אייזק בראל, 34, הוא מסוג הרוקרים שמבשילים לאט, אבל כשהם מגיעים לפרקם התוצאה מספקת. בראל הוא זמר, כותב ומלחין, גיטריסט להקת "מד בליס" לשעבר, שמוציא בימים אלה את השיר "דואט תל אביב", שיר רוק מצויין, דרמטי, אבל לא בומבסטי, כתוב, מופק ומושר היטב, וכולל את השורה הזועקת "אז אחך זה שכולם לבד??". את השיר מבצע בראל עם הזמרת טל לוי, שהחליפה ברגע האחרון את האקסית של בראל, איגי וקסמן, שמתחנת בקרוב עם עתי שולברג ("האח הגדול") וכבר נמצאת בהריון ממנו.
לבראל זה לא מפריע, כי הוא עצמו החליט לוותר: "עם איגי זה לא היה כזה רציני, כמה חודשים של אטרף, יוצאים כל יום, מבלים, אני אצלה והיא אצלי, עד שהגיעה השיחה של 'לאן זה הולך' ושם הבנתי שאני לא מחפש משהו רציני. הגיע לה מישהו שיעוף עליה, שימות עליה ולפי מה שהבנתי היא מצאה אותו".
"יום אחרי שנפרדנו איגי ביקשה לצאת נהדואט"
-איך הכרתם?
"היינו נפגשים כמה חבר'ה בקפה ביאליק, הנרי דוד, תומר שרון, בדיוק כולם נפרדו מבני זוג, התחברנו וקראנו לעצמנו 'מועדון הלבבות השבורים' ועל הקטע הזה נכתב הדואט 'דואט תל אביב'. במקור הקלטתי אותו עם איגי, היא התלהבה ממנו, וביקשה להקליט איתי. דברים לא הסתדרו בינינו והיא ביקשה יום למחרת לצאת מהדואט".
-והבאת במקומה את טל לוי.
"היא יוצאת להקה צבאית. הכירו לי אותה. היא מדהימה. התחברנו רק לדואט והיא נהיתה חלק מההרכב שלי, היא שרה איתי קולות ליווי בכל השירים. חוץ ממנה מנגנים איתי רועי אביטל מ'דאב LFO' שמנגן בס, בתופים דודי יששכר, גיטרה גן גנאור וקלידים טל כהן. אני מנגן באקוסטית וחשמלית ובאלבום כל הגיטרות זה אני".
-על מה כתבת את האלבום?
"בגדול הנושא הכי גדול שלו זה אהבה. האלבום נכתב לפני שלוש ממקום של פרידה, של לבד, מן מסע חזרה מהזוגיות אל עצמך כשאתה יותר מרוכז במה שאתה רוצה לעשות ובמחשבות שלך. יש שירים של אופטימות וחיפוש וכעס וכל קשת הרגשות, עד אהבה טהורה. כל שיר באלבום הוא קטע מפסקול חיי, חווית האסיד הראשונה שלי, ההתרגשות של הנשיקה האחרונה, הכעס על אימא ואהבה גדולה לאימא. תמצא שם את אניה שממנה נפרדתי, וקלי האמריקאית שבגדה בי. תמצא אותי".
"עם אניה זו היתה אהבה אמיתית"
-מאיזו אניה נפרדת?
"מאניה בוקשטיין. היינו יחד שנה וחצי.היא היתה נסיכה ואני רוקר, כמו בסיפור של היפה והחיה. הייתי יכול לבהות בה שעות והכי אהבתי כשהשמש הייתה משתקפת לה בעיניים הכחולות. היו רגעים שהייתי מצליח להידחק לחליפה ולאסוף את השיער לאחור רק בשבילה, כמו למשל בטקס האוסקר. זו היתה אהבה אמיתית, גרנו ביחד, אבל אני לא מסוג האנשים שמדברים על חתונות, לא מאמין במוסד".
-אולי בגלל זה נפרדתם?
"אולי היתה אי התאמה. קשה לקבל את העולם שלי ואניה היא ממש ילדה טובה. והיא לא מעשנת ולא שותה. אלה דברים שבהתחלה נראים שטויות ובסוף מגלים שזה כן משמעותי. אני אוהב וויסקי, אני מעשן".
-מעשן הרבה?
"יש תקופות יותר, תקופות פחות".
-מאיפה הכסף?
"חוץ מהמוזיקה אני שותף בסטארט אפ שקשור למדיה באינטרנט, שידורי טלוויזיה ברשת, זה נקרא 'נאוויגאיה', ואני גם עושה הרבה עבודות עיצוב וכמובן מופיע איפה שצריך".
-כרגע אתה בזוגיות?
"כן אבל היא לא מפורסמת".
-אניה בוקשטיין ואיגי וקסמן שתיהן מפורסמות יותר ממך. זה הפריע?
"לא. אני לא רק 'האקס של', אני הרבה מעבר לזה. הייתי קיים 30 שנה לפניהן. אני במוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי. לחנים תמיד היו לי. זה עוד משהו שהוא חלק מהחיים שלי. אניה ואיגי הן רק האקסיות שלי, הן חלק מהמסע שאני עברתי וגם אני הייתי חלק מהמסע שהן עברו בחיים".
הבריחה לאוסטרליה, האהבות באמריקה
עד גיל 18 חי אייזק בראל בישראל (חיפה, ראשון לציון, שערי תקווה). סבו היה נגן חליל. אמו, עליזה בראל, היא מטפלת הוליסטית ואביו מהנדס eci. אחיו הבכור חי בארגנטינה ובדומה לאימו עוסק בתזונה, בריאות נפש וגוף. דמות משמעותית נוספת בחייו היא דודתו של אביו, שחיה עם המשפחה ועזרה בגידולו. הוא זוכר את עצמו מנגן כילד על פסנתר דמיוני שצייר על דף. בגיל 13 הגשים חלום ראשון כשקיבל לבר המצווה גיטרה קלאסית ולמד לנגן. במקביל החל לעבוד ולחסוך לקניית גיטרה החשמלית.
כשהיה בן 16 בישרה לו אימו שהיא לוקה בסרטן השד. היום היא כבר אחרי המחלה. "אמא שלי עברה את זה בשלום", אומר בראל באופטימיות. בתקופה שהייתי טין אייג' אני זוכר אותה הרבה בבתי חולים. היא עברה אז והיו עוד סיבוכים. כשעברנו לארצות הברית היא היתה בריאה. ראיינו אותה בזמנו על ההתמודדות עם המחלה לעיתון".
-איזה מוזיקה שמעת בגיל הזה?
"נירוונה, גראנג', סיאטל, רוק ישראלי. אח שלי עזב לפנימיה צבאית ואבא שלי היה בעבודה. הייתי יוצא עם חברים ל'רוקסן', היינו להקה של חבר'ה צעירים, ובחמש בבוקר היינו רצים ל'חומוס בר' בקרליבך כדי להתחכך עם פורטיס, מאור כהן, ערן צור וברי סחרוף. רצינו לחיות גראנג', רצינו להרגיש סיאטל. שבוע לפני סגירת ה'רוקסן' ביקשתי מאילן הרוש שיתנו לנו להופיע. היתה הופעה גרועה והעיפו אותנו החוצה. אבל לפני זה עשיתי סטייג' דייווינג' על הקהל ואחר כך האשימו אותנו ששברנו מגבר, גיטרה ושני רמקולים, מה שלא מדויק בעליל".
-מתי התחלת עם הסמים?
"אתה לא יכולת לברוח מזה, זה היה שם בכל מקום, גראס וחשיש. והאמת היא שזה היה הדבר היחיד שהצליח להרגיע אותנו. רצינו לברוח מכל מה שהיה מסביב. בגיל 17 התנסיתי לראשונה באסיד. זו הייתה מסיבת טראנס ואני התאהבתי במקצבים ובהרגשה שנוצרה. עד אז הסמים היו אמצעי להתנתק ופתאום מצאתי דווקא משהו שיחבר אותי לתחושות חזקות של קבלה ואהבה".
-אבל ברחת בכל זאת.
"בגיל 18 עזבתי את הבית, קניתי כרטיס טיסה לאוסטרליה, נחתתי בסידני עם 1,000 דולר בכיס, וגיטרה. הסתובבתי ודי מהר נגמר לי הכסף. אז עשיתי 'באסקינג' ברחוב. עמדתי עם גיטרה וקייס פתוח, שרתי וזרקו לי כסף.ידעתי רק שני שירים וניגנתי אותם יום שלם בלופ וזה לא משנה כי אנשים לא נשארים יותר מדי זמן. וככה שרדתי. הייתי מנגן וחי מהיום להיום, מארוחה לארוחה במקדונלד'ס, שזה היה הכי זול ויכולתי להרשות לעצמי אחת כזו ביום שתספיק לי. בלילה ישנתי בהוסטל. אחר כך במלבורן הכרתי תיירת גרמניה, היה אחלה סקס. והיינו קצת יחד. אחרי חצי שנה נגמרה לי הויזה וחסרתי לארץ, אבל גיליתי שהבית עובר דירה".
_c.jpg "אייזק בראל (צילום: תום רביב)")
-לאן?
"ההורים שלי הודיעו שנוסעים לארצות הברית. הגענו לפלורידה, נרשמתי לקולג' מקומי והתחלתי ללמוד אומנות וציור. הכרתי חבר'ה טובים והיינו מבלים שעות בשיחות על משמעות חיים, היה המון המון סקס, כולל אורגיות. אבל היתה לי גם אהבה, בחורה בשם קלי, אינדיאנית-אמריקאית ששברה לי את הלב. אחריה באה ג'ני שהייתה אמריקאית טיפוסית, בלונדינית, שבגדה בי עם השותפה שלה לדירה".
-ומוזיקה?
"בארה"ב היו לי כמה הרכבים, הייתי סולן באנגלית. היה לי כיוון של 'גרייטפול דד' פוגשים את 'פיש' נורא אמריקאי ושם התלהבתי מרוק שמרקיד אנשים. בארץ הכי הרבה רקדו בפוגו, זה מה שהכרתי לפני. שמעתי שם הרבה fאנק ג'אז ואסיד ג'אז יחד עם הרוק".
-ומתי חזרת לארץ?
"הגעתי לביקור באילת ואיבדתי את הכרטיס חזרה לאמריקה. חבר שבא איתי אמר לי שהוא נשאר בארץ והחלטתי גם אני להישאר. כשהבנתי שאני נשאר היה לי ברור שאני מקים להקה. הקמנו את 'מד בליס'. הייתי הגיטריסט ואת הסולן עומר והמתופף הכרתי מהתיכון. זה היה באלפיים. אחרי שנתיים הוצאנו EP והמשכנו לעבוד על אלבום שני שלקח לנו ארבע שנים. הוצאנו אותו ב-2007 באוזן השלישית. אני זוכר שקוואמי חרש על האי.פי ב'הקצה' בגלגלצ וגם האלבום הושמע לא רע".
-אז למה לא המשכתם?
"אחרי שנה של הופעות עם האלבום החלטתי שבא לי דרך משלי, להוציא אלבום סולו, ובא לי עברית. כתבתי שיר בעברית והבנתי שזה כיף. יש משהו בשפה הזאת שקצת יותר קשב לכתוב בה, אבל יש לה כוח אחר מאשר אנגלית. שירים של ברי סחרוף, למשל, לא יעבדו באנגלית. משהו בחי"ת, בחספוס, נותן עוצמה לרוק הישראלי".
-ממי אתה מושפע?
"איאן בראון, זירו 7. אחרי 'מד בליס' שזה טריו גיליתי שאני שומע 'קינג אוף לאון' שזה נקי ומופק טוב, פחות כסאח לשם כסאח. אני שומע מורצ'יבה, אקוסטי עם אלקטרוני. אבל ניסיתי לעשות אלבום שהוא לא רוק, אלא שיהיה נעים ושמיע, עם אפקטים יפים, וכולם אומרים שזה רוק לפנים, אז כנראה שאני לא יכול להוציא את זה מעצמי. עבדתי עליו עם בחור בן 19 שמצאתי בשם עובד פרסיקו שהוא מילדות יושב על תוכנות כמו קיובייס. השמעתי לו כיוונים והוא פשוט תותח. ביחד הבאנו את הסאונדים שאני רוצה. השנתיים וחצי האלה מיקצעו אותו. רצינו שיונתן דגן יפיק לי, כי רציתי לשלב אלקטרוניקה עם רוק, אבל הוא בדיוק עזב לניו יורק.. אני לא מצטער על זה כי יצאה עבודה מדהימה. בהופעות הכנסתי עוד גיטריסט. אני רוצה אותן אנרגטיות".
-אתה שומע מזרחית?
"אני לא נגד מוזיקה מזרחית או הזמרים המזרחים, אבל זה לא הקאפ אוף טי שלי. מזרחית זה משהו שהוא כל כך רחב. אני גם לא אשמע אום כולת'ום למרות שזה איכותי, כי לא גדלתי על זה בבית ואני לא מתחבר למקצבים. לגבי הפופ הים תיכוני - אני לא מת על פופ כמו שאני לא שומע פופ אחר. אני לא איזה אמן שוליים מגניב ואני גם קרוב לפופ, אבל אני לא אשמע ברצינות שירים עם כאלה טקסטים, אלא אם כן זה 'אחלה חמודה' שהוא כמובן בדיחה על הז'אנר. גם אצלי כל השירים לא כתובים ברמה הכי גבוהה, אבל אני בא ממקום אמיתי לא של בוא נעשה מסחרה והרבה כסף".
"המיקסר של ג'יי זי עשה לי את המאסטרינג"
-היית הולך ל"דה ווייס"?
"אני לא מאמין בכל קיצורי הדרך האלה. תשע עונות של כוכב נולד הצליחו לייצר אולי ארבעה כוכבים, מתוכם אולי שניים שמצליחים ליצור בצורה רציפה. את נינט אני מאוד מכבד, על אף קיצור הדרך שהיא קיבלה. כי למרות הכל היא חזרה לנקודת ההתחלה והתחילה מחדש כמו גדולה".
-מה השאיפות שלך?
"בשיאים הכי גדולים עם 'מד בליס' היו 200 איש בקהל ואני רוצה יותר מ 40 איש. בא לי קהל, להגיע לאנשים, לכן עברתי לעברית. אני ריאלי, אבל הכל יכול להיות ואולי בשנה הבאה אופיע מול אלף איש ואולי לא. אני מאמין בדיסק הזה. זה אחד מהשלושה שהוצאתי בחיים ואני יכול להגיד שהוא יצא לא רע. עשה לי את המאסטרינג המיקסר של ג'יי זי ואני מאמין שכן אפשר להצליח. אני לא מצפה להתעשר אבל אפשר לחיות ממוזיקה בארץ. קשה שזה יקרה מאלבום אחד, אבל אני מתכוון להוציא הרבה יותר מאחד, אני פה לדרך ארוכה".
-אייזק זה יצחק?
"בארה"ב כולם קראו לי 'אייזק'. פה בארץ קראו לי 'איציק' ו'יצחקי' וזה לא בשבילי, אז חזרתי ל'אייזק". גם ההורים שלי קוראים לי ככה".
תגובות
איגי וקסמן מגיבה לדברים ב"אין תגובה". זוהר יעקובסון בשם אניה בוקשטיין: "מאחלת לו הצלחה גדולה".
*אייזק בראל יופיע ב-9 באפריל ברוטשילד 12 בתל אביב.