אוהד ריין, old man river (צילום: old man river)
"כל ישראלי שפוגש אותי שואל אחרי דקה אם השתגעתי ולמה אני לא באוסטרליה". אוהד ריין, old man river | צילום: old man river

אוהד ריין יהיה בקרוב בן 35, אבל סיפור החיים והקריירה שלו יכול למלא ביוגרפיות של שלושה-ארבעה אמנים. מדובר במוזיקאי פולק-רוק-פסיכדלי ישראלי, ואיש העולם הגדול, שנולד באוסטרליה ופיתח קריירה מצליחה תחת שם הבמה "Old Man River". באוסטרליה גם הכיר את חברו הטוב מייקל דייויד רוזנברג, שהוא קורא לו "מייק" ושאר העולם מכנה אותו "פסנג'ר". לפני שלוש שנים השניים יצאו לסיבובי הופעות משותפים ו"מייק" היה מחמם את אוהד. ב-10 ביוני המצב יהיה הפוך, כש"פסנג'ר", שאחראי ללהיט העולמי "Let Her Go", יגיע לראשונה לישראל ויופיע במועדון "בארבי" בתל אביב, עם "אולד מן ריבר" כמופע החימום.

"נולדתי באוסטרליה למשפחה ישראלית", מספר אוהד ריין. "אבא שלי עבד שם בחברת סוכר, הוא היה 'שוגר-דדי', שטייל הרבה בין שדות הסוכר. גרנו בפרבר של סידני, אחר כך גרנו כמה שנים בהולנד. בגיל 4-5 הגעתי לישראל, גדלתי בכפר סבא, בצבא הייתי בחיל הים, מדריך של אלחוטני חוף, סוג של הזיה. אני זוכר שעשיתי אבט"ש בגדה המערבית וחטפתי שם פרנויות. אחרי הצבא טסתי לניו יורק, לחלום רומנטי עם גיטרה וכמה מאות דולרים בכיס".

-מתי התחלת לנגן?
"עשיתי מוזיקה תמיד. הייתי עם עידן רייכל במגמת מוזיקה בתיכון בכפר סבא. בצבא היו לי הרכבים. בניו יורק התחלתי למסד את הזהות שלי כזמר וגם ככותב. הייתי עושה הרבה 'באסקינג', שזה לנגן ברחוב ובסאבוויי. זו אחלה דרך, הדרך הכי מומלצת לבנות ביטחון וולשיר באנגלית. גרתי על ספות, הייתי קאוץ' סרפר מקצועי, אכלתי פחות, אבל זו היתה חוויה מטורפת. היו מקרים שהייתי חי על חמישה דולר ביום ומבסוט, כי הייתי צעיר ומטומטם וזה היה כיף".

-ראש טוב.
"מניו יורק טיילתי יותר משנה בהודו. צילמתי את הקליפ 'סאנשיין' והקלטתי את האלבום השני שלי. אחרי הודו חזרתי לאוסטרליה, כי נגמר לי הכסף. האחים שלי גרו באאוסטרליה אז נסעתי לבקר. תכננתי להישאר באוסטרליה חודש-חודשיים ונשארתי לעשר שנים, נתקעתי חזק. אוסטרליה אפשרה לי לשחרר את כל המטען שצברתי כל השנים, אחרי שהייתי במקומות כמו ישראל, ניו יורק והודו. באוסטרליה לא קורה כלום, אז יכולתי לשחרר. הייתי שם סיפור סינדרלה, באתי עם שרוואל וראסטות והתגלגלתי לנגן עם להקת רוק פסיכדלית בשם 'גלדיסון'. הייתי מכוון הגיטרות שלהם בהתחלה ולאט לאט ראו שאני מנגן. הצטרפתי פה ושם ונהייתי גיטריסט שלהם, עד שהתחלתי לכתוב עם הזמר. בסוף הוצאתי אלבום עם הסולן של 'גלדיסון' ואח שלו, ועם לוק סטיל, הסולן של 'אמפייר אוף דה סאן', שאז היתה לו להקה מדהימה אחרת".

-ביססת קריירה באוסטרליה.
"הרמתי את פרויקט הסולו שלי 'אולד מן ריבר', על שם שיר משנות ה-20 מתוך מחזמר על שחורים שעובדים במיסיסיפי, שזה הכינוי של הנהר".

-מעניין שאחרי כל מה שעברת בחרת דווקא את השיר הזה כשם במה.
"כן, זו הזיית הקיום שלי. הוצאתי עם 'אולד מן ריבר' שני אלבומים, הראשון 'good morning' יצא ב-2007 ב'סוני' העולמית ובאוסטרליה ומאוד הצליח. שיא ההצלחה היתה במדינות כמו יפן, איטליה ודרום קוריאה, ונסעתי להופיע בהן, שנתיים של הופעות בלי הפסקה באוסטרליה ובמקומות אחרים. הוצאתי אלבום שני שנקרא 'trust ', שהוקלט בהודו, אוסטרליה וישראל, ויצא דרך EMI".

אוהד ריין, old man river (צילום: old man river)
"חולה על הודו". אוהד ריין, old man river | צילום: old man river

-ואז מה קרה?
"עברתי שינוי, נהייתי אבא, האלבום השני לא הצליח כמו הראשון, זה הכניס אותי לבלבלה קיומית, גידלתי זקן. ואז הבוקינג חיברו אותי עם פסנג'ר. נפגשתי עם מייק, שהוא אנגלי-יהודי מברייטון. הדבר הראשון שעשינו אחרי הפגישה זה ללכת ולעשות באסקינג יחד בסידני. לא עשיתי את זה הרבה שנים".

-אחרי שני אלבומים באוסטרליה אתה הולך לעשות באסקינג בסידני?
כן מייק שכנע אותי. הוא הדהים אותי, כי הוא היה מעולה בזה, נעמד ברחוב ראשי בסידני ומתחיל לנגן. היה לו קול מחוספס, מאוד מיוחד, הוא היה תופס אנשים והיה נוצר סביבו מעגל של 20-30 איש שהיו מקשיבים. הוא החזיר אותי לזה וזו היתה חוויה מדהימה בשבילי, סגירת מעגל".

-התחברתם.
"לגמרי. סגרנו טור ביחד, ועשינו בכל מקום, יום לפני ההופעה, באסקינג של כמה שעות בכל עיר שהגענו אליה. המון קהל היה מגיע להופעה כי ראו אותנו ברחוב ערב קודם. ההופעות היו מאוד מיוחדות. זה היה ערב של טרובאדורים. כל אחד הגיע עם סט. אז לא הכירו אותו, הוא חימם אותי, ואז היינו מנגנים יחד. אפילו עשינו פרומו לטור, סצנה כמו מתוך הסרט 'כמעט מפורסמים', באוטובוס אחרי שאוספים את הזמר, וכולם בדיכאון ושרים את 'טייני דנסר' ומרגישים טוב, ושחזרנו את הסצנה הזו. אני כקייט הדסון ומייק משחק את הילד".

-קול.
"היינו יחד כמה חודשים ונפרדו דרכינו. כמה חודשים אחרי זה הגענו לארץ, המשפחה. רוב הישראלים שפוגשים אותי שואלים אחרי דקה למה באתי לארץ. אולי אנחנו קצת מזוכיסטים. זה אבסורד, אבל היה לנו טוב מדי, יכול להיות דבר כזה?".

-אולי חיפשתם משמעות מעבר לחיים הנוחים?
"אולי זה זה. הכל היה דבש. חייתי ממוזיקה בלבד, בין הטורים הייתי בוחר גלישה או יוגה, הכל היה מרופד ונחמד, אבל אשתי התגעגעה למשפחה בארץ. גם לי התחשק שינוי. אחרי עשר שנים בסידני חיפשתי את עצמי. באנו לכמה חודשים והתחתנו פה. מאז זה סוג של חופשה שמתארכת, כי אנחנו פה כבר שנה וחצי".

-ואיך?
"אנחנו אחרי שנה של שוק טוטאלי. אז מגיע הקטע של יאללה ננסה פה, ונעשה הכי טוב שאפשר. באוסטרליה הכירו אותי, פה התחלתי מאפס. כולם פה, והמשפחה, ומלא אתגרים, בעטו לנו בתחת, ויש בזה משהו כיפי, מעורר ומאתגר".

-יותר קשה בארץ להביא קהל?
"זה דרכו של מוזיקאי. שמע סיפור - היה לי שיר באלבום ראשון שנקרא 'La', שהיה להיט מס' 2 ברדיו האיטלקי, חמש פעמים ביום באמ.טי.וי. וכל איטליה מזהה אותי ברחוב. העניין היה שהאיטלקים שינו לי את השיר, ללא אישור, הכניסו לי לשם עריכה ברמה של ילדה בת 9, שמשחקת עם המחשב, גזרו את הפזמון, תקעו אותו במקום לא קשור, עשו עריכה חובבנית לשיר. מה זה התעצבנתי. אבל אחרי שבועיים השיר נהיה מס' 2 באיטליה".

-ואז?
"נסעתי להופיע שם. ביום השני שלי באיטליה הופענו מול 20 אלף איש בקולוסיאום בוורונה, טירוף. אחרי שבועיים של טור באיטליה היינו צריכים לחזור לאוסטרליה, נחתנו בעיירה נידחת של חמשת אלפים איש, מגיעים לפאב, ויש חמישה אנשים ואנחנו מתחננים לאוכל, ומבקשים מהם שלא נשלם עליו, אחרי ארוחות של חמש מנות באיטליה. ככה זה מוזיקאי, יום אחד אתה מלך, ויום אחרי זה קבצן. אסור להתקבע על הטוב. לפעמים אני מתגעגע, אבל לא מתבכיין".

-מה מבחינתך ייחשב להצלחה בארץ?
"אני עוד מנסה להבין מה קורה בארץ. אני לא מחפש להצליח בכל מחיר, אני לא בודק מה אוהבים. אבל אם שיר של מייק הגיע למקום ראשון פה, זה מפתיע ומעורר השראה. זה מוכיח שצריך לא לכוון לטעם הקהל, אלא לעשות את מה אתה עושה. כן, זה הפך אותי, שהשיר הזה נהיה להיט ענק".

-האוזן הישראלית אוהבת מיינסטרים, בלדות רוק.
"אני עובד עכשיו עם ילדים בני 18 ששרים את השיר וממציאים מילים. יש משיכה למלודיה, גם אם לא מבינים את כל המילים, וזה מדהים וכיף שהוא התפוצץ ככה".

פסנג'ר (צילום: Leaves jarradseng)
"מייק הוא חבר כמו אח". פסנג'ר | צילום: Leaves jarradseng

-מה התוכניות שלך להמשך?
"להמשיך במאמצי הקליטה פה ולראות לאן מועדות פנינו. אני עובד פה על חומרים חדשים. עוד לא הוצאתי רשמית כלום פה בארץ. אני קצת מצטער על זה, כי תמיד פה זה קצת הסתבך מבחינת הלייבלים מחו"ל, שהיו להם שיקולים שלהם, ולא הייתי בא לפה מספיק. עכשיו אני בתקופה מאתגרת כלכלית, ואני בסוג של חיפוש. יש לי מלא חומרים מגוונים, מרגאיי ועד סרף, ואני מנסה להינעל על הכיוון. אני יוצר ויוצר, ואז נראה מה נסגר איתי. אולי אני אכתוב בלדות רוק בשלושה אקורדים, שכל אחד יכול לזמזם".

-אתה מקנא קצת במייק?
"אני רואה בשנים האחרונות הרבה חברים שלי מתפוצצים - פסנג'ר, גוטייה, שהוא אוסטרלי והוא חבר שלי, ולוק מ'אמפייר אוף דה סאן', שהוא כמו אח. חלקנו את אותו סטטוס, עשינו את אותם דברים, אותן מכירות. למה משהו אחד מתפוצץ? זה כל כך מסתורי. זה קארמה. אם זה אמור לקרות, זה קורה, זה מסע של אנשים. אני מקבל מזה השראה, כי הנה, זה בר השגה. היו לי להיטים, אני מבין שזה אפשרי, אבל לא יודע אם זה מה שאני רוצה. אני אלך לאן שהדרך תיקח אותי, כי מה עוד נותר לעשות?".