דפש מוד, שתופיע בארץ בראשון הקרוב, מלבד היותה יצרנית להיטים, היא גם אחת הלהקות האהובות בעולם בקרב מוזיקאים. אמנים רבים ולהקות אחרות כיסו את שיריהם של גאהן, גור ופלטשר כחלק מהרפרטואר שלהן, כמו הקיור והסמשינג פמפקינז. הפשטות והחיבור של דפש מוד בין הניו-וויב לגיטרות כוחניות יצרו להיטים שקל וכיף מאוד לקחת אותם לכיוונים שונים. התוצאה היא כעשרים אלבומי מחווה לדפש מוד, במבחר ז'אנרים שונים, ממטאל, דרך טראנס ודארק-ווייב, ועד אלבום של דפש מוד בסגנון יווני. קבלו אם כן את שבעת השירים המכוסים הנבחרים של הלהקה.
Enjoy the Silence
במקור, מהאלבום Violator, 1990
הלהיט הגדול זכה לגרסאות כיסוי רבות במגוון צורות וסגנונות. הגרסה הקרובה לליבנו היא כמובן "Emjoy the שקט" של ההרכב הישראלי "בונא מיוזיק", שיצר מש-אפ עם הלהיט "שקט" של להקת בלאגן והסולנית דנה ברגר ואף זכה לאישור רשמי ממרטין גור בכבודו ובעצמו באמצעות חברת EMI בישראל. כבוד.
להקת המטאל האיטלקית "Lacuna Coil" הפכה את ההמנון לקטע כבד ומלא עוצמה, והרכב הPאנק האמריקאי Anberlin הוציא גרסה Pאנקית לשיר במסגרת אלבום מחווה לשירי שנות ה-90'. הרכב האלקטרו–פופ הנורווגי "Apoptygm Berzerk", שאף ביקר בארצנו לפני מספר שנים, הפך ב-98' את השיר לקטע אלקטרוני מרקיד וסוחף. 11 שנים אחרי המקור טורי איימוס מפשיטה את השיר באלבומה "Strange Little Girls" ויוצרת ממנו בלדת פסנתר רגישה ומלאת כאב ואהבה. הרכב הרוק המלודי "Keane" עשה קאבר לקאבר של איימוס בביצוע אינסטרומנטאלי עם פסנתר וכלי הקשה.
Just Can't Get Enough
במקור מהאלבום Speak & Spell, 1981
זהו הסינגל השלישי שהוציאה הלהקה, הראשון שנעשה לו קליפ, והקליפ היחידי בו ניתן לראות את וינס קלארק, החבר שעזב את הלהקה בסוף 1981. השנה חידשה את השיר להקת הבנות הבריטית The Saturdays וזכתה איתו להצלחה גדולה, כשב-8 למרץ השנה הוא נכנס ישירות למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי.
People are people
במקור מהאלבום People Are People, 1984
אחד הלהיטים הגדולים של דפש מוד, הסינגל העשירי שהלהקה הוציאה בבריטניה והסינגל הראשון שכבש את ארה"ב. בגרמניה השיר צעד במקום הראשון במצעדים אחרי שליווה את שידורי האולימפיאדה שהתקיימה באותה שנה. להקת המטאל הגרמני "Atrocity", המתמחה בקאברים ללהיטי אייטיז, ביצעה אותו באלבומה "Werk 80 II", שיצא לפני כשנה.
Personal Jesus
במקור מהאלבום Violator, 1990
מרטין גור סיפר שכתב את השיר בהשפעת הספר "Elvis and Me", שכתבה פרסיליה פרסלי על אביה. באלבום האחרון שג'וני קאש הוציא בחייו "American IV: The Man Comes Around" הוא לקח את השיר הכי קרוב שאפשר, ובעזרת ג'ון פרושיינטה מהרד הוט צ'ילי פפרס שמלווה אותו בגיטרה, הפשיט אותו לקטע בלוז יפהפה, אינטימי ומלא אמונה ותקווה. שנתיים מאוחר יותר, ב-2004, הוציא יוצר המטאל התעשייתי מרלין מנסון ביצוע שונה לגמרי והפך אותו לקטע רועש ובועט, מעין מחאה נגד החמדנות של הכנסייה והמוסדות השמרנים.
Judas
במקור מהאלבוםSongs of Faith and Devotion, 1993
קטע קטן וחמוד, שמראה את הצד השקט והאמוני של דפש מוד. טריקי בדרכו הבריסטולית שיפץ ב-96' את השיר והפך אותו לטריפ הופ, שגורם לך לחשוב וכמעט גם להאמין שאפשר גם אחרת.
Shake the Disease
במקור מאלבום האוסף The Singles '81-'85, 1985
במקור אמור היה השיר להופיע באלבום "Black Celebration", אך מאחר והוא היה מוכן מוקדם מהצפוי החליטה הלהקה לשחררו במסגרת אלבום אוסף הסינגלים. תחנת הרדיו האמריקאית הנחשבת KROQ בחרה את השיר כשיר השנה של 1985. ההרכב הבלגי Hooverphonic העניק לו ביצוע אלקטרו-טריפ, במסגרת אלבום מחווה לשירי דפש מוד שיצא ב 1998.
Stripped
במקור מהאלבום Black Celebration, 1986
להקת המטאל התעשייתי הגרמנית "Rammstein" לקחה את השיר למחוזות מפחידים ורועשים. בהופעה, אגב, הוא נשמע הרבה יותר טוב, כשהחל מהדקה השלישית אפשר לשוט עם הקהל. הגרסה יצאה במסגרת אלבום ביצועי מטאל לשירי דפש מוד והגיעה למקום ה 14 במצעד הסינגלים בגרמניה, למרות שהביצוע של "רמסטיין" מחסיר 2 שורות מהשיר המקורי.
לינקים לקראת ההופעה של דפש מוד
לביקורת על האלבום החדש של דפש מוד, שכבר הפך ללהיט מכירות באירופה ואמריקה