ב20 בנובמבר ינחת בארץ הרכב הדרים פופ/טריפ הופ "הוברפוניק" להופעה חד-פעמית. הבלגים החביבים מגיעים אלינו בסופו של סיבוב הופעות אליו יצאו בעקבות אלבום האולפן השישי שלהם "President of the LSD golf club", סיבוב שהפך לציון דרך נוסף עבורם, כי מייד בסיומו פורשת מהלהקה הסולנית הייקה ארנט, שהקנתה ל"הוברפוניק" את הפן הווקאלי שמזוהה עם הלהקה ומלווה אותה כמעט 11 שנים, מאז אלבומם השני והמשובח "Blue wonder power milk" וכמוהן שבלהיטם הגדול ביותר "Mad about you".
"כל הסיטואציה הזו די מעניינת בשבילי. זה אתגר חדש. היו לנו 11 שנים טובות ביחד, אבל אני בטוח שנמצא משהו מעניין אחר במקומה", אומר אלכס קאלייר, הגיטריסט, המתכנת והכותב הראשי של ההרכב. "אולי קול גברי הפעם, תמיד רציתי לעבוד עם קול גברי. אני לא חושב שאנחנו מחפשים משהו ספציפי, אלא בעיקר את המשהו מיוחד בקול, שנותן feel שאנחנו מחפשים ושישתלב וישדרג אותנו. אנחנו מנסים לא להגביל את עצמנו בעניין הזה, אלא להיות מאוד פתוחים".
-אז אם אני שר טוב יש לי ממש סיכוי?
"(צוחק) רק אם אתה מרגיש מוכשר וממש מיוחד מבחינה ווקאלית".
הדיסקוגרפיה של "הוברפוניק" כוללת שישה אלבומי אולפן בכ 12 שנות פעילות, בהם הספיקו חקרו את גבולות הפופ האלקטרוני ושינו את עורם כמה וכמה פעמים, בגבולות הז'אנר כמובן. האלבום הראשון שלהם הוא בעיניי חבר לגיטימי בקאנון המייסד של הטריפ הופ. מאז התפזרו לכיוונים שונים במרחב האמביינטי. באלבומם החדש, הנושק כהגדרתם ל"פסיכדליקה עדינה", מחליפים כלים קונבנציונליים יותר את האלקטרוניקה של תחילת הדרך.
"אני אשמח לעשות שוב אלבום אלקטרוני, כי אני מרגיש במצב רוח די אלקטרוני בתקופה האחרונה", אומר קאלייר. "אולי אעשה את זה אחרי אלבום הסולו שאני מתכנן מתישהו לקראת הקיץ. האמת שהמון צעירים חוזרים ונכנסים ל mood הזה היום. אלה חבר'ה שנולדו ממש בתחילת הניינטיז והחמיצו את הסצנה המקורית של הטריפ הופ, ככה שהם בעצם מגלים את זה עכשיו מחדש והווייב הזה יחזור לדעתי. אני לא הולך להעתיק את מה שעשיתי בעבר ובטח אנסה לבנות כיוונים חדשים על היסודות מהתקופה ההיא. זה גם תלוי בקול החדש שנמצא ללהקה".
- נדמה שמרגישים השפעות של "פורטיסהד" בכמה קטעים אצלכם באלבום החדש.
"אני לא לגמרי מסכים. האמת היא שגם הם וגם אנחנו, ועוד חבר'ה מהסביבה שלנו כמו 'גולדפראב', מושפעים בעיקר מג'ון ברי, שלדעתי הוא יותר חשוב עבור הטריפ הופ מ'פורטיסהד' או מכל אחד אחר. גם באלבומים הראשונים שלנו, שהם יותר טריפ-הופיים, ההשפעות הן יותר מכיוון 'מיי בלאדי ולנטיין', 'קוקטו טווינז' וכאלה. אני חושב שהשוואות כאלו קורות פשוט בגלל שאנשים החלו להיות מושפעים מדברים שונים בערך באותו הזמן, כמו במקרה שלנו ושל 'פורטיסהד'".
- השם של האלבום האחרון מרמז על איזשהו מסר חתרני, אנטי-קפיטליסטי?
"זה סיפור די משעשע. ב 99' תפסתי מונית בסן-פרנסיסקו והנהג היה היפי לגמרי, שיער ארוך, שפם והכל. הוא טען בתוקף שהוא לא מאמריקה, אלא מסן פרנסיסקו וסיפר כל הדרך כמה הסיקסטיז היו מגניבות, ואיך באותה תקופה הוא היה הנשיא של ה'אל.אס.די גולף קלאב'. שאלתי מה זה אומר, אז הוא הסביר לי שהם היו עושים אקסטות, ואז הולכים לשחק גולף. כבר אז זה נשמע לי כמו שם מעולה לאלבום, אבל אז עוד היינו ב'סוני', והם לא הסכימו שנשתמש בשם של חברה מסחרית אחרת ככותרת לאלבום. כשעבדנו על האלבום האחרון והתחלנו לקלוט שהוא קצת פאנקדליקי, נזכרתי בדיוק בביטוי ההוא. כבר לא היינו בחוזה עם 'סוני', ככה שמייד קפצתי על זה".
-איך זה מרגיש באמת להיות מחוסריי לייבל, חופשיים?
"כמובן שיש לזה את היתרונות והחסרונות. היתרונות הם שאנחנו יכולים לעשות, בעצם, מה שאנחנו רוצים. לבחור שם כמו זה לאלבום למשל".
- המון שירים שלכם שולבו בפרסומות, סרטים וסדרות במשך השנים. אתה חושב שפסגת ההישגים שלכם הגיעה כששמו שיר שלכם ב'משמר המפרץ'?
"(צוחק) האמת שלדעתי הרגע הטוב ביותר שלנו מהבחינה הזו היה עם '2wicky' בסצנת המרדף ב'אני יודע מה עשית בקיץ האחרון'. זה די נחמד בהתחשב בעובדה שזה שיר שלקח לנו בערך 5 דקות לעשות".
- "2wicky" נעשה בחמש דקות?!
"זה העניין עם השירים הכי טובים, הם פשוט יוצאים לך בקלות. זה כאילו שהם כבר היו שם כל הזמן ורק חיכו לצאת. דווקא שירים שאתה עובד עליהם ימים שלמים יוצאים קצת פחות טובים. השירים הגדולים פשוט נולדים באופן ספונטני".
- למה לצפות בהופעה שלכם בתל אביב? קצת מכל דבר?
"זו תהיה הופעה מאוד אקלקטית. נתחיל כמובן עם חומר חדש יחסית, אבל נשלב גם חומרים ישנים. מעולם לא הייתי בישראל. הכי קרוב שהגעתי היה כשעשינו פעם הופעה בלבנון. בכלל, לא היינו הרבה ב"מזרח הרחוק". זה קצת מיוחד בעיניי שהפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לתל אביב זה באחת ההופעות האחרונות בסיבוב, ואחת ההופעות האחרונות עם ההרכב הנוכחי".