבריטניה ב2008, היה רק שיר אחד שהפך באמת להיות ההמנון של כולם. בלי חברת תקליטים גדולה מאחוריהם או הפקה משומנת מדי, הצליחו צמד מפיקי דאנס גרמניים וזמר ניגרי אחד להטריף את כל אירופה כולה ואותנו עם שיר רגאיי דאנס כובש שהיה נורא קשה להתנגד אליו. זו כמובן לא הייתה הפעם ראשונה שלהיט דאנס בוייב ג'אמייקני השתלט על הפלייליסטים המקומיים, כבר טחנו כאן לא מעט את Love Generation של בוב סינקלר או את Rise Up של איבס לה-רוק, אבל יש כנראה משהו ממכר בנוסחא הזאת של לחן רגאיי קליט, הפקת יורוטראש מנצחת וטקסט בנאלי שקורא לאחווה שקט ושלום, שעובד על האוזן הישראלית בכל פעם מחדש. אפילו עוד יותר בימי מלחמה.
להאזנה לפלייליסט המלא לחצו כאן