מקום 41-61 | הפלייליסט המלאמקום 1-20

40. אריק לביא – זה קורה

קצת כמו "My Way" של פרנק סינטרה עבור האמריקאים, זו ההגשה מלאת האישיות של שיר שמסכם חיים שלמים מבלי להשמיט מהם דבר, שהופכת את "זה קורה" לאחת הקלאסיקות הראשונות של הזמר העברי. כשלביא משחק עם המילים ומגלגל אותן על לשונו בקול מלומד אך מלא שעשוע, הוא מזמין דורות שלמים להצטרף אליו אל מסע חייו – לא רק של לביא עצמו, אלא של כל מאזין ומאזין. וזה משהו שכבר לא קורה. 

 

39. שלום גד – בסוף המדבר

הקוליות של שלום גד אינסופית כמעט כמו המדבר עליו הוא שר. גד רותם גם את היותו מספר סיפורים מופלא כדי ליצור אווירה מיוחדת שמצליחה לקחת כל מאזין לסיבוב נוסטלגי בזכרון הפרטי שלו. שיר שמייצר משבים של רוח בשיער וריח של מלח באף, לצד דחף בלתי נשלט להכנס לאוטו ולנסוע לים. או לפחות לטבול את הרגליים באיזו גיגית.

38. ריקי גל – אילו יכולתי (אמא)

על האיכויות של ריקי גל כמבצעת יש קונצנזוס. אבל הטריק ב"אמא" הוא שבלי הביצוע של ריקי גל, לא ברור אם השיר הזה היה בכלל מצליח לשרוד. המילים שכתב אהוד מנור ישירות מאוד, לעיתים ישירות מידי. לא ברור אם זה שיר ילדים יומרני, או שיר מבוגרים מעט פתאטי. אלא שאז מגיעה ריקי גל. הדרך שבה היא צועקת/צורחת/זועקת את המילה "אמא" היא מה שהופך את השיר הזה לאחד הזכורים ביותר. והיא ההוכחה הכי גדולה שריקי גל היא אחת המבצעות הכי גדולות שהמדינה הזאת ראתה.

37. חיים משה – הקולות של פיראוס 

"לוקיישן לוקיישן לוקיישן", על פי כהני נדל"ן, הם שלושת השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשקונים נכס. חיים משה לקח את זה ועשה מזה שיר. ב"הקולות של פיראוס" הוא מדלג מחיפה לפיראוס כאילו זה מרחק תחנה אחת בכרמלית. אם אנחנו בחיפה - מתגעגעים לימים ביוון, אם בפיראוס - הקולות מזכירים את חיפה. חיים משה לא רק חוסך לנו טיסות, אלא גם מעביר בקולו נוסטלגיה שלא ממש נכחנו בה: זריחה ביוון, בקבוק של "מתיאוס" ומי ים תיכון כחולים. זוכרים שהם היו כאלה?

36. היהודים – הימים שלנו

להקת היהודים חוגגת בימים אלה 20 שנה. נשאלת השאלה איך בז'אנר הנכחד "רוק ישראלי" הם עדיין מצליחים למלא הופעות גדולות. התשובה נמצאת בנשק הסודי שלהם, אורית שחף - סולנית עם קול שמסוגל לחדור ישר לוורידים שלך. ב"הימים שלנו" שחף נותנת את נשמתה לבדידות המטונפת, זו שמדמיינים בה חדר מעושן עם דלת שלא נפתחה כבר שבועיים. שחף מוליכה אותנו מהמקום הכי שבור וקטן לזעקות תחנונים לאל. וכשהיא צורחת, היא צורחת.

35. ישי לוי – האחת שלי

זה תענוג אמיתי שקולו של ישי לוי צף שוב לתודעה בשנים האחרונות, ותענוג שהוא חזר בוגר ומהוקצע יותר, בעיקר כי מדובר בקול כל כך יוצא דופן ושונה בנוף הישראלי. עם חיתוך לשוני שכבר לא שומעים, טונים גבוהים וחדים וסגנון הגשה שתמצאו רק אצלו, השירה של ישי לוי היא כזו שמתעלה על כל דבר מסביב לה. כשזה טוב, זה פשוט טוב.

34. המכשפות – עד העונג הבא

ענבל פרלמוטר עומדת על מקומה כסמל רוק מהענקיים שידעה המדינה, עם הגשה מבריקה שנעה בין המאופק למטורלל. המתח שפרלמוטר יוצרת לקראת ההתפרצות בחלקו השני של "עד העונג הבא" משול כמעט לפורפליי, עם שיא מפתיע ומספק במיוחד. מאז מותה הטראגי של פרלמוטר, נעשו כמה ניסיונות להיכנס לנעלייה. בהצלחה עם זה. 

33. נוער שוליים – ציירי לך שפם

כווקאליסט, מיקיאגי כנראה היה הדבר הכי קרוב לפרינס שהיה פה. ב"ציירי לך שפם" הוא לקח את קול הפלצט, הממזריות והתיאטרליות שלו לשיא, במה שהפך בצדק להמנון האקסצנטריות והקאמפיות האולטימטיבי. מיקיאגי זימן את הקוויריות ואת הנזילות המינית של האייטיז לשיר שכמו סיכם את התקופה, רגע לפני שהנורמקור של הניינטיז עלה לשלטון.

32. אושיק לוי – חוזה לך ברח

כמה אפלה וכמה מוזרות בשיר אחד. מישהו יכול לשמוע את השיר הזה בלי לדמיין את אושיק לוי בסצינת ״קטיפה כחולה״ בבר אפל עם זרקור בודד שמופנה אליו? סוריאליזם ישראלי - יש דבר כזה, והוא היה קיים לרגע עוד לפני דיוויד לינץ׳. מילים מסתוריות וסתומות - יש, איזכורים של המקרא מעורבבים באגדות עם - יש ויש, פומפוזי במידה הנכונה, והלילה האפל כל כך. אין לנו מושג מה המשמעות של השיר הזה, אבל ואולי בגלל זה, אי אפשר לעבור האזנה שלו בלי צמרמורת של אימה, אבל נעימה.

31. דנה אינטרנשיונל – דיווה

יש רגעים חד-פעמיים. ולא מעטים מהם התרחשו על במת האירויזיון, המקום שבו הביצוע הוא לפעמים כמעט הכל. הרגע ההוא של דנה אינטרנשיונל עם "דיווה", לא היה רק רגע מכונן מבחינת קהילת הלהט"ב, הוא היה קודם כל רגע מוזיקלי. רגע שבו זמרת מגייסת 180 אחוז מיכולותיה כדי להפוך שיר טוב לאירוע היסטורי. לא נגיד כלום על זה שרוב הזמרים הישראלים הבכירים דווקא זייפו על הבמה הזאת, כי אנחנו חיוביים. נגיד רק שהביצוע של דנה על הבמה באנגליה היה אחד הביצועים הטובים בתולדות האירוויזיון בכלל. ולשמחתנו גם העולם שם לב.

30. יפה ירקוני – הן אפשר

לאורך השנים היו עליות וירידות בהערכה לשירתה של ירקוני. היו שלבים שבהם נטען שקולה אינו "יפה" מספיק. אבל האמת היא שירקוני היתה מבצעת בחסד עליון, מהאנשים שיכולים לשיר ספר טלפונים באופן מרתק. היו הרבה רגעי שיא בקריירה הארוכה שלה, ורבים יטענו בוודאי שהביצוע הגדול שלה הוא "באב אל וואד", אבל אנחנו בחרנו ב"הן אפשר", שהוא שיר המערבב תקווה ואבל. השיר הראשון שמזכך את החוויה הישראלית של שכול ותקווה לעתיד טוב יותר, והביצוע של ירקוני, שהיתה יותר "סלונית" ולכן עם הרבה פחות פאתוס מאנשי הלהקות הצבאיות, הוא מושלם.

29. נושאי המגבעת – אני טקסט פוליטי?

אומרים נעורים יש בעולם - היכן נעורי? הם כאן. הגענו לחלק הזה ברשימה שבו כולם שואלים את עצמם: ״מה לעזאזל השיר הזה עושה ברשימה הזאת?״. זאת טעות כמו שנושאי המגבעת היו טעות על ציר הזמן המוזיקלי של ישראל. בישראל לא אמורים להיות נעורים. ישראל היא מדינה ללא נעורים, נושאי המגבעת היא אנומליה מקרית שקרתה בתחילת שנות התשעים ומאז לא שבה (אולי אינפקציה גם). הניסיון המוזר הזה של לזקק נעורים במדינה ללא נעורים הוא עדיין הדבר הכי מרענן שיצא כאן, כמעט חצי יובל אחרי. מאיפה התעוזה לכתוב טקסט (פוליטי) טעון משמעות וביקורת, בלי פילטרים, בלי מבנה, בצעקות לתוך מגהפון? לאוהד פישוף הפתרונים.

28. ג'ו עמר – ברצלונה

רבים וטובים ביצעו אותו אחריו, אבל "ברצלונה" הפך לענק, לבלתי נשכח ולסוג של סטנדרט בזמר הים תיכוני - בעיקר בזכות הביצוע של עמר. במונחים אולד סקולים, מדובר בשיר הרמות עילאי שלא מוותר על הקלאס לטובת הכיף והצליל המתגלגל. לא פלא ששרת התרבות מירי רגב נאחזת בעמר בקרב מול האשכנזים של צ'כוב. 

 

27. מתי כספי – לא ידעתי שתלכי ממני

בוא תתלוש את הלב שלך ישר מהגוף ותגיש לנו אותו מדמם על מגש כסף קר. זה בערך מה שמתי כספי עושה בשיר הזה. כמה פגיעות יש בשיר הזה? המון, לפעמים יותר מדי. דחויי כל העולם - התאחדו, ואז תבכו ביחד את הנשמה. כן, אנחנו שונאים את עצמנו, כן זה הכל אשמתנו, אנחנו מבינים את זה עכשיו, רק תחזרי כדי שנוכל לחזור להיות אותם הבחורים הכאילו רגישים אך סופר אגוצנטריים שיעשו לך את המוות. ב"לא ידעתי שתלכי ממני" כספי עלה על השילוב המאוד מסוכן של דושבאג גדול מאוד במעטה של היפסטר עדין, שנשים בכל העולם ממשיכות ליפול בו. אבל איך אפשר שלא ליפול אחרי ביצוע כזה?

 

26. קורין אלאל – אין לי ארץ אחרת

כשקוראים את ערבוביית הדעות בטוקבקים של היוטיוב של ״אין לי ארץ אחרת״ מבינים דבר אחד - מדובר בקונצנזוס. במדינה שנשארו בה כל כך מעט דברים קדושים, זה די מדהים שהשיר שנכתב בכלל כשיר מחאה, אומץ על ידי מתנגדי מלחמת לבנון, ומבוצע על ידי זמרת גאה ושמאלנית, הפך בסופו של דבר ל״שיר לכל דעה״. כשתקרה מלחמת האזרחים העתידנית היא תופסק רק כשמישהו יחזיק מכשיר רדיו ענק וינגן את השיר הזה. כשאלאל שרה בביצוע א-קפלי כמעט בקול דק שמאיים להישבר כל רגע, אנחנו לא יכולים שלא לתהות - האם ככה נשמעים המלאכים כשהם בוכים עלינו?

25. אלג'יר – מנועים קדימה

"מה אתה מחביא בתוך הגרון? אני מחביא המון המון רעל", אביב גדג' עונה לעצמו, מבלי לעמוד על כוחו של הקול שבוקע מהגרון הזה. כאילו לא די היה בצליל ובסגנון החד-פעמיים שחברי אלג'יר עיצבו יחד בנערותם, כאילו לא די היה במילים הבוערות שצפו בעבודתם – הזעקות משולחות הרסן של גדג' לצלילי הגיטרה המנסרת של גבריאל בלחסן והתופים הרועמים הופכות את "מנועים קדימה" להזייה מדברית פרועה, רדופה, משכרת ונצחית.

24. מרגלית צנעני – חומות חימר

אתם רוצים הופעה תרבותית או הופעה מלעונית? אז הפעם נלך על התרבותית. שיר הכאב שכתבה צנעני, עוד מבצעת ענקית, הוא כנראה הרגע הטוב ביותר שלה כמבצעת, גם אם "עוד יהיה לי" הוא לא רגע שאפשר לזלזל בו. בניגוד לרוב שיריה של צנעני, "חומות חימר" שכתבה עם רחל שפירא נוגע בעצב חשוף, ומאפשר לה להתחבר רגשית לכאב, יותר מאשר בכל שיר אחר שלה.

23. אריק איינשטיין ושלום חנוך – למה לי לקחת ללב

מניפסט העצמה וקבלה עצמית שניצל מגורל של קיטש ניו-אייג'י תודות ללחן והפקה יוצאי דופן, אך בעיקר בזכות ההגשה של ה-פאוור קאפל של המוזיקה הישראלית, איינשטיין וחנוך. ב"למה לי לקחת ללב" איינשטיין נכנס בטבעיות לתפקיד האב המכיל והסולח, בעוד חנוך מגלם את הבן השובב והאופטימי. התוצאה היא שיר מנחם כמעט כמו שהוא עצוב, מתוק כמעט כמו שהוא כואב.

22. אתניקס וזהבה בן – קטורנה מסאלה 

"קטורנה מסאלה" הוא שיר על-זמני. קשה מאוד לעשות פופ שלא ישמע מיושן אחרי כמה שנים. אבל קצב התופים, הקלידים האלקטרונים והבסים החזקים יוצרים לחן של שיר פופ עוצמתי שאין עליו תאריך תפוגה. עליהם מנצחים יחדיו זאב נחמה וזהבה בן, כמעין דואט של שירה ומעוולים. נחמה הוא לא מבצע גדול - אבל זהבה נמצאת פה בשיאה וסוחבת אותו איתה קדימה. בפזמון הם שולחים אש, והתחושה היא של פיצוץ ארבעת היסודות.

21. חוה אלברשטיין – אדבר איתך

קשה לחשוב על הרבה מבצעים טובים יותר מחוה אלברשטיין. הדרך שבה היא מגלגלת את המילים בעברית על לשונה, והאופן שבו היא מספרת סיפור הם כמעט פלא טבע. "אדבר איתך" הוא לא רק אחד השירים הכי יפים שלה, אלא גם אחד המוצלחים ביותר בעברית, בזכות האופן הכאילו מופנם שבו מושר שיר האהבה הגרנדיוזי הזה. אם הרכב המדרגים של הרשימה היה מעט שונה, ומעט יותר מבוגר, אלברשטיין היתה נמצאת הרבה יותר גבוה. 

 מקום 41-61 | הפלייליסט המלא | מקום 1-20

צילומי קולאז': משה פרץ - רועי ברקוביץ', יוסי בנאי - ליהיא לפיד, שרית חדד - קוקו, יפה ירקוני - לשכת העיתונות הממשלתית, ויקיפדיה, חווה אלברשטיין - תומר ניוברג פלאש 90, עידן רייכל - עומר מסינגר, ריטה - גיא כושי ויריב פיין, שלמה ארצי - משה שי פלאש 90, עומר אדם - קובי קלמנוביץ', חיים משה - שרון רביבו, אביב גפן - יח"צ, אתי אנקרי - תומר יעקובסון, החברים של נטשה - לואיז גרין, דודו טסה - ינאי יחיאל, זהבה בן - שרון רביבו, שלום חנוך - רועי ברקוביץ', אלג'יר- רונן לננה, אבנר גדסי - אילן פורת, דנה אינטרנשיונל - ראובן שניידר, עברי לידר - אמיר מאירי