אינני יודע מי מכם הביע משאלת כריסמס לראות את ליל' ג'ון מרקד לצד קנקן אנושי של משקה ממותק וסנטה קלאוס בעמדת הדי.ג'יי, אבל ברכות על קבלת מבוקשך. המשאלה שלי לחג המולד היא לקבל קצת ממה שאתה לוקח. השבוע, רגע לפי החג הנוצרי/קפיטליסטי, יצא אחד השירים ההזויים ביותר של 2018: ליל' ג'ון, הראפר שהפך סלנג נוטף זימה ללהיטים, אותו אחד מהחיקוי המיתולוגי של דייב שאפל, הוציא שיר יחד עם הקמע של מותג המשקאות Cool-Aid לרגל חג המולד. על פניו, מדובר בשיר־פרסומת לא מזיק (בדומה ל-"קומסי קומסה" של סטפן וחברת yes), אבל בשניה שמביטים מעבר לגימיק המשעשע, מילה אחת עולה לראש בהשראת אותו החיקוי של שאפל – וואט?!
ההזיה הזו מזכירה שיר חג מולד שיצא בשנה שעברה, גם הוא מאת ראפר עבר שלא בדיוק נתפס כאדם שיושב מול האח הבוערת עם משפחתו ופותח מתנות. זוכרים את DMX בעל הקול המחוספס שתמיד חיפש את הכלבים שלו? "(Party Up (Up In Here"? אז ספוטיפיי הוציאו סינגל אקסקלוסיבי שלו מבצע גרסה אגרסיבית במיוחד לקלאסיקת חג המולד "Rudolph The Red Nosed Reindeer", שמבוסס על ביצוע לייב שהפך לוויראלי. הניגוד בין שיר החג המתוק לביצוע הרצחני של אקס הוא מה שהופך את השיר לפנינה, אבל גם מה שמזכיר שז'אנר הראפ לא יודע להתמודד עם אחת המסורות האמריקאיות ביותר – שירי חג מולד.
שירי הבדיחה האלו, עם כמה שהם מהנים, הם לא באמת להיטי חג מולד. העובדה שאין להיטי היפ הופ שרוכבים על החג מעט מוזרה, כיוון שזה הוא אחד מהמועדים הכי משתלמים כלכלית בתעשיית המוזיקה הקורסת. נכון, זה לא ערוץ כלכלי שמחזיק ביציבות במהלך כל השנה, אבל בעונה הנכונה מדובר בכסף קל. ועל פי ספוטיפיי, העונה הנכונה הזו מתרחבת. כך למשל, בשנה שעברה החלו בפלטפורמת הסטרימינג להפיץ את פלייליסטי החג שלהם כבר מראשית נובמבר. בשבוע שעבר, ארבעה מתוך שבעת הפלייליסטים הכי מושמעים בספוטיפיי היו של שירי חג מולד.
רוב תעשיית שירי חג המולד נשלטת על ידי להיטים ותיקים – מפרנק סינטרה ודין מרטין עד לוואם ומאריה קארי – אבל בכל שנה מצטרפים לקטלוג מאות שירים נוספים. ב-2018 למשל, יצאו לעולם מעל ל-600 שירים חדשים על סנטה, האיילים והשלג שסביבם. כולם משתתפים בחגיגת המזומנים: ג'ון לג'נד, סיה, מיילי סיירוס, גוון סטפאני, רופול ואפילו וויליאם שאטנר. על אף שהתעשיה הזו לא ממש מגיעה לישראל - כי, ובכן, יהודים - היא סוד גלוי לחברות התקליטים שלא מתביישות לסחוט את מתנת חג המולד הזו עד הטיפה האחרונה. מה שמחזיר אותנו להיפ הופ, הז'אנר הפופולרי בעולם, שכל כך אוהב מסחטות כסף, ומשום מה לא משתתף במשחק דווקא בעונת החגים.
זה הופך למוזר עוד יותר כשמגלים שלהיט ההיפ הופ השני בהיסטוריה (שיצא חודשיים וחצי אחרי "Rapper's Delight" שהיה הראשון) הוא בכלל שיר כריסמס. "Christmas Rappin'" של קרטיס בלואו אמנם נשמע מיושן להחריד כיום, אבל בזמנו הוא השיק את הקריירה של מי שללא ספק היה לכוכב הראפ המסחרי הראשון בהיסטוריה. עבור הז'אנר בחיתוליו, הוא נתן לחברות התקליטים והקהל אמונה (גם אם קטנה) שהז'אנר מסוגל להניב יותר מרק להיט אחד. רק שמאז, רוב שירי החג של הז'אנר היו במקרה הטוב סבירים, ובמקרה הרע והנפוץ יותר – מביכים רצח.
קחו לדוגמה את השיר "Santa Claus Goes Straight to the Ghetto" של סנופ דוג מ-1996, שיצא באלבום חג מולד מיוחד של הלייבל הנודע לשמצה דת' רואו שהוביל את מהפיכת הגנגסטראפ. לא בדיוק החומרים שעושים מהם שיר חג מחמם לב, כן החומרים שעושים את הבדיחה הצפויה עם קריאות ה-"HO HO HO" של סנטה. אם אתם אמיצים מספיק, נסו לשמוע את השיר בעל השם המחריד "Ludacrismas" של לודהקריס, או את הניסיון העצוב של היינג-יאנג טווינס להפוך קלאסיקת חג מולד ללהיט מועדונים ב-"Deck da Club". ובואו לא ניכנס לאלבום החג שהוציא אפרומן, הסטלן שזכור מהלהיט "Because I Got High". זה היה עצוב אם זה לא היה כל כך מצחיק.
יש דיסוננס מובנה בשיר היפ הופ לכבוד חג המולד – מדובר בשני ערכים שבשום אופן לא מתערבבים. האגרסיביות של ההיפ הופ עומדת בניגוד מוחלט לחמימות הרכה של סנטה קלאוס, והשמאלציות של שירי חג מולד לא מתערבבת עם המאצ'ואיזם הכל כך מושרש של הראפ. לכן, שירי הראפ היחידים על חג המולד שעובדים הם שירים שמבינים את הדיסוננס ומשתעשעים עם הניגוד, כמו למשל השיר החגיגי "Christmas In Hollis" של ראן די.אם.סי, או "A Christmas F*cking Miracle" של ראן דה ג'ולז – לא בדיוק השירים שאנשים שומעים כדי להיכנס לאווירת החג.
למרבה ההפתעה, דווקא ב-2018 הגיעו שני שירי היפ הופ מושלמים לחג המולד שאפשר ליהנות מהם, סוף סוף, מכל הסיבות הנכונות. למרבה ההפתעה הכפולה, הם הגיעו דווקא מטיילר דה קריאייטר. אולי הסיבה לכך שהשירים "You're a Mean One, Mr. Grinch" ו-"I Am The Grinch" כל כך מוצלחים היא כי שניהם עוסקים דווקא בנבל הכריסמס של דוקטור סוס – כשאין צורך בחמימות ושמאלציות, וכל מה שנותר זה לספר סיפור קטן על אנטי-גיבור ירקרק, ההיפ הופ מצליח לזרוח. גם הילדותיות האינהרנטית של טיילר ללא ספק עוזרת, אבל כך או כך התוצאה היא מקרה נדיר של שירי ראפ באווירת הכריסמס שלא מעוררים קרינג' מיידי. תיהנו מהם, כי מי יודע כמה שנות מבוכה נצטרך לשרוד עד הפעם הבאה שזה יקרה.