"אני חיה בתוך עמי ויודעת מה קורה בשוק המוזיקה. לא הפקתי אלבום חדש באמונה שאמכור אותן כמויות כמו לפני עשרים שנה, למרות שאשמח אם זה יקרה. עשיתי את זה כי זו העבודה שלי, מה שאני הכי אוהבת לעשות, ואני מודה שאני מתגעגעת. אני מופיעה כל השנים, כל הזמן, בלי הפסקה, אבל אני רוצה לפתוח שוב קופות. לגלות איך קהל מגיב לשירים החדשים. לעמוד על במה מול אנשים שהגיעו במיוחד כדי לשמוע אותי", אומרת סי היימן המשיקה היום סינגל בכורה בשם "אני מחכה לגשם", מתוך אלבומה החדש "שנה מעכשיו" המיועד לצאת בחורף ויכלול 12 שירים חדשים ורצועת בונוס: רה מיקס הדאנס ללהיטה הוותיק "גיבור גדול".

סי היימן, מזמרות הרוק המובילות בארץ בסוף שנות ה 80', לא הוציאה אלבום חדש מזה שבע שנים. על פניו, היא בגדר מטאור שחלף. בפועל, היא מנהלת מזה כמה שנים את עצמה ומופיעה בתדירות של בין עשר לעשרים הופעות מדי חודש על כל במה אפשרית, כולל טקסי בר מצווה וחתונות. כבר באלבומה הקודם, "תחלמי בגדול", גhלתה את נפלאות ההפקה העצמאית ואולם אז נכנס לתמונה המפיק אבי גואטה (מנהלה האישי של שרית חדד) ורכש את המאסטר המוכן להפצה. "אבי החזיר לנו את כל ההשקעה עוד לפני שהאלבום יצא, ובסוף מכרתי 18 אלף עותקים כך שהוא עשה עסק טוב", משחזרת היימן, "יוצא ש'שנה מעכשיו' הוא באמת האלבום הראשון שהשקעתי בו מכספי הפרטי והפקתי בעשר אצבעות לגמרי לבדי".

"זו מלאכה קשה, ואחת הסיבות בגללן נדרשו לי וליוסי פרץ, המפיק המוזיקלי והיוצר הבולט באלבום, שנתיים וחצי לסיים להקליט. היכולת שלי להשקיע בהקלטות הייתה תלויה בתדירות ההופעות החיות, כי זו בעצם הפרנסה שלי. בתקופות בהן הופעתי יותר הקלטנו יותר. הייתי תלויה גם בנגנים שיתפנו לעבוד איתי, כי יש לי כיום הרכב הופעות אבל לא להקה קבועה. למדתי דבר או שניים על הפקה בחיי, אני הרי מתפעלת משרד עצמאי כבר שנים, אבל גיליתי שלהפיק לעצמך אלבום זו משימה תובענית בהרבה מלשווק מופעים. כלכלית ונפשית. לראשונה בקריירה שלי, הפקדתי את רוב הפן היצירתי בידיו של יוסי פרץ. הוא מוזיקאי ענק, עובד איתי שנים, וידעתי שהוא לא יאכזב אותי".

עבור סי היימן, "שנה מעכשיו" הפך גם לזירת מפגשים נוסטלגית. משה לוי, שהפיק מוזיקלית את אלבומה הראשון "סי היימן ולהקה מקומית", חזר לשתף איתה פעולה כיועץ מוזיקלי בעוד אביה, המלחין המיתולוגי נחום (נחצ'ה) היימן, תרם שני לחנים לאלבום. אחד מהם למילים פרי עטה, מה שהופך את התוצר המוגמר לשיר הראשון שהשניים כתבו במשותף. "זה היה חייב לקרות בשלב מסוים", היא אומרת, "אני ואבא כבר הופענו יחד בהרבה הזדמנויות, ואין ספק שהביצוע ל'צמח בר' שלו היה פריצת דרך משמעותית בקריירה שלי, אבל הייתי חייבת לקבל ממנו משהו שיהיה מזוהה רק איתי, לא כניסה מוצלחת יותר או פחות לנעליים הענקיות של חווה אלברשטיין. זו הייתה התרגשות מטורפת לעבוד איתו".

-למה הזעקת לדגל את משה לוי?
"כי הרגשתי שהגיע הזמן. נשארנו חברים טובים כל השנים, וידעתי שביום מן הימים יבשילו התנאים לעבוד שוב ביחד. הייתי צריכה אוזן חיצונית מיומנת שתקשיב למה שאני ויוסי עושים ותיתן ביקורת בונה, אז התקשרתי למשה ואמרתי לו: 'אני צריכה אותך'. הוא הסכים מיד, למרות שהוא איש עסוק מאד. ברגע שנכנס לאולפן זה היה כאילו לא עברו עשרים שנה".

-את מתגעגעת לשנים הראשונות בקריירה שלך, כשנהנית מניהול אישי צמוד והיית צריכה רק להגיע להופעות ולשיר?
"לא עובר שבוע בו אני לא חושבת על התמימות של תחילת הדרך. 'טדי הפקות' היו משרד אינטימי שהתעסק בעיקר במוזיקה, ולטמירה ירדני היו שלוש הבנות שהיו בבת עינה. אני, קורין אלאל ויהודית רביץ. יום עבודה שלי מתחיל כל בוקר בשמונה, כשאני מגיעה למשרד, וברור שאני רוצה לפעמים להישאר במיטה עד עשר כמו פעם. אבל מטבעי אני לא אדם המביט אחורה. זה היה נכון לתקופתו, והעובדה שאני מנהלת את עצמי ונושאת בעול האחריות קשורה לא רק לקריירה אלא גם לאדם שאני כיום. זה המקום המתאים לי ביותר. בניגוד למי שהייתי לפני שבע שנים, אז באמת חוויתי שפל אישי ומקצועי קשה, אני כל כך מאושרת עכשיו שאין לי הזכות להתלונן על כלום".

אין תמונה
בין עשר לעשרים הופעות מדי חודש על כל במה אפשרית, כולל טקסי בר מצווה וחתונות. היימן

-בנך הבכור, תומר, כבר בן 18. הזמן טס.
"לא להאמין. תומר הרי נולד כשהייתי בשיא הקריירה עם 'להקה מקומית' ואני ואביו רן עפרון, שהיה גם הקלידן בלהקה, כתבנו בשבילו את השיר 'בכל מצב' איתו הופעתי בפסטיגל ב 91'. לפני כמה חודשים ספרו לי ששיר שלי הגיע ל 70 אלף הורדות ביו טיוב, אז בדקתי על מה המהומה והתברר שזה קליפ בו אני שרה את 'בכל מצב' עם הילדה שהופיעה איתי בפסטיגל. זו הייתה שירי מימון. עכשיו אני ורני חושבים להקליט גרסה חדשה לשיר, לכבוד יום ההולדת ה 18 של תומר, כי הוא עומד להתגייס והמילים הופכות פתאום עדכניות מאי פעם. בכל מצב אנחנו איתך".

-תזמיני את שירי מימון להצטרף אליך שוב?
"חשבתי על זה, אבל לא נעים לי לבקש ממנה".