יורם טהרלב (צילום: אילן בשור)
פרס ישראל עוד השנה. יורם טהרלב | צילום: אילן בשור

השנה החדשה כבר כאן, וזה בדיוק הזמן כדי לסמן עשר מטרות שהמוזיקה הישראלית, על שלל הגורמים בה, צריכה לשאוף אליהן במהלך 2014. משרת התרבות ומוסדות הרגולציה, דרך מפעל הפיס, העיריות, המפיקים הבכירים, מועדוני ההופעות, התקשורת, האמנים, אנשי התעשייה והקהל.

 

1. להעניק את פרס ישראל לזמר עברי ליורם טהרלב
מי: שרת התרבות וועדת הפרס. למה: כי הכי מגיע לו. האם זה יקרה: הלוואי
הקמפיין למען פרס ישראל ליורם טהרלב החל בשנת 2008, כאשר יצא אוסף משולש משיריו של אחד הכותבים הגדולים בתולדות הזמר העברי. מאז חלפו חמש שנים, וטהרלב לא נהיה צעיר יותר. הוא כבר בן 75. לעומת זאת, מאות השירים שכתב, שעשרות מהם הם קלאסיקות נצחיות של התרבות שלנו, עדיין רלוונטיים ובועטים. אין תרבות ישראלית בלי "הבלדה על יואל מוישה סלומון" של אריק איינשטיין, "בפרדס ליד השוקת" של יהורם גאון, "על כפיו יביא" של רבקה זהר, "אינך יכולה" של "החלונות הגבוהים", ו"יעלה ויבוא" של גידי גוב. אין תרבות ישראלית בלי "גבעת התחמושת" של פיקוד מרכז, "אין כבר דרך חזרה" של הנח"ל, "תמיד עולה המנגינה" של חיל האוויר, "חשמל זורם בכפות ידיך" של רותי נבון, "אתה לי ארץ" של ירדנה ארזי ואפילו "ברבאבא" של ציפי שביט. אין תרבות ישראלית בלי יורם טהרלב. כל בני דורו כבר קיבלו פרס ישראל או הלכו לעולמם (פרט לדן אלמגור, שגם לו מגיע). תנו לטהרלב את הפרס החשוב הזה. עשו צדק היסטורי.

 

אביתר הזוכה הגדול של העונה (תמונת AVI: mako)
מי צריך את "דה ווייס"? | תמונת AVI: mako

2. לדלל את כמות הריאליטי המוזיקלי בטלוויזיה
מי: הזכייניות. למה: כי אין מספיק זמרים. האם זה יקרה: כנראה שלא.
הכתבה הזו נכתבת באתר mako שהוא אתר הבית של "הכוכב הבא" (לפניה "כוכב נולד") ו"אייל גולן קורא לך". ועדיין, אין מקום לשלוש תוכניות גילוי כשרונות מוזיקליות על המסך בפריים טיים באותו ערוץ באותה שנה. כי אין מספיק כשרונות צעירים כדי למלא את כולן. בעוד ש"הכוכב הבא" היא פורמט מקורי, הרי ש"אקס פקטור" ו"דה ווייס" הן פורמטים קנויים. אחת מהן צריכה לרדת, ואם להיות יותר ספציפיים - מה יש ב"דה ווייס" חוץ מהכיסאות המסתובבים? אני אוהב את המוזיקה של שלומי שבת, אביב גפן, שרית חדד ויובל בנאי ושלומי ברכה, אבל עונה שלישית תהיה מה זה מיותרת.

 

ג'ניפר לופז, טקס AMA (צילום: Gettyimages IL, getty images)
איך פספסנו | צילום: Gettyimages IL, getty images

3. להקים היכל הופעות שמכיל 20 אלף מקומות
מי: המדינה, מפעל הפיס והמפיקים הגדולים. למה: כי אנחנו מפספסים כוכבים מחו"ל. יקרה: אולי
בשנים האחרונות החמצנו כאן הופעות של כוכבים בסדר הגודל של ג'ניפר לופז ושאקירה, רק בגלל שאין בישראל היכל הופעות שמתאים ל-15 עד 20 אלף איש. מדובר בהופעות של כוכבים שלא יכולים למלא את פארק הירקון מצד אחד, אבל היכל נוקיה עם ה-7000 וביתן 1 עם ה-6000 איש שהם מכילים לאורכם, קטנים עבורם, מין הצד השני. הם נופלים בין הכיסאות (תרתי משמע), או כי הם דורשים מראש אולם של 14 אלף ומעלה, או כי המפיקים בכלל לא מצליחים לסגור אותם להופעה בארץ, כי קשה למלא איתם את הפארק, ואי אפשר לצאת ברווח בנוקיה. מקרה גאנז נ' רוזס הוא דוגמה קלאסית להופעה מהסוג הזה, שהיתה מפוצצת היכל של 20 אלף. תשאלו את אלישיה קיז ושוקי וייס, שהיו יכולים למכור כפול כרטיסים, לו רק ההופעה היתה מתקיימת במקום סגור שמכיל 14-15 אלף מקומות. אין שום סיבה שתל אביב לא תיישר קו עם ערים כמו לונדון, ברלין וציריך. גם אם אי אפשר למלא אולם של 20 אלף מקומות בהופעות מחו"ל ומהארץ מדי שבוע – האנגר 11 וביתן 1, שמארחים תערוכות שונות ומשונות, מוכיחים שאפשר למצוא שימושים לאולם כזה ברוב ימות השנה.

 

אברהם טל, פסטיבל הפסנתר  (צילום: ענבל צח)
תורידו מחירים. אברהם טל | צילום: ענבל צח

4. להוזיל את מחירי הכרטיסים להופעות
מי: משרדי הבוקינג ובעלי המועדונים ומפעילי האולמות. למה: כי יקר מדי לקהל. יקרה: תלוי בצרכנים
ההופעות הפכו להיות המרכיב העיקרי ברווחים הכספיים של האמנים, ועדיין זה לא מצדיק מחירי כרטיסים בגובה 130-160 ₪ לכרטיס להופעה של אמן שהוא לא מהטופ 5. מילא שלמה ארצי, מילא אייל גולן, מילא עידן רייכל, למה צריך לשלם יותר מ-70-100 ש"ח להופעה של כל האחרים? אתם מוחקים את האפשרות שקהל צעיר, בני נוער, חיילים וסטודנטים, יוכלו לממן יציאה להופעה, שכוללת גם דלק ושתייה. לא מספיק שמפוצצים פה 30 שקל על שליש ליטר בירה, עכשיו גם צריך לשבור תוכנית חיסכון בשביל לראות את האמן שאתה הכי אוהב. ואל תספרו לי שקיסריה והיכל התרבות גובים שכר-אולם בשמיים ולפי זה כל השוק מתיישר. אם הקהל יצביע ברגליים, האמנים והמשרדים ילחצו גם עליהם ובסוף המחירים ירדו. המפתח, אגב, נמצא בידיים של קבוצת "זאפה", שהם הכוח המוביל את שוק ההופעות בישראל, עם מועדונים בתל אביב, הרצליה וירושלים וכמובן אמפי שוני, עם דריסת רגל חזקה בתחום מכירות הכרטיסים להופעות בכלל ועם התמחות בהשגת חסויות מסחריות להפקות גדולות. השינוי צריך להתחיל אצל משפחת פיינגולד.

 

5. להקים ועדה ציבורית שתפקח על תחנות הרדיו הממלכתיות
מי: הממשלה. למה: כי יש בלגן, יקרה: רוב הסיכויים שלא
מישהו יודע להגיד לי כיום מי הוא המנהל של רשת ג'? מישהו יודע להגיד מי מפקח על שיטת הפלייליסט של גלגלצ? לרשת ג' אין מנהל כבר יותר משנה. גל"צ וגלגלצ - שתי תחנות הרדיו הכי חשובות בישראל, נמצאות בין הפיקוח של מליאת רשות השידור לבין משרד הביטחון. האם באמת מליאת רשות השידור ממלאת את תפקידה הרגולטורי? האם היא לא אוסף של מינויים פוליטיים? האם לא הגיע הזמן לנער אותה, או להקים ועדה ציבורית אחרת, בלתי תלויה, שתפקח על התחנות הממלכתיות?.

 

6. למגר את השחיתות מהרדיו
מי: המשטרה. למה: כי זה מגעיל ולא חוקי. יקרה: לא. למשטרה יש דברים יותר דחופים
זוכרים את הסצנה בסרט "בלתי משוחדים", כששון קונרי אומר לקווין קוסטנר: "כולם יודעים איפה המשקאות החריפים הבלתי חוקיים, רק שאף אחד לא רוצה להתעסק עם המאפיה". לא מדובר חלילה וחס בכל התחנות, או בכל העורכים והשדרנים, אבל כמות הקומבינות, המסחרות ושיטות המעקף הכביכול חוקי לרכישת זמן שידור לשירים מסוימים של זמרים כאלה ואחרים, היא מגוונת. תשאלו זמרים שמופיעים בחינם בכל מיני אירועים שבהם מעורבים אנשי רדיו, רק בשביל שאחר כך ישמיעו אותם.

 

נחום היימן, ראש הממשלה נתניהו, שרת התרבות לבנת (צילום: משה מילנר, לע"מ)
"הוא לא עבד יום אחד". נחום היימן עם ראש הממשלה ושרת התרבות | צילום: משה מילנר, לע"מ

7. להקים "היכל תהילה" למוזיקה הישראלית והזמר העברי
מי: המדינה. למה: כי הגיע הזמן. יקרה: אולי עוד כמה שנים
למשרד התרבות יש שרה מצוינת עם כוונות טובות, שלאחרונה פרסמה הודעה על "הקמת מאגר של שירי הזמר העברי... כולל דיגיטציה ברמה לאומית ממלכתית והקמת ארכיון לאומי". השרה וצוותה שכחו לציין שמי שהציל מאות יצירות נשכחות בעשור האחרון והעביר אותן דיגיטציה הוא נחום היימן. הם הבטיחו לשלם לו אם ימשיך במלאכתו, אבל נחצ'ה הקשיש כבר עייף ("מה אתה רוצה, הוא לא עבד יום אחד!", אמרה לי בטלפון נציגה של השרה), וכסף עבור מה שהשקיע משך עשור איש לא ישלם לו. אז השרה יכולה להמשיך לפרסם שהיא מקימה מדור מוזיקה ישראלי בראשות קובי אושרת (זה פורסם כבר לפני שנתיים, ומה קרה מאז?), אבל מה שהמוזיקה הישראלית באמת צריכה הוא "היכל תהילה", "Hall Of Fame", שיכלול את אותו ארכיון לאומי, אבל גם מוזיאון חווייתי לתולדות המוזיקה. אם לועד האולימפי יש (ואנחנו לא כאלה חזקים בפורט אולימפי, כידוע), אז על אחת כמה וכמה למוזיקה - תחום שבו אנחנו דווקא מצטיינים.

 

מתן גלילוב פרומו (צילום: שחר גל)
יגמור כ"זמר צבאי"? מתן גלילוב | צילום: שחר גל

8. להסדיר את מעמדם של "זמרים מצטיינים" בצה"ל
מי: צה"ל. למה: כי יש בלגן. יקרה: למה לא
ההבדל בין מתן גלילוב שיושב כבר חודשיים בכלא צבאי לבין עומר אדם שעושה שירות של "זמר מצטיין" (גם אם קוראים לזה "ספורטאי מצטיין", מה זה חשוב השם), הוא שאדם (ולירן דנינו, נאור אורמיה, ובן-אל תבורי ועוד רבים), פועל בפרופיל הגבוה של התעשייה וגלילוב צמח מ"השטח", מהרשת ומועדוני לילה לנוער, ואפילו לא חלם שיתנו לו לשיר בצבא, אז הוא ערק ממנו למשך שנה וארבעה חודשים. הגיע הזמן שצה"ל יסדר את העניין הזה, ויתחיל לגייס חיילים לפי הכישורים שלהם (כמו שכבר נאמר בסרט "הלהקה"). צריך להיות מקצוע צבאי שנקרא "זמר צבאי", שיכול לפעול לצד הלהקות הצבאיות או אפילו בנפרד מהן. כמו שקרה עם רוני דלומי. נדמה לי שלמתן גלילוב יש בקרב החיילים לא פחות מעריצים מאשר לה.

 

אינדי נגב 08 שלט (צילום: גילי גרשוני)
מגיע להם. אינדי נגב | צילום: גילי גרשוני

9. להכיר ב"אינדי נגב" כפסטיבל בעל חשיבות ציבורית ולסייע לו כלכלית
מי: מפעל הפיס ומשרד התרבות. למה: כי זה הפסטיבל הכי מגניב בארץ. יקרה: לא.
פסטיבל "אינדי נגב" הוא פסטיבל מוזיקה הכי מגניב והכי חשוב בישראל. בניגוד לפסטיבלים אחרים, שהם תולדה של יוזמות מקומיות - בעיקר עיריות ומועצות מקומיות ואיזוריות - "אינדינגב" נולד מהשטח, מקהילת המוזיקה האלטרנטיבית (ונעזר בשלוש שנותיו הראשונות בכספי קרן חיצונית באחוזים קטנים מתקציבו). הפסטיבל הוא הצלחה מסחררת, אבל מה שעשו השוטרים למארגנים שלו השנה - כשלא אישרו את הכנסת כל קוני הכרטיסים - הוא בגדר שערוריה, שרק גורם חזק וקצת פחות "נחמד" היה יכול אולי למנוע. המארגנים של האירוע כל כך מסורים, עד שטיפלו אישית בכל אחד ואחת ממאוכזבי הפסטיבל והחזירו להם את הכסף. "אינדי נגב" חייב להמשיך ולהתקיים, וראוי להעניק לו תמיכה ציבורית. גם נוכחות הפקתית של גורם שמנוסה בעבודה מול המשטרה, והוא קצת פחות "נחמד", לא היה מזיק לו.

 

אייל גולן בהיכל התרבות (צילום: שרון רביבו)
תבקשו סליחה | צילום: שרון רביבו

10. לבקש סליחה מאייל גולן
מי צריך: כולם. למה: כי נעשה לו עוול. האם זה יקרה: כן, אבל לא רשמית.
ההר הוליד עכבר. אני לא איש משטרה ולא פרקליט, אבל מה שנעשה לאייל גולן הן על ידי המשטרה והן על ידי התקשורת הוא עוול חסר תקדים כמעט לאדם מפורסם בישראל. תלו אותו כאן בכיכר העיר עוד לפני שחקרו עד הסוף. רצו מהר מדי עם המצ'טות ושחטו אותו, והדם שלו, שהשפריץ כאן בקילוחים גדולים על עמודי העיתונים, טרם התייבש. כי בסוף בסוף מסתבר שלא כצעקתה, שמדובר (לכאורה) בעדויות שקר, כנראה בהמצאות, ככל הנראה בעלילת דם. אני לא מגן כאן על סגנון הבילויים ואורח החיים של אייל גולן. קטונתי מלהיות בוחן כליות ולב או לדעת בוודאות מה הוא עשה ומה הוא ידע שעושים אחרים. אבל בדבר אחד אני משוכנע: אייל גולן הוא נכון להיום חף מפשע על פי החוק, עד שלא יוכח אחרת. וגם אם יש כאלה שחושבים שיש כאן בעיה מבחינה מוסרית, עדיין רב המרחק עד האשמות בפלילים והפיכתו לעבריין.