היפ הופ זו אמנות רצינית. אני יודע שזה נשמע כדבר מובן מאליו, אבל זה לא תמיד היה כך. למעשה, עד לפני לא יותר מדי שנים, היפ הופ היה נחשב לבדיחה. אמרו עליו שהוא טרנד חולף, שזה לא מוזיקה, שהכל פוזה. אחר כך אמרו עליו שהוא מסוכן, ואז מצועצע ורק בסוף, אחרי באמת יותר מדי שנים, אותם צקצקנים מוזיקלים נאלצו סוף סוף להודות שכן, היפ הופ זו אמנות רצינית.
יחד עם זאת, יש סיכון בלקחת אותו יותר מדי ברצינות. כן, זה טוב שמעריכים את האמנות, אבל ראפ זה לא מחול מודרני – זו אמנות רחוב עם טונה של הומור עצמי. אפשר לראות את זה בכל פאנץ' במוזיקה, בדמויות גדולות מהחיים, בתרבות צבעונית ושמחה שאוהבת לצחוק על הכל - אבל קודם כל על עצמה. אז במקום לסכם את העשור האחרון בעזרת כמה אלבומים מצוינים שבטח תמצאו בכל רשימה אחרת (רמז: קנדריק וקניה יהיו בטופ של כולם), אולי עדיף להתמקד דווקא ברגעים המצחיקים ביותר בהיפ הופ מעשר השנים האחרונות, בין אם הם משירים, פארודיות, ראיונות מביכים או סתם הטרלות טובות.
בירדמן דורש קצת כבוד (2016)
בריאיון הקצר בתולדות תוכנית הרדיו ברקפסט קלאב, הראפר בירדמן נכנס בסערה לאולפן, פרץ בנאום מאיים שהורכב בעיקר מהמשפט שכבר הפך לקאלט "Put Some Respect On My Name" ונטש תוך לא יותר משתי דקות. המתח לגמרי הורגש באולפן, אבל תהיו בטוחים שהאינטרנט הפך את מפגן הכוח הפוזאיסטי הזה לבדיחה.
דיג'יי קאלד הולך לאיבוד בים (2015)
הנודניק הספק חביב ספק מעיק קאלד הפך לכוכב ענק גם בסנאפצ'אט עליו השלום, ונהג לתעד את עצמו באופן אובססיבי לחדוות המעריצים. העוקבים אחריו זכו לבידור נפלא ביום שבו קאלד החליט לצאת לסיבוב על אופנוע הים שלו, קיבל דו"ח על מהירות, איבד את דרכו בחשיכה ובו זמנית תיעד את כל האודיסאה הזו בסדרת סנאפים מופלאה. כמעט איבדנו את קאלד לפודיסון, אבל לצערנו בסוף לא. לפחות נשאר לנו הזיכרון היפה הזה.
ביג שאק דווקא רותח (2017)
מה שהתחיל כדמות פארודית של הקומיקאי הבריטי מייקל דפאה הפך כמעט בן לילה – ביג שאק, הפריסטיילר הטוב הכי רע בממלכה המאוחדת. הלהיט "Man's Not Hot" זכה להצלחה ויראלית מרשימה עוד כביצוע חי ברדיו והפך ללהיט רשמי כשיצא כסינגל עם קליפ שהגיע ל-343 מיליון צפיות. הליריקה המטומטמת, כמעט חסרת פשר, יחד עם פזמון מטופש ומדבק וכמובן אלתור השטויות שמסביב הפכו את ביג שאק לדבר הכי מצחיק שהגיע מבריטניה מאז ריקי ג'ארווייס. יו דאן נואו.
הסיבה שאין שירים חדשים של אאוטקאסט (2015)
אומרים שטרגדיה פלוס זמן שווה קומדיה, והמערכון הזה מוכיח זאת בעזרת הטרגדיה הגדולה של חובבי ההיפ הופ. לא, לא טופאק וביגי – אלא הפיצול של צמד ההיפ הופ המושלם אאוטקאסט. כנראה שהיינו צריכים צמד של קומיקאים כמו קיגן מייקל קי ("קוראים לי דולומייט") וג'ורדן פיל (היוצר של "תברח" ו"אנחנו") כדי לתקוף את הטרגדיה הכואבת הזו, והם עשו זאת באופן מושלם שמסביר באופן קורע למה ביג בוי ואנדרה 3000 התרחקו, ובדיוק מי אשם בזה.
אקשן ברונסון מופיע גם מהשירותים (2011 – 2014)
יש אמנים שאמיצים מספיק כדי לרדת לעבר הקהל ולתת לו להרגיש קרוב יותר לאמן, ויש את אקשן ברונסון, שאוהב להתחבר לקהל שלו בדרכים מעט שונות. למשך תקופה לא מבוטלת ברונסון היה השואו הכי טוב על הבמה, ולא רק בזכות הראפ, אלא גם בזכות השטויות שעשה במקביל – הוא אכל כריך על הבמה, עשה מהלכי רסלינג על מעריצים שעלו עליה ונלחם עם מאבטח על הזכות שלו לעשן. הוא זרק מהבמה לקהל שקיות וויד, אקס בוקס וטלוויזיה 42 אינצ', ובאחת ההופעות הוא ירד מהבמה, גנב עגלת גולף, נכנס להשתין בשירותים ובו בזמן לא מפסיק לעשות ראפ לרגע.
קרדי בי. פשוט קרדי בי (2017 – לעד)
רוצו לראות כל ריאיון, ריאליטי או סטורי שהיא בו, כי קארדי בי היא האדם הכי כיף ומצחיק בהיפ הופ כיום, נקודה. מה עוד יש להגיד?
פיפטי סנט מטריל את ג'ה רול (2018)
אני לא חושב שאפילו פיפטי וג'ה רול זוכרים למה הם נמצאים בסכסוך כבר שנים, אבל אחרי ההטרלה המדהימה של פיפטי לפני כשנה, אין מצב שג'ה רול יוכל להחזיר לו. פיפטי מצא הזדמנות נהדרת כשקנה 200 מושבים – כלומר את כל ארבעת השורות הראשונות - להופעה של ג'ה רול, ובכך למעשה השאיר אותן ריקות. 3000 הדולר שהוא שילם על המושבים (דרך גרופון, אגב) הם כסף כיס לעומת ההנאה מהמחשבה על היריב שלו מופיע מול אולם ריק בזכותו.
ליל דיקי שופך חומוס על מעריץ (2017)
כל מי שהיה באחת מצמד הופעותיו של הראפר הקומי ליל דיקי בישראל זוכר אותן כחוויה מבדרת במיוחד, ונראה שלא רק הקהל נהנה. דיקי, יהודי חם, החליט במהלך החגיגה לקחת את הנשנושים שקיבל מאחורי הקלעים ולזרוק לתוך הקהל. הירקות החתוכים והפלאפלים התקבלו בתשואות, אבל את הצחוק הגדול שנשמע בבארבי בזמן שתוכלת קופסת חומות ענקית נשפכה על פניו של מעריץ מהשורה הראשונה (בהסכמה, אל דאגה) כבר קשה לשכוח.
האוכל האהוב על ליל וויין (2011)
המראיין המבריק והמוזר נארדוואר כבר עבר כמה ריאיונות ביזארים בחייו, תאמינו לי, אבל אני בספק אם גם הוא ציפה את התשובה הזריזה של ליל וויין לשאלה הפשוטה ששאל – "איזה סוג אוכל אתה אוהב?". לא שאנחנו רוצים להיות טיזרים, אבל את התשובה שנתן וויין מבלי להתבלבל לשניה אתם צריכים לשמוע בעצמכם.
קניה מתעסק בפופי-די סקופ (2018)
עמוק בתוך הכאוס התקשורתי שהוא עצמו גרם לו, קניה ווסט דווקא הצליח לשמור על חוש הומור בריא. שיר ההטרלה “Lift Yourself” יצא בימים בהם כל כותרת עם צמד המילים קניה ווסט כללה איזו התבטאות ביזארית אחרת, ושום התבטאות לא מוזרה כמו שהשיר הזה נשמע. או במילותיו של מר ווסט: "פופי-די סקופ, סקופ-דידי-וופ, וופי-די-סקופ". אוקי, בומר.
טיילר דה קריאייטיר מקריפ בפריסטייל (2019)
ההומור הטרולי של טיילר שלט על העשור האחרון, והראפר הפרובוקטיבי בהחלט סיפק כמה רגעים קורעים מצחוק לאורך השנים, אבל כשהתארח אצל שדרן ההיפ הופ המיתולוגי פאנקמאסטר פלקס הוא הצליח לייצר רגע קרינג'י להפליא. טיילר אוהב להשתעשע עם רעיון המיניות שלו, תמיד בספק אם הוא באמת יוצא מהארון או סתם מתלוצץ, אבל גם פלקס לא ציפה שבאמצע הפריסטייל טיילר יפלרטט באופן בוטה עם פלקס עם שורות כמו "אני ופלקס מתכרבלים וצופים סקובי דו", וזה בערך הדבר התמים היחיד שהוא אמר. קשה לראות אפרו-אמריקאי מסמיק, אבל לעזאזל אפשר להרגיש את זה.
ההולוגרמה של טופאק (2012)
באי פסטיבל קואצ'לה של אותה השנה לא ציפו להופעת האורח המיוחדת שד"ר דרה וסנופ דוג הכינו להם, והעולם לגמרי לא היה מוכן להולוגרמה של טופאק. אבל כל הקשקוש הזה היה שווה אפילו אם רק עבור המם המופלא הזה.
ניקי מינאז' נכנסת בכולם (2018)
אחרי שנים בתור כוכבת פופ די משעממת, ניקי חזרה לשורשי הראפ שלה עם ההצהרה הקורעת מצחוק " Barbie Dreams". השיר, שמתבסס על "Dreams" הקלאסי של ביגיד, הוא הדרך של ניקי לרדת על כל כוכבי תעשיית הראפ בכמה שורות שנונות להפליא ומצחיקות להחריד. היא צחקה על הבכיינות של דרייק, השמלות של יאנג ת'אג, על הטריילר פארק של אמינם ועל זה שדיג'יי קאלד לא מוכן לאכול את האוכל האהוב על ליל ויין והוכיחה שאף אחד לא מוגן.
וו טאנג קלאן נגד נבל העל (2016)
קחו נשימה, כי גם התקציר של הסיפור הזה הולך להישמע מטורף. הוו טאנג קלאן הציעו למכירה פומבית אלבום חד פעמי בעותק יחיד, שנקנה לבסוף על ידי מרטין סקרלי, איש עסקים שהפך למפורסם אחרי שבחר להעלות את מחיר התרופות מצילות החיים שבבעלותו במאות אחוזים למטרות רווח, ונראה על הדרך כאילו הוא נהנה מזה. סקרלי הציפלון, שהפך לבעלים של האלבום, החזיק אותו כבן ערובה ואיים שישמיד את העותק היחיד סתם כדי לעצבן. באופן טבעי זה הוביל לסכסוך עם חברי הוו טאנג, ובאופן ספציפי גוסטפייס קילה. בשיא הסכסוך נבל הקומיקס האנושי סקרלי שכר בריונים לעמוד מאחוריו בזמן שהוא מצלם את הוידאו המאיים הזה, שנראה יותר כפרומו למופע רסלינג. היום, אגב, הוא בכלא מסיבות אחרות, וגורל האלבום טרם ברור.
סנופ דוגי אטנברו (2014 – היום)
סדרת המערכונים הזו מתוכניתו של ג'ימי קימל היא כולה הגאונות שבפשטות: קחו את "עולם מופלא", דוקומנטרי הטבע המצליח בעולם, הסירו את קולו האייקוני של דייוויד אטנבורו ותנו לסנופ דוג לקריין. גם אם ראיתם מיליון פעם את סרטון הלטאה שבורחת מנחשים (ובטח אם עדיין לא), לא תצליחו שלא להיקע מול שפתו הציורית של סנופ.