קניה ווסט עומד להוציא אלבום גוספל

חרף ההבטחות של קים קרדשיאן ברשתות החברתיות, האלבום התשיעי במספר של קניה ווסט לא יצא ביום שישי האחרון. זה לא ממש מפתיע, שכן בשנים האחרונות לווסט יש נטיה להפר הבטחות בכל הנוגע לאלבומים ולשנות ברגע האחרון טראקליסט, שמות אלבומים, קונספטים וגרסאות של שירים. כמו תמיד, קשה מאוד לדעת מה קניה מכין לנו באלבום הקרוב, אבל אפשר לומר בבטחון סביר שמה שזה לא יהיה, האלבום הקרוב שלו – כשיצא לבסוף – יהיה ספוג בסגנון מוזיקלי מפתיע עבור אמן בסדר הגודל שלו, אבל לא מפתיע בכלל עבור קניה ווסט. תכינו את עצמכם: קניה ווסט עומד להוציא אלבום גוספל.

ובכן, לכל הפחות זה עומד להיות הגוספל על פי קניה, הגרסה המחודשת והייחודית שלו לסגנון המוזיקה הדתי. אפשר להבין זאת בבירור על בסיס הפרטים שאנחנו כן יודעים על האלבום הצפוי. למשל, רמז ראשון, השם שלו - "Jesus is King". ברשימת השירים, לפחות על פי זו שפורסמה על ידי קים, מופיעים שמות כמו "Baptized", "Sweet Jesus", "God Is" ועוד מגוון דימויים מהפולקלור הנוצרי. אבל הרמז הגדול ביותר חייב להיות סדרת ההופעות יוצאות הדופן שקניה ווסט קיים מאז ינואר תחת השם Sunday Service.

יכול להיות שנתקלתם במהלך החודשים האחרונים בסרטון ויראלי כזה או אחר (והיו כמה) שבו רואים את קניה רכון מעל לסאמפלר, רוקם ביט במקום כשמאחוריו מקהלת גוספל ממלאת את החלל בין מכת תוף אחת לאחרת. אם עוד לא ראיתם, רוצו לראות ומהר. זה יפהפה. הסרטונים הראשונים שדלפו מהאירועים עוררו את סקרנות הקהל שלאט לאט חיבר בפאזל את התמונה שקניה הרכיב – סדרת מופעים אינטימית ואקסקלוסיבית, כלומר הכניסה בהזמנה אישית בלבד, שבנויה על עיבודי גוספל חיים לשיריו (לצד גרסאות כיסוי לשירים מוכרים, חדשים וישנים כאחד) בליווי כמה מהנגנים המבריקים ביותר בז'אנר הגוספל, עם מקהלה בת עשרות זמרים בשם The Samples, בגדים תואמים לכל המשתתפים והרבה הרבה הרבה אהבה לישו.

סדרת המופעים הפכה לאירוע שכולם רוצים להיות בו, מאייסאפ רוקי ועד לבראד פיט. כשווסט הגיע עם המקהלה שלו לקואצ'לה, למופע ארוך ומפואר על גבעה בשדה פתוח, ההייפ כבר הגיע לשיא. התערובת הז'אנריסטית שיצר אספה היפ הופ, סול, ארנ'בי, רוק וכל ז'אנר אפרו-אמריקאי תחת מטריית הגוספל הדתית, ואין ספק שהגאון המשוגע קניה, המוזיקאי השחור החשוב ביותר בעשרים השנים האחרונות, הוא האיש הנכון לאגד הכל תחת כנפיו. הרי חובבי קניה כבר יודעים כמה גוספל מתחבא בשיריו – החל מהמהומי הצעידה של "Jesus Walks" באלבום הראשון ועד “Ultralight Beam” הנהדר – אבל אם יש משהו שמופעי הדרשות של יום ראשון הבהירו, זה שגם בשירים שלא חשבתם שמסתתר בהם גוספל, הוא תמיד נוכח באופן כזה או אחר.

ווסט הוא, כמובן, לא הראפר הראשון שמשלב גוספל והיפ הופ. מה חשבתם, שיש סגנון מוזיקה שחורה שהיפ הופ לא שאב ממנו השראה? הגוספל תמיד הסתובב באותן השכונות של ההיפ הופ, נמצא בצד השני של הרחוב, מעבר לדלתות הכנסיה. במקרים רבים הוא היווה השראה מוזיקלית, במקרים אחרים מקור לסימפול ובמקרים רבים היה השראה רעיונית. שמעו שוב את "Good Kid, M.A.A.D City" של קנדריק ונסו להגיד לי שזה לא אלבום גוספל ברוחו. ישנם גם ראפרים שלקחו את זה למקום מעט יותר קיצוני – סנופ דוג הוציא לפני שנה את אלבום הגוספל "Bible of Love" ואלבומו האחרון של צ'אנס דה ראפר נוטף מגוספל פופי. בסופו של דבר, ראפרים מחליפים את אהבת הנשק באהבת האל.

אחת הסיבות המרכזיות למשב רוחות האמונה בהיפ הופ היא הצמיחה המרשימה של סצינת הגוספל המודרנית בשנים האחרונות. בטבלאות המוזיקה קוראים לזה בשם המשעמם "Urban contemporary gospel", אבל ברחובות זו המוזיקה שאיתה הולכים לכנסיה, המוזיקה שמאזינים לה כשרוצים משהו נקי מאלימות, המוזיקה שגם הצעירים וגם הסבתות שלהם יאהבו. זו סצינה מוזיקלית שכמעט מנותקת מעולם הפופ הרגיל, סצינה בה אמנים כמו קירק פרנקלין, פרד האמונד או טראוויס גרין הם כוכבי על שעושים גוספל עם השפעות מודרניות, למרות שעל רובם כנראה שלא שמעתם. אולי על קירק, וגם זה רק בגלל שהוא שיתף פעולה עם צ'אנס וקניה לאחרונה. וזה חבל, כי מאחורי התוכן הדתי שלהם, מסתתרת מוזיקה נהדרת, מלאת נשמה, עומק ומקוריות. תוכלו למצוא שם הרמוניות קוליות עילאיות, מקצבים מושכי אוזן וכלי נשיפה שיפיחו גם באתיאיסט הגדול בעולם מעט מרוח הקודש.

כשסם קוק עבר מיצירת מוזיקת גוספל ליצירת סול וארנ'בי בשנות ה-50 אמרו עליו שהוא נכנע למוזיקת השטן. המעבר ממוזיקה דתית לחילונית היה בלתי נתפס, אבל קוק היה חכם מספיק להבין שאת הנשמה המיוחדת שהוא ביטא בשירי הלל לאל הוא יכול גם להמיר לשירי פופ נהדרים. איך אמר אריק קרטמן בנוגע לשירי רוק נוצרים? רק צריך להחליף את המילה "בייבי" ב-"ג'יזס"? אז סם קוק עשה הפוך, וזה הצליח. הוא הכניס את הגוספל לפופ. כעת קניה ווסט מנסה לגרור את עולם הפופ לעבר הגוספל. קניה תמיד נמצא עם האצבע על הדופק, הוא הרי חזה את מהפכת האוטוטיון שהקדימה את הטראפ, אז לגמרי כדאי להקשיב לו ולכיוון המוזיקלי שהוא מתווה.

ויש גם, תאמינו או לא, סוג של זווית ישראלית. לא, לא תמצאו כאן יותר מדי ישראלים ששרים לישו, אבל גם לנו יש גוספל-היפ הופ משלנו. עטר מיינר, למשל, משלב באופן נהדר בין מוזיקה דתית יהודית למקצבים מודרנים באופן שמאוד מזכיר את קניה ווסט. האלבום הטרי והנהדר של עידו מימון, "זכרונות מהעתיד", שואב המון השראה מוזיקלית מעולמות הגוספל, גם אם דרך פילטר של פאנק אייטיזי. אם זה לא מספיק, ממש בימים אלו תוכלו לשמוע מיקסטייפ שמשלב בין להיטי היפ הופ לועזיים, ראפרים ישראלים ונ נח נחמ נחמן מאומן. המיזם האמנותי/קולקטיב אופנה "אמגושא", שמביא את הסטייל הברסלבי לעידן המודרני, גייסו ראפרים כמו לוקץ׳, אורטגה, טדי נגוסה ועוד ליצירת קאברים יראי שמיים ללהיטים של דרייק, מיגוס, פוסט מאלון ועוד. אם זה לא גוספל יהודי, אני לא יודע מה כן.

לפני כמה שנים, קניה ווסט אמר בעוד ריאיון פרובוקטיבי שהיפ הופ הוא דת, והראפר הוא המטיף. האמת? הוא צודק לגמרי. תרבות ההיפ הופ מטיפה למאמיניה על צדק חברתי, על לקיחת כוח, על הדרך להצלחה וכמובן גם על אלימות, סקס, סמים וכל מה שהשטן אוהב. היא דת לא מצטדקת, כזו שלא מחפשת להיות אופיום להמונים, אלא רוצה להפוך לחומר מזין ומדרבן. סם החיים. כל מה שקניה רוצה לעשות זה להכניס מעט רוח מוזיקלית חדשה שמתאימה יותר להיותה דת. הרי גוספל התחיל מחיבור בין הממסד הדתי לשירת עבדים, אין סיבה שזה לא יקרה גם עם שירת העבדים המודרנית. או במילותיו של הראפר קילר בשיר R.A.P Music: "מעולם לא היתה לי חוויה דתית במקום דתי. הדבר הכי קרוב שאני הגעתי ללראות או להרגיש את אלוהים זה להקשיב למוזיקת ראפ. מוזיקת ראפ זו הדת שלי". ואמרו אמן.